השבוע פרשת שופטים. רק לפני כמה ימים היה ראש חודש אלול, זה הבשורה על בוא ראש השנה וזה אומר שעכשיו נשאר לנו פחות מחודש עד שיגיע ראש השנה.
מעלת הדן לכף זכות
הפרשה מתחילה עם המילים “שׁוֹפְטִים וְשׁוֹטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ” (דברים טז’ יח’) מה הצורך באלו? בשביל הצדק – ראש השנה הוא הזמן שבו שופטים את כל העולם. אז צריך צדק. ניתן להשיג צדק אמיתי מהשמיים רק אם אנחנו עוסקים בצדק בעולם הזה. המדרש אומר: “אם יש דין למטה אין דין למעלה”. תמיד יש מלאכים למעלה שתובעים אותנו על מה שעשינו לא נכון. הם לא נחים. 24/7 הם על העבירות שלנו, ומה שעשינו לא נכון, והתורה אומרת לנו שאם יש צדק בעולם הזה – אם אנחנו שופטים כראוי בענייני ממון, וכל שאר הנושאים שמגיעים לבתי המשפט, אז אין תביעה מלמעלה. מלאכי השרת, יכולים לתבוע אותנו רק אם אנחנו לא עושים את העבודה כמו שצריך.
אולי יעניין אתכם גם:
אל תפחדו מהאתגרים – פרשת שופטים
תעשו מקום בלב – פרשת השבוע שופטים
יש אמת ויש אמת – פרשת השבוע שופטים
אלול – תצחקו כל הדרך לראש השנה! מי אמר שצריך לבכות?
מה זה קשור אלי? האם אני שופט? כן, כיון שאני שופט אחרים. ואני שופט אותם לפי הסטנדרטים שלי. לפי מה שאני חושב שזה הדבר הנכון לעשות, ולכן אני גם מרגיש שלאנשים האלה לא הייתה זכות לעשות את מה שהם עשו. ואז אני מסתכל עליהם בעין עקומה. אני שופט. ומה שאני צריך ללמוד זה לדון לכף זכות. ואם אני דן לכף זכות, אז בשמיים ידונו אותי לכף זכות.
וזה מה שהגמרא במסכת שבת אומרת, לגבי הסיפור של רבי יהושע בן חנניה – שעשה משהו שהיה מוטל בספק, והוא שאל את תלמידיו, “מה חשבתם עליי?” והם אמרו, “חשבנו שעשית את זה בנסיבות מסוימות, שזה מקובל לחלוטין.” והוא אמר להם, “כיוון שדנתם אותי לכף זכות, שעשיתי את זה מהסיבה ההיא, אז מי ייתן ובשמיים ידונו אתכם לכף זכות.”
ובכן, אנחנו מתכוננים לראש השנה. אנחנו כבר ממש קרובים לראש השנה – בעוד פחות מחודש. אם הייתה לך תביעה רצינית שמרחפת מעליך בעוד פחות מחודש, היית חושש. וכאן אתה עומד למשפט על חייך. המשפחה שלך עומדת למשפט על חייך. אז מה שאנחנו צריכים לעשות זה ללמוד לדון לכף זכות – להסתכל על הסובבים בעין טובה. לחייך עליהם לדון אותם לכף זכות – אנחנו לא מדברים על אנשים כמו חמאס או חיזבאללה – אנחנו מדברים על שכנינו, חברינו, אנשים שראויים לדון אותם לכף זכות.
התורה כדרך חיים
הפרשה ממשיכה עם החוקים שחלים על המלך. לגבי המלך, נאמר שהוא צריך לכתוב לעצמו ספר תורה. שיהיה לו ספר תורה מיוחד שנכתב במיוחד עבורו. והוא יקרא בו כל ימי חייו – “וקרא בו כל ימי חייו.” רבי נחמן מסביר שימי החיים הם באמת מה שהתורה עוסקת בו. התורה לא באה כרצף אחד שלם וזהו – לא. היא מחולקת לפרשיות. הפרשות מחולקות לפרקים. הפרקים מחולקים לפסוקים. הפסוקים מחולקים למילים. המילים מחולקות לאותיות.
אותו הדבר עם בן אדם. כשהוא נולד, יש לו חיים שלמים לפניו, אבל זה לא הולך כרצף אחד ארוך. זה מחולק. ילדות, נערות, שנות העשרים, שנות השלושים, שנות החמישים, שנות השבעים. החיים מחולקים לחלקים שונים, וכל חלק הוא שונה. כל חלק הוא נפרד מאוד. הדרך לראות שהחיים מתנהלים כמו שצריך היא לקרוא אותם מתוך התורה. להבין, שכמו שהתורה מחלקת דברים לחלקים שניתן לקרוא ולהבין, כך גם אני צריך להסתכל על חיי כמו שהם.
בגיל הנערות מתפרצים כל מיני רצונות, בשנות העשרים מתבגרים. בשנות השלושים הורים לילדים. בשנות החמישים – מחתנים ילדים. החיים משתנים. הימים משתנים. כשם שכל יום הוא שונה, כך אני צריך ללמוד להסתגל לכל יום. אני יכול לעשות זאת כאשר יש לי ידע בתורה בחיים שלי. כאשר יש לי את זה, אני יודע איך אוכל להכין את עצמי לעשור הזה. אני יכול להכין את עצמי לשלב הזה בחיים שלי, אם זה להתחתן, להיות הורה, לגדל את הילדים, להשיא אותם, להפוך לסבא, וכן הלאה. התורה מלמדת אותנו שאנחנו צריכים ללמוד להסתגל לחיים – “וקרא בו כל ימי חייו” – תקרא מתוך התורה כל ימי חייך, שתוכל להבין מה יש לך בחיים. שתוכל להבין את הכוח, האנרגיה, והשליטה שתוכל לקחת בחיים שלך.
לא משנה מה עשית תמיד באפשרותך לשוב אל ה’
התורה ממשיכה ואומרת, “כִּי תֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל אוֹיְבֶיךָ” (דברים כ’ א’) אם אתה יוצא למלחמה נגד אויביך,“וְרָאִיתָ סוּס וְרֶכֶב” תראה סוסים ומרכבות, – בימינו צבא של כטבמ”ים מדויקים, “עַם רַב מִמְּךָ” אומה גדולה ממך, גדולה במספר – “לֹא תִירָא מֵהֶם” – אל תפחד מהם, “כִּי ה’ אֱלֹקֶיךָ עִמָּךְ הַמַּעַלְךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם” אל תפחד מהם כי ה’ איתך. ה’ שהוציא אותך ממצרים, הארץ החזקה ביותר בעולם באותו זמן, והם היו בעלי כוח עצום. הם שלטו על כל העולם. הציוויליזציה המצרית בעולם העתיק הייתה מעבר להבנה כמה חזקים הם היו, ועם זאת ה’ הוציא אותנו משם. הוא יכול להתמודד עם כל איום שיש עליך.
“כי תצא למלחמה על אויביך… לא תירא מהם כי ה’ אלוקיך עמך”
הבעש”ט לוקח את הפסוק הזה, והוא קורא אותו כך: אם אתה יוצא למלחמה ורואה אויב גדול, גדול ממך, גדול במספר, האינסטינקט הטבעי שלך יהיה לפחד מהם. למה? כי הם גדולים ממך – “עם רב ממך”, גדולים ממך. הבעש”ט אומר “עם רב ממך”, הם גדולים ממך כי הם באו ממך. החטאים שלך, הכשלים שלך, הטעויות שלך הם שיצרו את האויב הזה. אז יש לך אויב חזק, והוא בא ממך. ואיך אתה מצפה לנצח אותו, כיוון שהוא בא ממך – זה שלך, נכון? ה’ אומר, אל תפחד מהם – אני איתך. לא משנה מה עשית, פנה אליי. עכשיו זה אלול. עכשיו זה הזמן שבו עלינו להתחיל לחזור בתשובה. אל תפחד ממה שעשית בעבר. זה מה שהבעש”ט מלמד – אל תפחד. אל תדאג. עשית את זה, בסדר. זה נגמר. מה תעשה עכשיו? כלום – אתה לא יכול לשנות את מה שעשית. אבל אתה יכול לומר לה’, אני מצטער, ואני רוצה לעשות מהיום והלאה את הדבר הנכון. אם נלמד לאמץ את הגישה הזו, אז תמיד ננצח במלחמה. זה הלקח של הפרשה – אנחנו יכולים להכין את עצמנו לראש השנה.
מי ייתן וה’ יעזור שנדון זה את זה לכף זכות, ושכולנו נכיר ונדע שה’ הוא מלך. הוא שולט. והוא דן. ורק הוא יודע איך לשפוט. ואם נדון לכף זכות אחרים, ה’ ידון אותנו לכף זכות גם כן, ונצא זכאים בראש השנה. אמן ואמן.
