לראות את הטוב שבי ובך

לראות את הטוב שבי ובך
במקום להילחם עם החושך צריך פשוט להדליק את האור. רבי נחמן נתן לנו כלים אדירים להדליק את האור ולראות את הטוב שבי ובך…

למה קשה לנו לשמוח בנקודה הטובה שלנו?

 כשמסתכלים על מה מדברים בעולם, נראה שרבי נחמן מברסלב אכן הצליח להכניס בעולם את אחד הרעיונות העמוקים ביותר, שכיום אינני יודע אם יש מישהו בעולם שרעיון זה זר לו, והוא עניין הנקודות הטובות – להסתכל על הטוב שיש בי, על הטוב שיש בשני. במקום להילחם עם החושך, צריך להאיר בו את אור הנקודה הטובה ואז ממילא החושך נעלם.

בתור רעיון זה נשמע מקסים, אבל כמציאות זה לא תמיד הולך… כנראה שזה לא כזה קל לעשות את הבירור האמיתי והעמוק של הטוב מהרע, וכמו שמובן מהשיחה הידועה – שפעם אחת שמע רבי נחמן מטולטשין את רבי נתן מבאר את המאמר “אזמרה” ונענע בראשו כאומר “נכון, נכון”, וראה זאת רבי נתן ואמר לו “נכון, אה? אילו היינו באמת הולכים עם התורה הזאת היינו מחזירים את כל העולם בתשובה”.

אבל בעצם, מה אני צריך להתאמץ לשכנע ולהביא ראיות? הרי כל מי שניסה ללכת באמת עם התורה הזאת יודע היטב שזה בכלל לא קל.

אולי גם זה יעניין אתכם:

חצי הכוס המלאה

עין טובה אחת

עשה טוב, הרע כבר ייעלם

תמצאו את הטוב

תודו שיש בכם טוב

נקודות טובות ואזמרה

ובאמת, מובן מכמה שיחות והלכות, שהעסק הזה של לדון לכף זכות הוא עמוק מאוד ורק הצדיקים הגדולים באמת יודעים לעסוק בו בשלמות. ומובן עוד יותר מזה, שמדובר בעבודה הדורשת יגיעה ועמל ומסירות נפש, וכמו שאמר רבי נחמן מברסלב את מה שאמר דוד המלך: “ואני ידי מלוכלכות בדם שפיר ושליה לטהר אישה לבעלה” – שבזה הצדיק עוסק: לטהר את ישראל על ידי שמחפש את נקודתם הטובה בעומק ירידתם וטינופם וכו’.

נו מילא, אצל הצדיקים שעוסקים בבירור ובלנקות את ישראל מזוהמת הגלות – זה מובן למה דבר זה כבד וקשה, כי צריכים לרדת אל תוך תוקף החושך שבו אנו נמצאים ולמצוא שם את ניצוצות הקדושה האבודות. אבל אנחנו, האנשים הפשוטים, למה אנחנו לא מסוגלים בפשיטות לשמוח בנקודה טובה?

נראה שרבי נחמן מברסלב אכן הצליח להכניס בעולם את אחד הרעיונות העמוקים ביותר, שכיום אינני יודע אם יש מישהו בעולם שרעיון זה זר לו, והוא עניין הנקודות הטובות…

נראה לומר, שהקושי שלנו לשמוח בנקודה הטובה הוא עיקר הרע החופה על הנקודה הטובה. כי הרע רוצה להיות דבוק בנקודה הטובה כדי לינוק ממנה חיות, לכן הוא מכסה אותה כמו קליפה לפרי. ועיקר היכולת שלו להיות דבוק בה הוא על ידי שמפריד אותנו מהנקודה הטובה שלנו, ומראה לנו כאילו אין קשר בין עצם המצווה שעשינו לבין הטוב שיש בה, משום שמדגיש לנו כל הזמן את החלקים השליליים – שלא עשינו את המצווה בכוונה וכראוי וכן הלאה. ואם כן, מגיע למסקנה שאין שום קשר בין המצווה לעצם הטוב, וממילא המסקנה שאין כאן שום טוב, וכך מפריד אותנו מהטוב שבנו כדי שהוא לא ייפרד מהטוב הזה ויוכל להמשיך לינוק ממנו.

כלומר, הרע הוא הפירוד שמפריד בין המעשה החיצוני לנקודה הפנימית, ואז ממילא אין לנו שמחה במעשה החיצוני בגלל שנראה לנו שהוא באמת רק חיצוני, בלי שום נקודה טובה פנימית. אבל רבי נחמן בא ומלמד אותנו שעצם העובדה שעשינו מצווה, זה מגלה שבוודאי יש בה איזו נקודה טובה, כי מכיוון שעשינו אותה איך אפשר שאין בה איזו נקודה טובה? וכך הצדיק מחבר מחדש בין המעשה החיצוני לבין הנקודה הפנימית, ומראה לנו שזה לא כמו שהיצר הרע מראה לנו – שאין קשר בין המעשה בחיצוניות לבין הנקודה הפנימית, אלא בוודאי המעשה מוכיח על נקודה פנימית. וכאשר מתחבר המעשה החיצוני שלנו עם הנקודה הפנימית, אז נפרד הרע העושה את הפירוד הנ”ל ואז מתגלה היופי של המצווה, כמובא בדברי רבי נתן “שחורה אני ונאווה” – שמוצאים ומגלים אך היופי המכוסה בשחרות, לכן עושים את המצווה בחיות ובשמחה ואז כבר אין עושים אותה רק בחיצוניות אלא בשמחה.

זה לא משהו חיצוני, זה דבר פנימי ועמוק שמאיר לנו את החיים ועושה אותנו אנשים מאושרים!

כי קודם לכן, כל זמן שהיצר הרע הפריד בין המעשה לבין הנקודה הפנימית בטענה שהמעשה הוא מלא בפניות ונעשה בלא כוונה וכראוי וכו’, אז באמת בגלל זה נעשית המצווה בלא כוונה, כי לא האירה הנקודה הפנימית שלה. אבל אחרי שהצדיק מגלה לנו שלמרות שעשינו את המצווה שלא כראוי, עדיין, היא מאוחדת בפנימיות עם הנקודה הטובה, בכוח זה אנו מתחילים לעשות אותה בשמחה ובכוונה. ואפשר לדייק ולומר, שזה מה שמצוי מאוד בדברי רבי נתן שאומר שצריכים לשמוח “בנקודה דנקודה” – כלומר בנקודה הפנימית שיש בנקודה הטובה. כי כאמור, הנקודה הטובה בעצמה שהיא עצם המצווה שם יש אחיזת הרע החופה עליה, אבל כששמחים בנקודה הטובה שבתוך הנקודה הטובה הזו, אז מתגלה גם היופי של הנקודה הטובה הראשונה.

והדברים עמוקים ולא ניתנים לביאור בכתב, משום שהחיצונית נעשית פנימיות והפנימיות חיצוניות. מהנקודות הטובות הפנימיות נעשה לבושים, כי המצוות הן לבושים וחלוקה דרבנן, וכן הניגונים הנעשים על ידי הנקודות הטובות הם בחינת לבושים, כידוע, וכאשר נעשה מחיצוניות פנימיות ומפנימיות חיצוניות, אז מפרידים ומסירים אך הלבושים והכיסויים המכוערים המחפים על הנקודה הטובה, שזה בחינת בירור הטוב מהרע.

והכלל היוצא מכל זה הוא – שכאשר נאמין בתמימות שכל מצווה שיהודי עושה מגלה על דבר פנימי עמוק מאוד. ואם עשינו מצווה, אף על פי שעשינו אותה כמו שעשינו, בוודאי יש בה נקודה טובה והיא אינה רק מעשה חיצוני, אז באמת יתגלה ויאיר הטוב שבה ונוכל לשמוח ולזמר על ידי זה, ואז נעשה את המצוות בחיות ובשמחה יותר, וכן הלאה בירור אחר בירור, יותר שמחה ויותר חיות, עד שנזכה לחזור בתשובה ולהחזיר את כל העולם כולו בתשובה כמאמר רבי נתן הנ”ל.

אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.