השם שלנו הוא לא רק משהו חיצוני, אלא עמוק עם מהות אדירה. מה יש בשם שלנו? ולמה ההורים שלנו נתנו לנו אותו?
מה יש בשם שלנו? מה הוא אומר? למה ההורים שלנו נתנו לנו אותו? האם הוא טוב או רע? והאם הוא עוזר לנו להשיג את התכלית והמהות שלנו, שהרי שמו של האדם מעיד על המהות והמטרה שלו בעולם?
כשבתו הרביעית של רבי נחמן נולדה, הוא לא נהג כפי שנהוג לעשות בקהילות ישראל – לתת שם לילד/ה בקריאה הראשונה בתורה, בדרך כלל בשבת מיד לאחר הלידה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בדיקת מציאות: האם מה שרואים זה הדבר האמיתי?
הימים חלפו והילדה הקטנה של רבי נחמן הייתה עדיין ללא שם.
והדבר היה לפלא.
למה?
כי את התלמידים שלו זה בלבל. האם זה מנהג חדש (אם כי מוזר) של רבי נחמן?…
אנשים מסביב לברסלב החלו להתחלש ביניהם שאולי משהו כנראה לא בסדר, ואולי הרבי מסתיר את שמה של בתו, ואולי ואולי…
מה יש בשם שלנו? מה הוא אומר? למה ההורים שלנו נתנו לנו אותו? האם הוא טוב או רע?
רבי חייקל, אחד התלמידים הקרובים ביותר של רבי נחמן, כבר לא יכול היה יותר להתאפק. הוא הלך לבקר את מורו ורבו בביתו כדי לדבר בפתיחות על החששות של האנשים מזה שלילדה הרכה עדיין אין שם.
“רבינו, אם לא תעשה משהו אנשים יתחילו לחשוב שחסידי ברסלב כבר לא נותנים שמות לילדים שלהם!” הוא פנה בנעימות לרבי נחמן. ורבי חייקל חיזק את הטענה שלו באומרו שכבר היו מספר מתנגדים שחיפשו תירוצים להכפיש את חסידי ברסלב, האם הרבי בעצמו יספק למתנגדים האלה תחמושת?!?
בשנים שלאחר מכן היה רבי נתן אומר שרבי נחמן מעולם לא עשה רעש ממשהו, אלא אם כן זה היה חשוב לו מאוד. בדרך כלל, אם מישהו רצה שהוא יעשה משהו כזה או אחר וזה לא הפר את העקרונות שלנו, הוא התאים את עצמו לרצונו של האדם.
רבי נחמן משך בכתפיו, “נו, אם אתה חושב כך… יהא שמה בעם ישראל חיה!”.
האם השם עוזר לכם להשיג את התכלית שלכם או דווקא עוצר אתכם?
מיד לאחר מכן רבי חייקל רץ החוצה לבית הכנסת להפיץ את הבשורה.
אבל מאוחר יותר באותו יום הגיעו החדשות הבלתי צפויות מהעיירה מז’יבוז’ – אמו של רבי נחמן – מרת פייגא, נפטרה.
עכשיו הכל היה ברור! הרבי רק חיכה שהבשורה תגיע לברסלב לפני שיקרא לבתו על שם אמו האהובה. כי גם אם הוא ידע ברוח הקודש שאמו איננה עוד בחיים, הוא לא יכול היה לתת לה את השם עד שהידיעה תגיע לברסלב באמצעים טבעיים, כלומר עם שליח בשר ודם.
רבי חייקל לא ידע מה לעשות עם עצמו…
לאחר זמן מה נולדה לרבי נחמן בת נוספת והפעם הוא נתן לה מיד את השם פייגא, על שם אמו ע”ה. אבל הילדה נפטרה עוד בתקופת הינקות שלה. והחסידים היו אומרים, “אולי אילו זה היה הפוך ואם היו קוראים לילדה הראשונה פייגא ולשנייה חיה (מלשון חיים) הייתה גם הבת השנייה יכולה לחיות…”
רבי חייקל הצטער על כך ואמר, “מתי, מתי אפסיק להתערב בעניינים של הרבי?!”
השם שלנו הוא המהות שלנו, הוא הדבר הכי יפה שאנחנו מקבלים מההורים שלנו מכיוון שהוא מכוון אותנו ליעד והמשימה שלנו בחיים. כתוב בגמרא (מסכת ברכות דף ז) ששם האדם גורם להתנהגותו ואופיו, והגמרא נותנת לזה כמה דוגמאות.
וגם, אומרים שרוח הקודש נחה על ההורים כשהם מעניקים את השם לילדם. על כך אומר הזוהר הקדוש שמכיוון שלא כולנו נביאים כדי לתת את השם המדויק לילדים שלנו, אז אפשר לומר שחייבת להיות כאן מעין נבואה, משהו שמכוון אותנו מלמעלה בזמן נתינת השם.
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!