אנשים לא אוהבים ניסיונות וקשיים, זה לא חדש. אבל כשהם לא מוכנים לקבל את העובדה שהם חלק מהחיים שלנו, אז מתעוררות הקושיות. איך מבטלים אותן? הרב פירר מסביר.
אומר רבי נחמן מברסלב בתורה ז’ בליקוטי מוהר”ן תנינא – “כי מרחמם ינהגם” (באות ח) – שצריכים להישמר מקושיות שמעל הזמן שיגרמו לאדם בלבולי אמונה, ועיקר התיקון על ידי השתיקה. הדוגמה שרבינו ז”ל מביא היא מלימוד הגמרא שעיקרו בנוי דווקא על קושיות ותירוצים. מכך שבחר רבינו דווקא בדוגמה זו, שבה הקושיות והתירוצים הם חלק הכרחי מהלימוד, אנחנו למדים שגם בלימודי האמונה וההשגה יש מקום להקשות קושיות ולבקש תירוצים, רק צריכים להישמר שיהיו קושיות שבתוך מחיצות הזמן, כי אחרת, אם הן למעלה מהזמן אנו עלולים “להיתקע” עם קושיות ובלבולי אמונה שכל הזמן שיש בעולם לא יספיק לתרץ אותן.
במאמר קצר זה ננסה לבאר קצת את שתי בחינות הקושיות לפי המבואר בליקוטי הלכות, הלכות פסח הלכה-ט אותיות ז-ט (כדי לעיין שם).
צריכים לדעת שהשורש של הכרח הקושיות הוא בהכרח מציאות ההסתרה שבה חי האדם – אצל דרי מטה ההסתרה היא מעצם הימצאותנו בעולם הגשמי, שהוא בחינת אספקלריא שאינה מאירה (כמובא שם בסוף אות ח) – כלומר, מצב של קושיא והסתרה. ואצל דרי מעלה ההסתרה היא מצד השגתם את האין סוף של מציאותו יתברך, שעל זה נאמר “כי לא יראני האדם וחי” (כמובא שם(. הכרח ההסתרה יוצרת קושיות שהן בבחינת “איה” – ששואלים איה מקום כבודו. אך בעוד שאצל הדרי מעלה שאלה זו מאירה את האמונה, שכן קושייתם נובעת דווקא מהכרת מציאותו יתברך, שמשיגים את אינסופיותו, הרי שאצל הדרי מטה קושיא זו מביאה לכפירות חלילה, שכן שאלתם זו נובעת מהסתרת מציאותו יתברך מהאדם, וכאשר תיהפך ההסתרה לקושיה אזי היא נהפכת לכפירות, השם יציל.
אולי גם זה יעניין אתכם:
שבת הגדול – ניסים, רחמנות והנוסחה הגדולה
נמצאנו למדים, שאצל הדרי מטה עיקר תיקונם להאיר בהם את תירוץ על שאלת “איה”, ותירוץ זה הוא “מלא כל הארץ כבודו” ולא להתעסק עם קושיות.
שתי בחינות אלו הן שאלות הבן החכם והבן הרשע המובאות בתורה ובהגדת פסח. הבן החכם – שהוא בחינת הדרי מעלה מכיר את מציאותו יתברך באמרו “אשר ציווה השם א-להינו“. לא כן הבן הרשע – ששואל “מה העבודה הזאת לכם“, ומכיוון שהוציא את עצמו מהכלל כפר בעיקר, ובאמת מדוע כאשר הוציא את עצמו מהכלל ייחשב ככופר? והביאור בזה הוא, שמחיצות הזמן (המוזכרות שם בתורה) הן למעשה מחיצות המציאות שבה חי האדם. וכאשר אין האדם מוכן לקבל את זה שהשם יתברך שם אותו בניסיון והתמודדות כזו או אחרת, שהמציאות של החיים מביאה את האדם, אזי יש לאדם קושיות כלפיו יתברך, שפירושו בעצם קושיות על המציאות, שאינו מוכן להיות ולהתמודד במציאות שחי בה.
נמצא, שבאלו הקושיות האדם כופר במציאות ושם את עצמו מעל המציאות, שזהו בעצמו המושג של הקושיות שמעל הזמן, כלומר שלא מוכן להתמודד עם המציאות (שהיא מחיצות הזמן כנ”ל) שנמצא בה, ועל כן נקרא שהוציא את עצמו מהכלל, שנפרד מהאנשים שמהווים את מציאותו.
מחיצות הזמן הן למעשה מחיצות המציאות שבה חי האדם. וכאשר אדם לא מוכן לקבל את העובדה שהשם יתברך שם אותו בניסיון והתמודדות כזו או אחרת, אזי יש לו קושיות כלפיו יתברך ואינו מוכן להיות ולהתמודד במציאות שחי בה…
לעומתו, הבן החכם – אף שהוא בבחינה של דרי מעלה שהוא בחינה שמעל הזמן, מימלא בשאלתו שכולל את עצמו עם הכלל, נכלל בזה עם הדרי מטה ואין מנתק את עצמו מהמציאות אף שרואה אותה מלמעלה, שזהו בעצמו המובא בתורה (באות ט) – שהדרי מעלה צריכים להיכלל עם הדרי מטה, שזהו בעצמו הבחינה שאין מוציא את עצמו מהכלל. ביתר ביאור – צריכים אנו שגם בזמן של התעלות לא נתנתק מהעולם התחתון, ושההתעלות תפעל אצלנו במעשים (מובן שעיקר פגם הניתוק מהעולם התחתון מתבטא עם הבית, הילדים וכדומה).
הקושיות והתירוצים הם חלק הכרחי מהלימוד…
אך עדיין, נשארת לנו שאלה: מאחר שכל הקושיות נמשכות מחימוץ המוח, בחינת חמץ (כמובא שם בליקוטי הלכות אות ב) אם כן, היאך דווקא בליל הסדר שאז אסור החמץ אנו מעוררים את הקושיות שהן בחינה של חמץ? ונראה לתרץ שהוא בכלל ביעור החמץ, שאחר שביערנו אותו ביום י”ד בגשמיות יכולים לבערו בשורשו בליל ט”ו על ידי ביטול הקושיות. כי אנו באמת לא עונים לשאלות הבן החכם והרשע ולא מנסים לתרצן, אלא אנו מבטלים אותן (כמובא שם באות ז), כך שנוכל אחר כן לתקנן בהארת “איה” בדרי מעלה ו”מלא” בדרי מטה, כמובא לעיל, ומובא בתורה שלנו שהתיקון לדרי מעלה הוא הארת “איה”, והתיקון לדרי מטה הוא הארת “מלא”.
כלומר – לא רק דרי מטה צריכים להעלותם ממבוכות הקושיות, אלא גם דרי מעלה צריכים להעלותם ממקום הקושיות לבחינה של שתיקה, שהוא לספר ביציאת מצרים ובמציאותו יתברך בלי קושיות וחקירות, שזהו בחינה ש”אפילו כולנו חכמים כולנו נבונים” עלינו להרבות דייקא בסיפורי השגחתו יתברך בלא הבנה כלל (שזהו בחינת אכילת המצה כמבואר שם). היוצא מזה, שעיקר סיפור ההגדה הוא להרבות בפשיטות בסיפור כל הנסים שנעשו לאבותינו ולנו ולכל אחד בפרטיות בלי להתעסק יותר מדי בהבנת הדברים.
פסח כשר ושמח!
עוד מאמרים נפלאים ומרתקים ממשנתו של רבי נחמן מברסלב תוכלו למצוא בקישור הזה