כשאנחנו מושכים שמחה ללב שלנו אנחנו יכולים לרקוד עם מלאכים! והכל מכוח ההבטחה של בורא עולם!
סולם – מתייחס ליכולת של יעקב אבינו לקרוא לבורא עולם, שכן למילה “סולם” יש ערך מספרי בגימטרייה זהה לזה של המילה “קול”.
קול – מתייחס לשני סוגי צעקה: מצד אחד של השמחה, ומצד שני של תחנונים לישועה מקשיים.
“וְהִנֵּה מַלְאֲכֵי אלוקים עֹלִים וְיֹרְדִים בּוֹ” (בראשית כח, יב) – המלאכים, הם בחינת הצדיקים שמלמדים את האדם איך לעבוד את הבורא.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כשזה קם זה נופל – פרשת השבוע תולדות
לאכול או לזלול? סבלנות בהרגלי אכילה – תולדות
אחרי שיעקב אבינו זכה בכל הרמות הללו, אז “וְהִנֵּה ה’ נִיצָּב עָלָיו” (בראשית כח, יג) – יעקב זכה לרמות אדירות ומדהימות של קדושה, שהן בחינת ארץ הקודש! וזה מוביל להתפשטות האלוקות בכל העולם, כפי שהבטיח הבורא ליעקב: “וְהָיָה זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה וְצָפֹנָה וָנֶגְבָּה” (שם, יד).
“וְנִבְרְכוּ בְךָ כָּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה, וּבְזַרְעֶך” (שם, יד) – שכן, מי שיורד לעולם החומר ועולה ממנו במסע הרוחני שלו ממשיך את הברכות לעולם.
“וַיִּיקַץ יַעֲקֹב, מִשְּׁנָתוֹ, וַיֹּאמֶר, אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי” (שם, טז) – כאשר אדם מתעמק במסירות הרוחנית שלו, ומקשר את התורה לשכל שלו ושואף לעבור את המחסומים אך עדיין לא חורג מעבר ליכולות שלו, הוא זוכה להגיע לשיא של ידע, של הכרה, של יראת שמים ושל אלוקות.
אולם למרות שהגיע לאלוקות, הוא יודע שעדיין לא התחיל להבין כלל את גדולתו של הבורא. לכן: “אָכֵן יֵשׁ ה’ בַּמָּקוֹם הַזֶּה וְאָנֹכִי לֹא יָדָעְתִּי” – אני עדיין לא מודע לגדולתו האמיתית של בורא עולם (ליקוטי הלכות ב).
“אֵין זֶה, כִּי אִם בֵּית אֱלֹוקים, וְזֶה, שַׁעַר הַשָּׁמָיִם” (בראשית כח, יז)
התפילות שלנו עולות לשמים דרך ארץ הקדוש
כל התפילות שלנו עולות לשמים דרך ארץ הקודש, ולכן התפילה קשורה לארץ הקודש (ליקוטי מוהר”ן חלק א, ז: א).
“וַיִּשָּׂא יַעֲקֹב, רַגְלָיו” (בראשית כט, א)
כשאנחנו מושכים שמחה ללב שלנו, אנחנו יכולים לרקוד
יעקב שמח מההבטחה של בורא עולם על שמירה והגנה שתלווה אותו ואת זרעו, ומשך את השמחה הזו אל ליבו, לכן הרים-וישא את רגליו כדי להמשיך את הדרך ללא מאמץ (רש”י).
כך כל אחד מאיתנו – אנחנו חייבים למשוך את השמחה אל תוך הלב שלנו כדי שנוכל לשאת הרגליים בריקוד (ליקוטי מוהר”ן חלק א, י:ו ראה שם, א, לב).
“וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים” (בראשית כט, כ)
הזמן מפסיק להתקיים כשאנחנו עובדים את הבורא מתוך אהבה
כאשר אדם עובד את בורא עולם מתוך אהבה, משך הזמן שהוא משקיע במסירות שלו לא משפיע עליו, הוא לא מרגיש אותו (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, עט).
“וְעָנְתָה בִּי צִדְקָתִי” (בראשית ל, לג)
צדקה יכולה להתגבר על הרוע
צידקתי – יכולה להיות גם צדקתי. אדם חייב לכוון את הצדקה שלו למטרות ראויות כדי שהכוח שלהן יוכל להכניע את הרע (ליקוטי מוהר”ן חלק א, רנא).
הזמן עוצר כשפועלים מתוך אהבה!
“וַיִּקְרָא לוֹ לָבָן, יְגַר שָׂהֲדוּתָא; וְיַעֲקֹב קָרָא לוֹ גַּלְעֵד” (בראשית לא, מז)
לשון הקודש מגינה מפני טומאה
לבן ויעקב נתנו שניהם לאנדרטה את אותו השם “גל עד”, אולם לבן קרא לה בארמית בעוד שיעקב קרא לה בעברית – לשון הקודש.
לבן מייצג את התרגום (התרגום הארמי של התורה), המשמש כמתווך בין לשון הקודש לדיבור הרע. כוונתו של לבן הייתה להכניס טומאה לברית שכרת עם יעקב ועל ידי זה לפגוע בעם ישראל. יעקב היה מודע לכוונות של לבן, לכן הוא קרא למקום בלשון הקודש ומשך טהרה למי שיהיו בני הברית של בורא עולם – עם ישראל (ליקוטי מוהר”ן חלק א, יט:ד).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.
