פסיכולוג?! מדובר כאן על הרבה יותר מפסיכולוגיה! שמחה ורק שמחה ולמרות הכל שמחה! אתם מבינים מה זה אומר?…
כבר כמה ימים שהגג דולף לי… אשתי אמרה לי לדאוג לאיטום כבר בקיץ לפני שנתיים ולא הפסיקה לנדנד לי על זה, עד שאמרתי לה שמספיק להגיד לי פעם אחת ואני כבר אדאג לזה. לא צריכים לחזור ולהזכיר לי כל חצי שנה.
ככה זה. את מה שצריכים לעשות מיד – דוחים, ואת מה שצריכים לדחות – רוצים תיכף ומיד. מחר אתחיל להתמיד בלימוד, מחר אתחיל להשקיע בילדים, מחר אקום מוקדם. מחר… אבל עכשיו – אני רעב. עכשיו – אני חייב לקנות את זה. עכשיו…
מלחמה בין היצר הטוב ליצר הרע. לעשות משהו טוב דורש מאמץ, לכן נופלת עצלות על האדם והוא דוחה את זה למחר, אבל התאוות מציעות לנו תענוג “מזומן” אז “חוטפים”…
אז מה עושים?
עושים ישוב הדעת!
אולי גם זה יעניין אתכם:
אומר רבי נחמן מברסלב: “מה שהעולם רחוקים מהשם יתברך ואינם מתקרבים אליו יתברך, הוא רק מחמת שאין להם ישוב הדעת ואינם מישבין עצמן. והעיקר להשתדל לישב עצמו היטב, מה התכלית מכל התאוות ומכל ענייני העולם הזה, הן תאוות הנכנסות לגוף, הן תאוות שחוץ לגוף, כגון כבוד, ואז בוודאי ישוב אל ה’”. (ליקוטי מוהר”ן תנינא ,תורה י).
יפה. אבל רגע אחד . “לעשות ישוב הדעת” – זה כבר משהו שאני דוחה למחר כי כבד עלי הדבר, אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
נפלה לי הפיתה לבור…
אויש, נכון. מה עושים באמת?
אה! רגע אחד! איך שכחתי? גם על זה הרבי מדבר בהמשך דבריו:
“אך דע, שעל ידי מרה שחורה אי אפשר להנהיג את המוח כרצונו, ועל כן קשה לו לישב דעתו. רק על ידי השמחה יוכל להנהיג המוח כרצונו, ויוכל לישב דעתו, כי שמחה הוא עולם החרות, בבחינת (ישעיה נ”ה): “כי בשמחה תצאו”, שעל ידי שמחה נעשין בן חורין ויוצאין מן הגלות. ועל כן כשמקשר שמחה אל המוח, אזי מוחו ודעתו בן חורין ואינו בבחינת גלות, ואזי יוכל להנהיג את מוחו כרצונו ולישב דעתו, מאחר שמוחו בחרות ואינו בגלות” (שם).
על ידי מרה שחורה (עצבות) אי אפשר להנהיג את המוח או ליישב אותו, אבל רק על ידי השמחה אפשר להנהיג את המוח כרצוננו – כי השמחה היא עולם החרות! אתם מבינים?…
או הו! זאת עצה! לקשר שמחה אל המוח! רגע… אבל גם זה קשה, איך עושים את זה?
נו, מה חשבתם שעל זה הרבי לא יענה? הנה מה שהוא אומר:
“ולבוא לשמחה הוא על ידי מה שמוצא בעצמו איזו נקודה טובה על כל פנים, כמבאר על פסוק: “אזמרה לאלוקי בעודי” (בלקוטי הראשון, בסימן רפב), עיין שם. ועל כל פנים יש לו לשמוח במה שזכה להיות מזרע ישראל, שלא עשני גוי, וכמו שאנו אומרין: ‘ברוך אלוקינו שבראנו לכבודו, והבדילנו וכו’ ונתן לנו תורת אמת’ וכו’. מכל זה וכיוצא בזה ראוי לו לקח לו שמחה לשמח דעתו כנ”ל” (שם).
מצוין! נפלא! איזה עצות! איזה דיבורים! ממש נותן לי כוח וחשק להזדרז בעבודת השם בשמחה וחיות, והעיקר, לקבוע לי זמן להתבודדות וישוב הדעת.
חפשו את הנקודות הטובות הן השביל המוביל לדבר הנפלא הזה שקוראים לו שמחה…
אתה יודע מה? דבריו של רבי נחמן גם מאוד הגיוניים, הוא ממש “פסיכולוג”.
פסיכולוג?! מדובר כאן על הרבה יותר מפסיכולוגיה! יש כאן דברים רוחניים מאוד עמוקים, עד כדי כך שתראה מה רבי נחמן כותב לסיכום המאמר:
“וזה בחינת (שבת עז:): ‘בדיחא דעתה’, שהוא דבר גדול, דהיינו שמקשר השמחה למוחו ודעתו ואזי המוח משוחרר, ויש לו ישוב הדעת כנ”ל, וגם למעלה נעשה מזה ייחוד גדול על ידי בדיחא דעתה” (שם).
חביבי! כשאתה מקשר שמחה למוח ויש לך ישוב הדעת – נעשה מזה יחוד גדול למעלה! אתה תופס על מה מדובר כאן או לא? זו כבר סיבה לשמחה עצומה! כל נקודה קטנה של שמחה שאתה מקשר אל המוח אתה מייחד ייחודים שבזה תלויים כל העולמות כידוע!
אז קדימה – שמחה ושמחה ושמחה ורק שמחה, ובכל זאת, רק שמחה!
אני חייב לסיים.
לאיפה אשתי נעלמה? היא אמרה לי שהיא עולה לשכנה רק לעשר דקות ושאני אערבב את המרק כל חצי שעה וכבר ערבבתי אותו שלוש פעמים, מה קורה כאן?