ההבדל הקטן שעושה את זה בגדול: מילה אחת מפרידה בין הפסד במלחמה לבין ניצחון אדיר בה, בין לשקוע בבוץ לבין לקום ולהמשיך הלאה!
אדם קם בבוקר מאוחר והפסיד את מה שהיה צריך לעשות – ברוחניות או בגשמיות: תפילה, הגעה למקום מסוים וכן הלאה.
וזה קשה לו, כי על זה נאמר “מעוות לא יוכל לתקן”. אבל, וכאן נכנס אבל אחד גדול! – זה לא אומר שהוא עכשיו צריך לסחוב את ה’מעוות’ הזה על פני כל היום כולו ולהפוך את כל היום ל’מעוות לא יוכל לתקן’ בגלל הייאוש שתפס אותו רק בגלל שקם מאוחר.
מה כן? לומר לעצמו ואל ליבו: מספיק לי במה שהיצר הרע גזל ממני – את הבוקר ומה שהיה צריך לעשות – שזה באמת דבר גרוע ולא טוב, אבל דווקא בגלל זה, בגלל שזה כל כך גרוע זה עוזר לי שלא לתת ליצר הרע לקחת ממני את כל שאר היום וכל מה שאני יכול לעשות בו! הוא לקח לי חלק אחד מהבוקר, האם זו סיבה לתת לו לקחת לי הכל? להפסיד את כל היום, לא לעשות את כל מה שרציתי? לתת לו בדיוק את מה שהוא רוצה? הרי הוא לקח ‘אצבע’ מן הסתם שהוא ירצה את ‘כל היד’ – חתיכה מהבוקר שתעורר בו תיאבון לבלוע לי את כל היום…
אולי גם זה יעניין אתכם:
גדול מהחיים: אוסף אנקדוטות לחיים מאושרים
זה חיזוק גדול מאוד ובקיאות גדולה שצריכה להיות לאדם, שאפילו אם נפל במה שנפל, וזה נכון שהוא עשה דבר גרוע לא טוב, ואפילו אם נאמר שזה היה גם במזיד, חלילה, לפי טענות המקטרג הגדול, היצר הרע. נו? אז זה אומר שניתן לו להמשיך לקטרג עלינו עוד ועוד? ניתן לו עוד חלקים מהיום שלנו? מההישגים שלנו? מההצלחה? מהשמחה? להיכנע לו לגמרי?!
לא!
רבי נתן מלמד אותנו שבמצבים כאלה כדאי לנו להשתמש בעצה של יעקב אבינו, כשחש בסכנה כאשר עשיו אחיו דהר אליו עם חילותיו – “ויחץ את העם וכו’ לשני מחנות, והיה המחנה הנשאר לפליטה” – לרוץ ולחטוף כל מה שאפשר, לראות מה כן אפשר לעשות. למה לתת לו הכל?
“היינו, כשרואה אדם שיצר הרע מתגבר עליו” אומר רבי נתן, “ונדמה לו שאין בכוחו לעמוד כנגדו כראוי, וכל מה שחושב עצות ותחבולות אינו עולה כראוי, ומחמת זה עצתו חלוקה תמיד…” – אדם שלא מצליח להתגבר על היצר הרע, וכמה שמנסה בכל מיני עצות ותחבולות, עובר עליו מה שעובר עליו, וכבר אין לו עצה מה לעשות והוא הול ושואל את חבריו מה יהיה אתי? עד מתי? מה עושים? כל המצב הזה נקרא – חלוקת העצה.
היצר הרע לקח לי חלק אחד מהבוקר, האם זו סיבה לתת לו לקחת לי הכל? להפסיד את כל היום ולא לעשות את כל מה שרציתי? הוא לקח ‘אצבע’ מן הסתם שהוא ירצה את ‘כל היד’ – חתיכה מהבוקר שתעורר בו תיאבון לבלוע לי את כל היום? ממש לא!
וזו עיקר חלוקת העצה שרבי נחמן מדבר עליה כל הזמן ובכל מקום – כאשר האדם לא יודע מה עליו לעשות כדי להתגבר, לשנות ולהשתפר. שהרי כל אחד בוודאי רוצה לצמוח ברוחניות שלו, להתפתח בהיבטים גשמיים מועילים, להיות קרוב לבורא עולם, אבל כשרואה שזה פשוט לא הולך וכל מה שהוא מנסה, כל העצות והתחבולות, לא מצליח – לא בדרך זו ולא בדרך אחרת, ואז עצתו חלוקה ומבולבלת מאוד מאוד, שלא ייוודע מאין יבוא עזרו, ואיך יזכה אי פעם להתגבר על היצר הרע.
ולמרות שאף אחד לא דומה לחברו, ולכל אחד יש את ה’נוסחה’ שלו ואת ההתמודדות המסוימת שלו עם היצר הרע, אבל בסך הכל, כולם באותה ‘סירה’, ושואלים: מה נעשה כדי להתגבר עליו? איך זוכים לזה באמת למרות שרוצים וזה לא הולך?…
“… אזי כל עצתו העיקרית” אומר לנו רבי נתן, שיסמוך על כוח הצדיק האמת…”
רק זה הכוח של האדם במצבים הללו, לסמוך על כוחו של הצדיק האמת!
ומהו כוחו של הצדיק האמת?
“… שבאיזה דרך שילך ימצא בו השם יתברך…”
כולנו באותה סירה, לכן בשבילנו העצה היא רק אחת – לסמוך על הצדיק!
הצדיק מגלה לנו שבכל מקום שנפלנו לשם, הקב”ה נמצא איתנו. “אם אסק שמים שם אתה, ואציעה שאול הינך” – כי בכל מקום שאנחנו נמצאים, שנפלנו אליו, הקב”ה נמצא איתנו!
אלא שכאן נשאלת שאלה מעניינת” מה הכוונה “באיזה דרך שילך ימצא בו השם יתברך”? איך אפשר לומר את זה? הרי אנחנו יודעים שיש רק דרך אחת – או שעושים את מה שצריך או שלא עושים את מה שצריך, אז על אילו דרכים רבות מדובר כאן, שעליהן הצדיק אומר ש’באיזה דרך שילך ימצא בו השם יתברך’?
התשובה לשאלות הללו רמוזה למעשה בעוד שאלה, שכל אחד מאיתנו צריך לשאול: אולי יתכן שיש אדם שהוא צדיק, אבל הוא הולך בדרך של רשעים? או ההיפך: אולי יתכן שאדם רשע הולך בדרך של צדיקים – האומנם ייתכן? אם כן, זה יעה על השאלות הנ”ל בשלמות.
ובאמת, זו התשובה, כפי שמבואר היטב בפסוק מהתהלים: “ודרך רשעים תאבד” – הדרך של הרשע היא לומר שהכל אבוד. הדרך של הרשע, שהוא ‘קונה’ את מה שהיצר הרע ‘מוכר’ לו. כלומר, אחרי שהיצר הרע מכשיל אותו – אם בקימה מאוחרת, אם בעבירה ממש וכן הלאה, הוא הולך איתו עד הסוף ומקבל את השקר שהיצר הרע מוכר לו, מכיוון שהוא עשה עבירה והכל נראה לו כאבוד.
כי זו דרכו של היצר הרע: לפתות את האדם לעבירה ומיד אחר כך לקטרג עליו. לא מספיק לו שהוא הכשיל אותו, אלא מיד לאחר שהאדם נפל במלכודת שלו, הוא גם מטיף לו מוסר: איך עשית דבר כזה? עכשיו הקב”ה שונא אותך? אתה אבוד!… כפי שאומר דוד המלך (תהלים ג): “רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלוקים סלה”. אין לך תקווה לעולם. אתה גמור. זו דרכו של הרשע.
אבל הדרך של הצדיק, שגם היא מפורשת על פי אותו פסוק בתהילים: “כי יודע ה’ דרך צדיקים” – ‘יודע’ – הקב”ה יודע שיש לנו יצר הרע, כמו שכתוב “כי הוא ידע יצרנו”, וזו הדרך של הצדיק – לדעת שיש לו יצר הרע וממילא כל מה שהיצר הרע ‘מפציץ’ אותו בייאוש, הוא יודע שזה לא נכון. הצדיק יודע ש: נכון, נכשלתי, הרי “שבע יפול צדיק…” – אין צדיק בארץ אשר לא יעשה טוב ולא יחטא, אבל הוא יודע גם את ההמשך – “וקם”! הוא יודע שהקב”ה רוצה שהוא גם יקום מהנפילה.
אז אתם מבינים שאין שום סיבה להתייאש, נכון? כי הקב”ה יודע היטב ‘מה הסחורה שלו’, הוא יודע למה האדם נכשל – ‘כי הוא ידע יצרנו’ – לכן גם האדם בעצמו צריך להיות שותף לידיעה הזאת של הקב”ה ולדעת גם הוא שהסיבה לכך שהוא נכשל היא בגלל שיש לו חומר עכור, והוא נמצא במלחמה, ובוודאי שבמלחמה יש מציאות שהוא גם יכשל, ולכן הוא לא מתייאש מזה.
אדרבה, הוא מתחיל מחדש! זו דרכו של לוחם אמיתי, זו ‘דרך צדיקים’, שמחוברת לידיעה שהקב”ה יודע את יצרנו. לכן הוא “וקם” – הוא יודע שהוא נמצא במלחמה שבה הוא ייפול הרבה פעמים, אבל הוא גם יודע שהוא צריך לקום ולהתעודד בכל פעם מחדש, להמשיך הלאה ולא להתייאש!
“וקם” זה ההבדל בין רשע לצדיק. הצדיק קם וממשיך, אבל הרשע נשאר למטה, מתייאש ועוזב את המלחמה. יחי ההבדל הקטן!
רק כך יודעים מי אתה. כי לעבור, כולם עוברים את אותם דברים, רק מה שמשנה זו הדרך – אם אני קם – אני מכריע את עצמי להיות צדיק, ואם חלילה מתייאש – אני מכריע את עצמי להיות רשע חס ושלום. ולמרות הכל, אין שום ייאוש בעולם כלל. גם אם עד היום התייאשתי שוב ושוב, מעכשיו אוכל לקום ולעלות על הדרך של הצדיקים שאינם מתייאשים!
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך ספר תכסיסי מלחמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים בחנות האתר שלנו!).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.