אם הדם לא זורם תמיד באותו נתיב אלא מחפש כל הזמן “כיוון חדש”, למה שגם אנחנו לא נעשה את זה?
קחו נשימה עמוקה, והחזיקו חזק את האוויר. עכשיו, נשפו את האוויר החוצה. בפעולה הזו אתם מטהרים את הדם שלכם.
רבי נחמן מברסלב מלמד אותנו שהדם זורם דרך הגוף, יחד עם החמצן, ומנקה אותו מהפסולת. אולם, עצבות הרוח עלולה להפריע להסדר הזה. עצבות הרוח מתבטאת בנשימה רדודה, השכיחה אצל אנשים עצובים. נשימה כזו גורמת לדופק שיפעם בקצב בלתי מספיק, וגורמת לאדם לחוש את עצמו עצל ואיטי. אנחות מלאות חרטה מעמקי הלב הנובעות מהרצון העז לשוב לעבודת השם, מהוות תרופה להשפעותיו של העצב. נשימת אוויר צח, המחדירה חמצן אל תוך הגוף, מנקה אותו מחומרי הפסולות שהתהוו כתוצאה מהעצב. (ראו ליקוטי מוהר”ן חלק א, נ”ו: ט).
ועוד אומר רבי נחמן, שהדם חייב לזרום דרך כלי הדם ללא מעצורים! אם ישנה דלקת במקום כלשהו במערכת, היא גורמת לכך שהכמויות גדולות של דם יוזרמו אליה – אירוע המעכב את זרימת הדם הרגילה (כלי הדם מתרחבים באזור הדלקת ובכך מאפשרים את זרימת הדם המוגברת). שלושת הרגלים מאפשרים לאדם להשיב לעצמו את קצב הדופק הרגיל שלו. מסיבה זו נקרא הרגל ‘חג’, בשל הדמיון למילה ‘חוג’ – רמז למחזור זרימת הדם בגוף כולו. (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ד: יב).
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי נחמן בעצם אומר לנו, שכל זמן שאנו חוגגים חג, ומעמיקים את הבנת הסיבה לחגיגה זאת, אלוקות מתגלה בעולם באופן ניכר. למשל, חג פסח מאפשר לנו לחיות מחדש את יציאת מצרים, יחד עם כל הניסים של עשר המכות וחציית ים סוף. חג שבועות מעלה בזיכרון שלנו את נס ההתגלות – כאשר הקב”ה ירד על הר סיני, התגלה לעם ישראל ונתן לו את התורה. סוכות מעלה את זיכרון נס ענני הכבוד שהגנו על עם ישראל בעת שהותם במדבר. כך, ציון כל חג מכריז על נוכחותו של הבורא ומאפשר לנו לחוות את כוחות הרוח הנעלים מכוחות הגוף.
על החגים נאמר (דברים טז, יד): “ושמחת בחגך”. במילים אחרות, השמחה תורמת לחג, המייצג את מחזור הדם. יתירה מזו, מכיוון שהחגים נקראים ‘רגלים’, שמחה בעת החגים מועילה במיוחד לזרימת הדם לרגליים. בנוסף לכך, במובן זה, הרגליים מייצגות את קצות הגוף התחתונים, אותם מקומות הרחוקים ביותר מהאינסוף.
השמחה היא, אם כן, אחת הדרכים הטובות ביותר להבאת דם ואנרגיה מלאי חיים לכל הרחוקים מבורא העולם, כי על ידי זה הם מתמלאים בכוח וחיות להתקרב אל הקב”ה יותר מאי פעם בעבר.
מחזר ושוב
מכיוון שהדם נושא חיים דרך כל הגוף, אפשר לומר שבמובן מסוים הוא החיים עצמם. נוסף לכך, יש לזכור שאף טיפת דם לא עושה את אותו המסלול בכל מחזור של תנועת הדם. פעם היא תגיע לראש, ובפעם הבאה היא תעבור דרך הזרוע הימנית וכן הלאה.
רבי נתן מברסלב לומד מזה רעיון נפלא: מכיוון שהחיים זורמים בכל איבר מאיברינו, נוכל “להתחבר” לכל היבט של היהדות, למשל דבר תורה או מעשה חסד או אפילו מילה טובה, ומשם להתחיל מחדש. בסופו של דבר, חיות מחודשת זו תגיע לכל חלק מחלקינו, וכל מערכת היחסים עם הבורא רק תרוויח מזה (ליקוטי הלכות, מתנה ה, ראשי פרקים דף יט, א).
השמחה היא, אם כן, אחת הדרכים הטובות ביותר להבאת דם ואנרגיה מלאי חיים לכל הרחוקים מבורא העולם!
רבי נתן מרחיב בעניין זה ואומר, שהתורה מעניקה את התואר אדמוני לשני אנשים: לדוד המלך, ולעשיו. שניהם מייצגים גבורה (עוצמה ומשפט) כאשר מוצאו של האחד הוא מצד הקדושה, ומוצאו של האחר – מהסיטרא אחרא (הצד האחר, צד הטומאה).
אחד הגילויים העיקריים של גבורה שיכול לשמש לטובה או לרעה, הוא תעוזה. אם האדם מרגיש שהוא התרחק מהקב”ה ומתבייש להתקרב אליו, צריך לגלות תעוזה, בלי קשר למעשים שהביאו אותו להתרחקות, ולגשת שוב ושוב, בהתמדה, אל אלוקיו, עד שהוא מתחיל להרגיש מידה כלשהי של רוחניות.
רמז לכך מצוי בזרימה המתמדת של הדם בכל הגוף, המייצגת תעוזה קדושה – אותה תכונה בה התברך דוד המלך כשלחם את מלחמותיו כדי לגלות את מלכותו של בורא העולם.
כנגד זה, המקור הראשי לתעוזה לא הולמת, לחוצפה, הוא “הדם החם” של האדם המייצג את ה’עשיו’ המונח בכל אדם ואדם, ועומד לשירותו של מי שמבקש תענוגות גשמיים. זו תכונה חשובה, הניתנת לשליטה ולהכוונה אל עבר הקדושה – באמצעות הסבלנות.
כל זה נרמז בכוונות של חג החנוכה (ראו פרי עץ חיים, שער החנוכה ד, עמוד תסה). דיכוי היהודים באותה תקופה הצביע על מצב חשוך במיוחד, בו היוונים לא חסכו באמצעים ולא החמיצו הזדמנות להטיל על היהודים אימה כדי שייכנעו לתרבות האלילית שלהם. נדרשה תעוזה קיצונית מצד משפחת החשמונאים כדי לנהל מלחמה נגד כוחות עדיפים כל כך, למען כבוד השם. לכן האריז”ל הקדוש כותב, שאור חג החנוכה נמשך מהשם המקודש ‘נחל’ – נפשנו חכתה לה’ עזרנו ומגננו הוא (תהילים לג, כ). ערכה המספרי של המילה ‘נחל’ הוא 88. נוסיף לכך 1 – המייצג את המילה עצמה – נקבל 89, שהוא הערך המספרי של חנוכה. היהודים סבלו מהפחדה חמורה ומדיכוי, אבל הם המתינו בסבלנות לישועה שלהם ולא התייאשו מהתקווה שהקב”ה יושיע אותם. כשנוצרה ההזדמנות, הם ניצלו אותה וגברו על כוחות הטומאה והכפירה.
בנוסף, אפשר לראות שלמילים “דם אדם” הערך המספרי זהה כמו ל’חנוכה’ ו’נחל’. הרמז הוא שוב, שבחיפוש הרוחני האדם צריך להתאזר בסבלנות רבה ולא להרפות מהמאמץ לעבוד את הקב”ה.
הדם זורם בהתמדה דרך הגוף, וטוב נעשה אם ננצל את צינור חיים זה, תוך שנחפש, נשאף ונמתין בסבלנות לרגע שנוכל לפתוח בעלייה הרוחנית שלנו. בדיוק כפי שהדם אינו זורם תמיד באותו נתיב, אלא מחפש שוב ושוב “כיוון חדש” בתוך הגוף, כך נוכל לעלות בעצמנו על דרך שבה ישנו חיפוש מתמיד אחר הרגע המתאים לשפר את הקשר שלנו עם בורא עולם! (ליקוטי הלכות, מתנה ה, נא: סא-סג).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש תמצאו בקישור הזה.
