כשמדובר באויב מספר אחד של עם ישראל, זה שהחליף אינספור מסכות, צורות וכובעים, חייבים להיכנס למנהרת הזמן ולבדוק במי מדובר ומתי יגיע הסוף שלו, אבל אחת ולתמיד!
כל שנה בשבת שלפני פורים אנחנו הולכים לבית הכנסת כדי לקרוא את פרשת זכור – פרשה קצרה בה מדובר על הציווי למחות את עמלק. למה? ואיך הכל התחיל?
ובכן, הסיפור של עמלק מתחיל דווקא במקום הכי יפה שנברא אי פעם… בגן עדן.
אדם וחווה. גן עדן. הזוג האידיאלי. האם היה משהו או מישהו שמסוגל לפגוע בהרמוניה שלהם? כן. ההתנשאות, האנוכיות, הקנאה והשנאה. לא, לא שלהם. של הנחש. הוא צפה באושר שלהם מהצד והתמלא בקנאה, למה לו לא מגיע מהטוב והתענוג הזה?
המזימה: הוא הולך להמית את האדם על ידי שיגרום לו לאכול מהעץ ‘האסור’ – עץ הדעת, ולוקח את חווה בשבילו. בפועל: באותו יום שנברא, נפל האדם קורבן למזימתו האכזרית של הנחש. הוא אכל מהעץ והביא לעולם בעקבות אכילה זו את המוות. הנחש נענש בעונש קשה ומר ואת חווה הוא לא קיבל. “המן העץ… אכלת”? שאל הקב”ה את האדם, וכבר בשאלה זו רמז לנו להמן הרשע –צאצאו של עמלק כפי שנראה בהמשך, במילה “המן“, כי כמו שעץ הדעת נועד לאפשר את קיומו של המוות, כך גם להמן נועד תפקיד של חורבן.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תשכחו לעולם! – אדר ושבת זכור
לכן מאז תחילת גזע האדם, מידותיו של עמלק – קנאה, התנשאות ושנאה – שיבשו את תולדות האדם. דבר נוסף, רמז לארס של אותו נחש-עמלק המרעיל אותנו כיחידים נמצא אף הוא מוקדם מאוד בכתבי הקודש. בספר בראשית (ו, ה) מתואר דור המבול כך: “וירא ה’ כי רבה רעת האדם… וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום” – סופי המילים שבחיבורן מתקבל שמו של השונא הגדול של האדם – עמלק. וזה מלמד אותנו שכל זמן שחושבים מחשבות רעות או שותפים למעשי זדון, אנו נמצאים תחת השפעתו של עמלק.
עכשיו, כנסו למנהרת הזמן ותלחצו על הכפתור. ברוכים הבאים למצרים.
כשבני ישראל היו במצרים, עמלק היה בין יועציו של פרעה. וכאשר פרעה ניסה להבין איך להתמודד עם “הבעיה היהודית”, היה זה עמלק שהציע לו פתרון סופי. יתרו, יועץ נוסף, הבין ששנאה זו תפעל בסופו של דבר כבומרנג ותגרום למותו של עמלק – בעולם הזה ובעולם הבא. הוא ברח למדין והחל לתמוך בבני ישראל. אולם, עמלק הסתנוור מרוב שנאתו לישראל ולחם בהם כל זמן שעלה הדבר בידו. וכאשר בני ישראל, אחרי שיצאו ממצרים, לא חזרו אחרי שלושה ימים כפי שפרעה חשב, עמלק היה זה שהודיע לו שהיהודים יצאו ממצרים לתמיד. (על פי ליקוטי הלכות, חול המועד ד, ג).
שבוע אחרי שיצאו, התרחשה קריעת ים סוף. בני ישראל חצו בשלום את הים ואילו המצרים טבעו. הקב”ה עטף את בני ישראל בענני כבוד כדי להגן עליהם מכל עבר. העולם כולו נדהם למראה עוצמת הקב”ה והשתומם מההגנה שהגן על בני ישראל. אף אומה לא העזה לפגוע בהם. אף אחד לא חשב על זה, חוץ מעמלק.
עמלק – אחד היועצים של פרעה ומי שהציע את הפתרון הסופי ל’בעיה היהודית’…
היה סדק בחומת השריון היהודית – כלומר, חוסר אמונה. והדבר נחשף בשני מקרים. בשבוע שבו החל המן לרדת, יצאו כל אב למשפחה בכל בוקר לאסוף את הכמות המשפחתית היומית. ביום שישי, שבו כולם כשבידיהם מנה כפולה והובהר להם שביום השבת לא ירד המן. עצם היציאה מהמחנה לחפש אחריו ייחשב לחילול שבת. והיו כאלה שבכל זאת יצאו מהמחנה, וכל העם נחשב אחראי לחוסר האמונה שהפגין אותו קומץ.
המקרה השני היה כאשר בני ישראל חנו ברפידים ולא השכילו להוכיח את הערכתם על כל אשר הקב”ה עשה למענם. הדבר התגלה על ידי מאמציהם הפושרים בתלמוד התורה (בכורות ה, עמוד ב). ניתנת רשות ממרום לעריכת מתקפה על ישראל.
אכול קנאה, עמלק לא היה מסוגל לראות את עם ישראל זוכים להערכה ויחס של יראה מאומות העולם, לכן הסית עמים אחרים לקום על ישראל ולהילחם בהם. הנה ההזדמנות הראשונה של עמלק לגרום נזק ליהודים, והוא עשה את זה על הצד הטוב ביותר. חז”ל המשילו את המשל הבא: דמו היהודים לאמבטיה רותחת. איש לא רצה להיכנס מחשש שייכווה. בסוף הגיע “זרוק” אחד וקפץ פנימה. הוא אמנם נכווה, אך עתה יכלו גם אחרים להיכנס. בדומה לכך, חששו כל האומות לתקוף את ישראל, אבל אחרי שעמלק ‘זרק’ את עצמו גם אחרים הרגישו חופשי לנהוג כמותו.
האות לצאת למלחמה בעמלק ניתן. בעוד יהושע מנהיג את הצבא בשדה הקרב, משה עלה על הר סמוך להתפלל להצלחת ישראל. כאשר הושטו ידיו בתפילה – היהודים הצליחו. כאשר כבדו זרועותיו, ולכן הוריד אותן – עמלק היה על העליונה. כאשר ראו את משה שקוע בתפילה, הצטרפו היהודי שבמחנה. הקב”ה העמיד דום את השמש עד שהביס יהושע את בני עמלק. אולם, גם עמלק הצליח לפגוע בצבא ישראל ואף ביצע פשעי מלחמה. “היה נוטל זכרותן של ישראל וזורק כלפי מעלה ומחרף ומגדף ואומר בזו חפצת”! (במדבר רבה יג, ה).
תבוסתו של עמלק לא הייתה שלמה. הקב”ה תכנן להשמיד את עמלק בימי ההתיישבות הישראלית בארץ הקודש (בימי שמואל הנביא ושאול המלך, פסיקתא רבתי יב).
אחרי ניצחונם הצטוו בני ישראל לזכור את מעשיו הרעים של עמלק ולמחות את שמו. כאשר נשאל מדוע הורה הוראה כה אכזרית לכאורה, השיב הקב”ה: “אני יודע שעמלק עתיד לגזור גזירות להרוג, להשמיד ולאבד כל איש, כל אישה וכל ילד בישראל, ובכללם אפילו תינוקות שלא חטאו. לכן הוא ראוי לטיפול הזה” (שם). גזירות כאלה אמנם נגזרו בימיו של המן, וכן פעמים רבות במהלך ההיסטוריה האנושית, כמו בימי השואה הקשה.
עמלק הפסיד בקרב הראשון עם ישראל, אך לא היה מוכן להודות בהפסד המלחמה. הם ליקקו את הפצעים שלהם והמתינו. כאשר בני ישראל קיבלו את דו”ח הזדון של המרגלים ודחו את ארץ הקודש, נגזר עליהם לשוטט במדבר ארבעים שנים. אלה שסירבו לקבל עליהם את העונש וניסו לחדור אל ארץ ישראל ללא היתר אלוקי הותקפו על ידי עמלק ונהרגו (במדבר יג-יד).
עמלק – היה ידוע בכישופים שלו ואחד המכשפים המפורסמים שהוא ייצג היה בלעם הרשע…
ענני הכבוד שליוו את היהודים בעת שהותם במדבר הוענקו להם בזכותו של אהרן (תענית ט עמוד א). כאשר אהרן נפטר, נעלמו העננים. עמלק סבר שהעננים סולקו מכיוון שבני ישראל חטאו והניח שהשעה טובה להתקיף. הם ידעו שבני ישראל יתפלל אל הקב”ה ולכן התחפשו לכנענים, בציפייה שבני ישראל יתפללו על ניצחון נגד הכנענים. מכיוון שהם היו בעצם עמלקים, לא ידעו איזו אומה תוקפת אותם, לכן התפללו: “ה’, הצילנו מהתוקפים אותנו”! ועל כך נענתה תפילתם. עמלק ספג תבוסה קשה נוספת (ילקוט שמעוני תשס”ד).
אחד הכובעים שעמלק חבש היה בדמותו של בלעם, מנכדיו של לבן הארמי, שהיה אף הוא בין יועציו של פרעה בעת שעבוד ישראל במצרים. הוא הגיע לדרגת נביא והקללות שלו נודעו ביעילותן. הוא הוזמן על ידי בלק מלך מואב לקלל את היהודים כדי שלא ימגרו את ממלכתו. לבלעם היו את כל המידות הדרושות לבקש את השמדת ישראל – יוהרה, שנאה וקנאה. ממש כמו עמלק.
כנסו שוב למנהרת הזמן ותלחצו על הכפתור. ברוכים הבאים לשושן הבירה.
העימות האחרון שנרשם בתנ”ך בין ישראל לעמלק הוא הסיפור שבמגילת אסתר. סיפור זה התרחש לקראת סוף גלות בבל, כאשר את עמלק מייצג על הצד הטוב ביותר המן, צאצא של אגג מלך עמלק. הסוף שלו ידוע. מפלה נוספת.
הלחיצות על הכפתור במנהרת הזמן יובילו אתכם לנקודות לא מעטות בהם הוא הופיע – אותה גברת בשינוי אדרת, כאשר בכל הפעמים הללו הוא רוצה להרוג, להשמיד ולאבד את עם ישראל. דבר שברוך השם לא עלה בידו.
היום, אף על פי שעמלק בהחלט עוד חי, איננו יודעים לקבוע בוודאות מי או איפה כולם. אולם, קיים מקרה חריג הראוי לציון מיוחד. כאשר ביקר בירושלים הקיסר הגרמני – וילהלם, בעת סיורו בארץ הקודש כמעט כל מנהיגי ירושלים הדתיים יצאו לשערי העיר לברך אותו. אולם, רב יוסף חיים זוננפלד (שנפטר בשנת 1932) – המנהיג הרוחני של יהודי אשכנז בארץ ישראל באותם הימים, לא יצא איתם. כאשר נשאל על סירובו, השיב שאף על פי שהקיסר עצמו היה ראוי לכבוד שכיבדו אותו, “יש לי מסורת שגרמניה היא עמלק”.
מכשף נוסף שמייצג את עמלק הוא המכשף מפרס – המן הרשע…
רבי נתן על עמלק
השם “עמלק” מסתכם בגימטרייה ב-240, כמו המילה “ספק” (בני יששכר, פורים). העמלק הנוכח היום בכל מקום הוא השאלות והספקות שיש לנו באשר לאמונה שלנו. בכך נכללים ההתלבטויות, הבלבול והצרות שאנו עומדים בפניהם כאשר חסרות לנו הכוונה והעצה כראוי. כאשר אנחנו מתחזקים באמונה צרופה בבורא, אנחנו מתגברים על העמלק מבפנים. רבי נתן מברסלב כותב, שעמלק מקביל לתשוקה בוערת, לסכסוך שבין בעל לאשתו, בין היחיד לקהילתו וכן השנאה המופנית נגד צדיקי האמת (ליקוטי הלכות, מנחה ז, כ).
היבט נוסף של עמלק הרווח היום הוא – מנהיגות שקר. כתוב בתורה “ויזנב (עמלק) בך כך הנחשלים אחריך (דברים כה, יח). חז”ל מוסיפים: מותך זנבות וזוקרן כלפי מעלה (עמלק מפריד את הזנבות ומטיל אותם אל על) (תנחומא, כי תצא י). רבי נתן כותב: עמלק מצא דרך חכמה להשמיד את עם ישראל, הוא מפריד את הזנבות – אנשים חסרי שיעור קומה של ממש – ומטיל אותם אל על – עושה אותם למנהיגים יהודיים (ליקוטי הלכות, שבת ה, ט). כך השלו את העם היהודי לחשוב שמנהיגיהם בעלי שיעור קומה הם, כאשר במציאות רבים מהם אינם אלא אנשים מן השורה שחסרה להם היכולת להנהיג. אומה ללא מנהיגות הראויה לשמה הולכת בקלות שבי אחרי הטעות, ויהודים רבים שאינם חושדים בכלום והסובלים מהדרכה לקויה, חיים את חייהם נטולי המשמעות היהודית לחלוטין.
שכחה – אחד ההיבטים הקשים של עמלק שמסית אותנו לשכוח את החסדים שהקב”ה מרעיף עלינו כל הזמן…
היבט נוסף של עמלק היום הוא – השכחה (שם, אבידה ומציאה א, ג). אנחנו שוכחים את חסדיו של הקב”ה, את אינספור הפעמים שהוא מסייע ועוזר לנו בדרכים רבות, קטנות וגדולות (שם, נחלות ד, יב). דבר זה מוביל לשכחת השם, התורה ומצוותיה, ואפילו לשכחת המשיח שיביא את הגאולה השלמה. אולי, מכיוון שעמלק מייצג את השכחה נצטווינו לזכור את מעשיו.
אפילו אם איננו יודעים היום מי הם היחידים שהם עמלקים, נותרה בעינינו המצווה לזכור את ההתנהגות הרעה, האכזרית וחסרת הרחמים שהם מגלמים. מצווה זו מקוימת כאשר אנחנו קוראים את הקטע בחומש דברים (פרק כה, פסוקים יז-יט) בשבת שלפני פורים. ויש הנוהגים לומר פסוקים אלה כל יום.
הפאנץ’? בסופו של דבר עמלק יושמד! יתנפלו עליו שודדים שישאירו אותו “מרוקן לחלוטין” (תנא דבי אליהו, רבה כד) ואז הקב”ה ילחם בכבודו ובעצמו בעמלק ויחשוף אותו לעיני השמש כחטא לפני שהוא יוסר מעל פני האדמה, אמן כן יהי רצון במהרה בימינו! (תנא דבי אליה, זוטא יט).
שווה לחכות. ובינתיים, תזכרו ואל תשכחו – השבת מוחים את עמלק!
(המאמר מבוסס על הנאמר בספר אסתר – פירוש על המגילה מתורתו של רבי נחמן, כנסו ותיהנו מהמבצעים שלנו בחנות האתר!)
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!