אברהם אבינו גילה לנו את הסוד איך לעמוד מול כל העולם בלי לפחד! בואו לגלות אותו ולקבל את הכלי האדיר לשבור מוסכמות כשהן מנוגדות לאמת!
פרשת לך לך מסודרת בתורה לאחר פרשת נח. לאחר המבול יצאו בני נח מהתיבה וילדו איש איש את משפחתו. התורה מנתה בקצרה את תולדות בני נח עד ללידתו של אברם. משהגיעה התורה ללידת אברם היא מפרטת באריכות את תולדות חיי אברם.
רעיון זה מובא ברש”י בפרשת וישב (בראשית לז, א): “משל למרגלית שנפלה בין החול, אדם ממשמש בחול וכוברו בכברה עד שמוצא את המרגלית, ומשמצאה, הוא משליך את הצרורות מידו ונוטל את המרגלית”. כך התורה מונה את כל סדר התולדות של בני נח, אך המכוון מכל התולדות היה אברם. לכן כל התולדות של בני נח סופרו בקצרה, אך כעת שהתורה הגיעה לתולדות אברם היא מספרת באריכות ובהרחבה את חייו ופועלו עד לפטירתו.
בפרשה זו עניינים רבים ונפלאים, ובתוכם שזורה כחוט השני הנאמנות האמיצה של אברם לבורא כפי שמובא בפסוק: “אתה הוא ה’ האלוקים אשר הוצאת את אברם מאור כשדים ושמת שמו אברהם ומצאת את לבבו נאמן לפניך”. בפרשה שלנו מתוארים בהרחבה הניסיונות שבהם התנסה אברם והוא עמד בהם בנאמנות להשם וציות מוחלט לרצון השם, ללא עוררין וללא שאלות.
נתמקד בפרשת השבוע בנושא מעניין ומקורי: “שבירת מוסכמות”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
גלו את האוצרות שלכם – פרשת עקב
אברהם אבינו נקרא בלשון חכמינו “ראש למאמינים” למרות שהיו צדיקים גדולים מאוד בעולם לפניו. חנוך המוזכר בפרשת בראשית, מתושלח, נח ששרד את המבול יחיד מכל דורו בזכות צדקתו. ובכל זאת, רק אברהם זכה לכינוי זה. מדוע דווקא אברהם זכה לכינוי זה? נתחקה מעט אחר שורשיו ומאורעות התקופה ונגלה תובנות מרתקות:
אברהם אבינו נולד כאשר נמרוד – בנו של כוש (בן חם, בנו של נח) היה בשיא עוצמתו והשפעתו בעולם. נמרוד היה לוחם עוצמתי ומלך על מדינות רבות. השפעתו על בני אדם הייתה מוחלטת, אך הוא השתמש בה לשלילה למרוד בבורא. אנשים נהו אחריו כעיוורים ובהשפעתו מרדו בקב”ה בגלוי. התורה מספרת: “וכוש ילד את נמרוד, הוא החל להיות גיבור בארץ, הוא היה גיבור ציד לפני ה’ על כן יאמר כנמרוד גיבור ציד לפני ה’”(שם י, ח-ט), רש”י במקום מפרש: הוא החל להיות גיבור – “להמריד כל העולם על הקב”ה, בעצת דור הפלגה, צד דעתן של בריות בפיו ומטען למרוד במקום ומתכוון להקניטו על פניו”. על כן יאמר על כל אדם מרשיע בעזות פנים, יודע ריבונו ומתכוון למרוד בו, יאמר, זה, כנמרוד גיבור ציד”.
אמונה בפסלים מעשי ידי אדם היו מחזה נפוץ. בני אדם התפללו לאל שנוצר בידי אדם ואין בו שום כוח להושיע. איש לא ערער נגד המוסכמות. איש גם לא ערער נגד הקביעה של נמרוד שהעריץ את כוח האש השולט בטבע. אברהם היה היחיד שערער על המוסכמות של העולם. עוד בעודו ילד התעמק בסוד הבריאה, ובהיגיון צרוף הגיע למסקנה הבלתי נמנעת שיש בורא כל יכול לעולם. הוא הבין בשכלו העמוק, כי האמונה בדבר אלילים מעשי ידי אדם שכביכול בראו את העולם היא לא יותר משטות. גם האמונה בכוח האש שבו האמין נמרוד לא קנתה שביתה בלב אברהם. היחיד שהעז לחלוק ולומר בקול את האמת שיש בורא לעולם וכל האמונות האחרות מטרתן רק להתכחש לקב”ה היה אברהם. האמונה העיוורת באלילים הייתה כה חזקה, שהכרזת אברהם בדבר מציאות בורא לעולם הייתה לצנינים בעיני תרח אביו והוא הסגירו לידי נמרוד. נמרוד ראה באמונת אברהם בבורא קריאת תיגר על שלטונו הבלתי מעורער, והוא העמיד את אברהם לפני ברירה קשה – להשתחוות לאל שבו נמרוד האמין בכוח האש ואם לא הוא יושלך לכבשן האש הלוהט.
המדרש מספר שרגע לפני שנמרוד השליך את אברהם לכבשן האש התנהל ביניהם דו שיח:
נמרוד: אברם; השתחווה לאש החזקה ששולטת בכל דבר בטבע!
אברם: מדוע שאשתחווה לאש הרי המים חזקים יותר מהאש ומכבים אותם.
נמרוד: בסדר, השתחווה איפה למים שמכבים את האש.
אברם: רגע, המים מגיעים על ידי העננים, למה להשתחוות למים?!
נמרוד: בסדר, השתחווה איפה לעננים שמביאים את המים.
אברם: רגע, הרוח היא זו ששולטת בעננים ומכוונת אותם, למה להשתחוות לעננים?!
נמרוד: בסדר, השתחווה אם כן לרוח שמכוונת את העננים.
אברם: ומי משיב את הרוח? אשתחווה למי שברא את הרוח ומנשב אותה כרצונו!
נמרוד נשאר ללא מענה בפיו כשהוא כועס ואומר לאברם: אני איני משתחווה אלא לאש, אם אינך משתחווה לאש אצווה להשליך אותך לכבשן האש ונראה אם אכן הבורא מושל על האש. אברם נשאר באמונתו ונמרוד השליך את אברהם לכבשן הלוהט. אולם הקב”ה ראה את נאמנותו ומסירותו של אברהם ועשה לו נס וצינן את האש ואברהם ניצל.
אברהם היה היחיד שערער על המוסכמות של העולם. עוד בעודו ילד התעמק בסוד הבריאה, ובהיגיון צרוף הגיע למסקנה הבלתי נמנעת שיש בורא כל יכול לעולם!
אברם ניצול מאור כשדים וממשיך בדבקותו ובאמונתו בהשם. ככל שגברה אמונתו של אברהם בבורא, כך גבר אצלו הרצון להביא את הבריאה כולה להכרה בבורא. הוא לא מסתפק בכך שהוא עצמו עובד את השם במסירות, הוא אינו מוצא מנוח להיות עובד השם כמו הצדיקים הגדולים שהיו לפניו: חנוך, מתושלח, נח, למרות היותם צדיקים מופלגים. הוא נמצא במקום אחר לגמרי. כל כולו בוער לעבודת השם ואינו מוצא מנוח לנפשו – להיות יהודי צדיק לעצמי, איך אפשר להסתפק בזה, ומה עם כל העולם?
אברהם הופך להיות ‘ראש למאמינים’, הוא האדם הראשון בעולם הטורח לפרסם את מציאות השם בכל העולם, ומלמד בני אדם את האמונה הפשוטה והאמיתית במציאות הבורא בעולם. ובמקביל, שרה מלמדת את הנשים להאמין בהשם (ראה רש”י על הפסוק ‘את הנפש אשר עשו בחרן’ (בראשית יב, ה): “שהכניסן תחת כנפי השכינה, אברהם מגייר את האנשים ושרי מגיירת הנשים, ומעלה עליהם הכתוב כאילו עשאום”). הוא דבק באמת ובמטרתו ואינו חושש לפעול בניגוד למוסכמות של כל העולם. בני אדם מסתכלים על אברהם כעל אדם מוזר ומשונה ומפנים אליו חיצי לעג, ואברהם אינו מתייחס לשום דבר, הוא דבק באמונתו בהשם ובאמת שלו עד הסוף. כדאי לקרוא את התיאור המרגש של רבי נחמן מברסלב, כיצד הוא מתאר בצבעים חיים את הקשיים והייסורים הרבים שהיו מנת חלקו של אברהם כשמסר את נפשו לקרב בני אדם לקב”ה – נגד כל המוסכמות:
שמעתי מרבי יודל (תלמיד רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב) סיפור דברים ששמע מרבנו זכרונו לברכה, ענה ואמר: “אברהם אבינו היה לו גם כן ייסורים גדולים ממעשיות כאלו (כלומר כמו עניין המעשיות והייסורים שעוברים עליו) כי אברהם אבינו היה גם כן מקרב בני הנעורים להשם יתברך. כי היה מגייר גרים כידוע. ודרכו היה שהיה בא בתוך העיר והיה רץ בתוך העיר והיה צועק: ‘הוי הוי, גוואלד’. והיו רצים אחריו כמו שרודפים אחר המשוגע, והוא היה טוען עמהם הרבה שהם כולם בטעויות גדולות, כי היה בקי בכל השכליות והסברות של דרכי העבודה זרה שלהם, כי העבודה זרה של הקדמונים היו להם בזה כמה סברות ושכליות של טעות, ואברהם אבינו עליו השלום היה בקי מאוד בכל סברותיהם ודרכי טעויותיהם, והיה מוכיחם ומראה להם שהכול טעות, וגילה להם האמונה הקדושה האמיתית, ונמשכו אחריו קצת בני הנעורים. כי זקנים לא היה מקרב, כי הזקנים כבר נשרשו בטעויותיהם הרבה וקשה להשיבם מדרכם עוד, רק בני הנעורים נמשכו ורצו אחריו. והיה הולך מעיר לעיר והם רצו אחריו. והיו אביהם ונשותיהם חולקים עליהם, על אלו בני הנעורים, כי אמרו עליהם שיצאו לתרבות רעה ונשתמדו עד שהיו מרחקים אותם מאוד. עד שקצת בני הנעורים חזרו לסורם מחמת הייסורים שהיו להם מביתם מחותנם ומאביהם ומנשותיהם וכיוצא, וקצתם נשארו אצלו ודבקו בו. והיה אברהם אבינו עוסק בזה הרבה לגלות האמונה הקדושה בעולם. והיה מחבר ספרים הרבה מאוד על זה, אלפים ספרים. והיו לו בנים הרבה, ומסתמא מאחר שהיו בניו היו כולם הולכים בדרך הישר, כי אפילו ישמעאל עשה תשובה, אך אחר כך כשרצה אברהם אבינו להשאיר ספריו וחכמתו בעולם, היה חוקר ומתבונן בעצמו למי מבניו יניח ספריו וחכמתו, עד שנסכם אצלו להניח הכול ליצחק אבינו, ומסר לו הכל” (ספר חיי מוהר”ן שצה).
היחיד שהעז לעמוד מול כולם ולומר בקול את האמת: שיש בורא לעולם הוא אברהם. הוא לא פחד מאף אחד!
חכמינו אמרו: ‘מעשה אבות סימן לבנים’, מה הסוד של אברהם אבינו שהצליח לעמוד כך מול כל העולם? ומה עלינו לעשות כדי ללמוד מכך ולעמוד מול כל המוסכמות כאשר הם מנוגדות לאמת?
מלמד רבי נחמן על פי הפסוק המובא ביחזקאל: “אחד היה אברהם” (יחזקאל לג): “שאברהם עבד השם רק על ידי שהיה אחד, שחשב בדעתו שהוא רק יחיד בעולם ולא הסתכל כלל על בני העולם שסרים מאחרי השם ומונעים אותו, ולא על אביו ושאר המונעים רק כאילו הוא אחד בעולם, וזהו: אחד היה אברהם.
במקום אחר מסביר רבי נחמן היטב את הרעיון המוסבר כאן לחשוב כאילו האדם יחיד בעולמו: “בני אדם הם מונעים גדולים מאוד, ודע אם היה האדם לבדו ולא היה אצלו בני אדם אחרים למנעו, אף על פי שגם אז היו באים על האדם כל הבלבולים וכל המחשבות הטורדות וכל המניעות, אף על פי כן בוודאי היה מטה עצמו לדרך החיים כי סוף כל סוף היה מטה תמיד לדרך האמת. ואפילו אם היה עובר עבירה חס ושלום רחמנא לצלן, אף על פי כן בוודאי היה מתחרט חרטה גדולה מאוד בכל פעם. וסוף כל דבר היה נשאר אצל האמת. אבל כשיש בני אדם המבלבלים, דהיינו כשהאדם מתחבר חס ושלום לאיזה חכמים בדעתם שיש להם איזו ידיעה בחקירה ופילוסופיה או לכת לצים, והם החכמות הנהוגים עכשיו שעושים ליצנות מכמה דברים שבקדושה, כידוע היטב למי שבקי בחכמות וליצנות אלו, זאת המניעה והבלבול הוא גרוע מהכל (שיחות הר”ן, פא).
נחזור לתורה שציטטנו “אחד היה אברהם” – ממשיך רבי נחמן ומלמד, שהעיקרון הזה מתאים לכל אחד שרוצה להיכנס בעבודת השם ולהצליח לעמוד מול כל המוסכמות:
“וכן כל הרוצה לכנוס בעבודת השם, אי אפשר לו לכנוס כי אם על ידי בחינה זו – שיחשוב שאין בעולם כי אם לבדו יחידי בעולם ולא יסתכל על שום אדם המונעו, כגון אביו ואימו או חותנו ואשתו ובניו וכיוצא, או המניעות שיש משאר בני העולם המלעיגים ומסיתים ומונעים מעבודתו יתברך. וצריך שלא יחוש ויסתכל עליהם כלל, רק יהיה בבחינת: אחד היה אברהם – כאלו הוא יחיד בעולם כנ”ל” (השמטה תחילת ליקוטי מוהר”ן חלק ב).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!