כשהכל מתפורר מסביב ואף אחד לא יודע איך ייראה המחר, הרצון שלנו לדעת מה יהיה ואיך יקרה גודל וכך גם החרדות והפחדים. אבל עצרו, שחררו ואפשרו לעצמכם לחיות!…
אנחנו מפחדים.
אבל ממה?
אם נסתכל פנימה, אל תוך עצמנו, אולי נגלה שרובנו מפחדים מהלא נודע.
דברים מתפוררים סביבנו ואנחנו לא יודעים איך ייראה המחר, בטח לא עוד חודש או חודשיים שנמצאים כבר בהמשך הדרך. זו הרגשה מאוד לא נעימה, כי אנחנו רוצים לשלוט בחיים וביעד שלנו. אבל האמת היא, כפי שרובנו יכולים להודות בימים אלה, שאנחנו בכלל לא שולטים ביעד ובגורל שלנו. אנחנו לא שולטים בשום דבר. ולמרות שאנחנו אומרים ‘גם זו לטובה’ ו’ברוך השם’ בכל משפט שני אנחנו לא באמת אוחזים בזה. זה קשה. זה מפחיד.
אנשים רבים שחוו פריצת דרך בטיפולי תרפיה, יאמרו לכם שהרגע בו הם התחילו להחלים היה כשהם אפשרו לעצמם להתמודד עם הכאב הישן שהיה בתוכם. המטען האמיתי לא היה רק כאב הטראומה הישנה, אלא העובדה שהם התעקשו שוב ושוב לשמור אותו, לכסות עליו מכל כיוון אפשרי. הפחד והחרדה מפני הכאב הישן שיפרוץ שוב החוצה גרם להם לפצות, אם כי יתר על המידה, בדרכים אחרות והפריע לחיי היומיום בכל מיני היבטים. כשהם אספו את עצמם וקיבלו קצת אומץ לעמוד מול הרגשות הישנים שלהם, אפילו אם זה היה רק לעמוד ולהסתכל לפחדים האלה בלבן של העיניים ולהרגיש מעט חמלה, הם הבינו מיד שהם ניפחו את הפחדים הללו כדי להגן על עצמם. “וואו, זה לא היה כזה קשה כמו שחשבתי…” הם יגידו לכם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
על אותו משקל, אלה המבקשים לגדול ולהתעלות בהתנסויות רוחניות נתקלים לא פעם בקושי, רק בגלל שהם רצו לכפות את המצב. הם מחפשים את הרגע הנכון כדי שזה יקרה, בעוד שהדרך היחידה שזה באמת יקרה היא פשוט לאפשר לזה לקרות מאליו… כי ברגע שאתה רוצה בזה, אתה כבר בתוך הזירה. אבל הדרך היחידה להילחם בסיטואציה הזו היא על ידי היציאה מהזירה (ביטול הישות) ולאפשר לנשמה שלך להאיר מעצמה.
האמת היא, בניגוד לגישת ה”ללכת בגדולות” שרווחת אצל אנשים רבים ולצערנו מאומצת בכל מקום ובכל ממדי הרוחניות, שהדרך היחידה היא לאפשר לעצמך להיות מובל. המבחן הראשון של אברהם אבינו היה לעזוב את ארץ מולדתו “אל הארץ אשר אראך”. הוא לא ידע לאן הוא הולך. בורא עולם מזכיר באהבתו לעם ישראל את “חסד נעורייך”. למה? בגלל שהם הלכו אחריו במדבר שומם ובדרך לא זרועה ממצרים באמונה טהורה. וככה זה בכל היבטי החיים. אנחנו אומנם משקיעים, אבל עלינו להבין שכל ההשקעה הזו לא הייתה בשביל התוצאה הסופית, שהרי זאת הנקודה העיקרית: שהחיים נועדו להיות לא פתורים! ההבנה הזו מקילה מאוד ומשחררת.
בורא עולם מזכיר באהבתו לעם ישראל את “חסד נעורייך”. למה? בגלל שהם הלכו אחריו במדבר שומם ובדרך לא זרועה ממצרים באמונה טהורה בלי ספקות ושאלות…
רבי נחמן מברסלב אומר (ליקוטי מוהר”ן תנינא, ז) ש“תכלית הידיעה אשר לא נדע”. זה ההיבט של הספירה הגבוהה שנקראת כתר (כתר כמו קורונה?…). הוא גם נקרא – איין, מלשון אין וכלום, או ‘מה’ בגלל שזה לא ידוע לנו. ישנם היבטים רבים לרעיון הזה, אבל העיקרי והפשוט הוא הדרך היחידה לגדול היא להישאר בענווה. וענווה, זה להיות פתוח לקבל, לא לעשות מניפולציות על כל הסובבים אותנו.
אחד החגים הגדולים שאנחנו אוהבים לחגוג כל שנה הוא פורים – בו אנחנו משליכים את הצורך לדעת. במקום הזה, אין הבנה. הטוב הוא כמו הרע. אף אחד הוא לא כמו שאתה מכיר אותו, וזה בסדר.
פריצת הדרך מגיעה אחרי שמתמודדים עם הכאב ומשחררים אותו…
רבי נתן מברסלב כותב, שככל שהצדיקים מגיעים גבוה יותר כך הם מבינים שהם לא יודעים. ורבי נחמן אומר, אם מישהו אומר שהוא חושב שהוא יודע מה קורה, זאת רק הוכחה לכך שהוא לא יודע שום דבר.
זה בסדר לא לדעת. אנחנו לא אמורים לדעת. אנחנו צריכים לשאול, אנחנו צריכים לנסות להבין, אבל בסופו של דבר לא נדע. אבל יש בזה נחמה. בדרך כלל, אנחנו מנסים לשלוט בכל דבר וזה רק מסבך את הדברים ומכניס בנו חרדות, כי איננו יודעים אם עשינו את הצעדים הנכונים. אבל כשאנחנו משחררים את השליטה ומאפשרים לעצמנו להיות מובלים, בלי הידיעה או ההבנה איך זה יסתיים, זה משחרר מעט.
אנחנו מובלים כאן, וזה ברור היום יותר מתמיד. הקב”ה לקח את ההגה ועכשיו אנחנו לא יודעים מה היעד. אז מה? תרפו. נסו רק להירגע ולדעת שאנחנו בידיים הכי טובות. זהו, לא יותר מזה. וזאת ההקלה הכי גדולה ומשחררת שאנחנו יכולים לקבל בזמנים של שאלות וחוסר ודאות, כמו היום.
המאמר מוקדש לרפואת יצחק בן יהודית, עם ישראל וכל יושבי תבל במהרה, אמן.
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.