אנחנו מאמינים שהשם זן ומפרנס את כל העולם בטובו, ולא משנה מה אנחנו עושים לפרנסתנו. אז למה אנחנו צריכים לעבוד? על ‘ניצוצות’ שמעתם?
פרשת השבוע היא פרשת עקב. בפרשה זו מוזכר עניין הפרנסה, לזכור את השם כשעושים חיל ומצליחים בפרנסה. מכיוון שהפרנסה נוגעת יומיום לחיי אדם, ובמרכזה השאלה המפורסמת – מדוע אדם צריך לעבוד? נעסוק בנושא זה.
משה רבינו אומר לבני ישראל, כאשר תצליחו ותשגשגו בפרנסה תיזהרו שלא תשכחו את השם: “וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”, השם הוא זה שנותן את היכולת להצליח. תרגום ‘אונקלוס’ מפרש את הפסוק כך: “הרי הוא הנותן לך עצה לקנות נכסים”. כלומר, אדם יכול לעבוד קשה, אבל אם הוא חסר את העצה הנכונה במה להתעסק הוא עלול רק להפסיד. רק העצה הנכונה היא זו שמביאה את ההצלחה, והיא באה רק מאת השם.
אולם, אם בסופו של דבר הכל מאת השם והוא קובע את הפרנסה, למה אנחנו צריכים לעבוד? הרי השם הוא כל יכול והוא יכול לספק לנו פרנסה גם בלי שנעבוד? שאלה זו קיימת בתחומים נוספים: חובת האדם לשמור על עצמו ועל חפציו, בסופו של דבר אנו מאמינים שכל מה שקורה הכל מאת השם, ובפרט בעניין השמירה שנאמר במפורש: “אם ה’ לא ישמר עיר שווא שקד שומר” (תהלים קכז, א). אם השם שומר עלינו, למה אנחנו צריכים להתאמץ לשמור?
אולי גם זה יעניין אתכם:
כדי להשיב על שאלות אלו, עלינו להכיר שני מושגים חשובים הקשורים לתחילת הבריאה, מקורם בתורת הקבלה והם מובאים פעמים רבות בתורת רבי נחמן:
המושג הראשון נקרא החלל הפנוי ומתייחס לתחילת הבריאה. האר”י הקדוש מלמד: בעת שהשם רצה לברוא את העולם היה אור אין סוף של הקדוש ברוך הוא, ולא היה שייך לברוא את העולם מכיוון שהכל היה מתמזג באורו האינסופי של השם. לכן השם סילק כביכול את אור האין סוף לצדדים כדי ליצור חלל פנוי מהאור האלוקי, שם באותו ‘חלל פנוי’ כביכול, נוצרה אפשרות לבריאה שאינה מתמזגת עם אור האין סוף. רק כך היה ניתן לברוא את העולם.
אולם, רבי נחמן מלמד שהדבר אינו כה פשוט. יש כאן סתירה שאינה ניתנת להבנה, מכיוון שאם אכן אורו של הקדוש ברוך הוא מסולק מ’החלל הפנוי’ לא יתכן קיום לעולם, שהרי אין שום חיות ושום קיום לשום דבר ללא השם, חייב להיות אם כן, שבוודאי יש כן את האור של השם. ואם כן, צריכים לומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו, יש ואין. יש קיום לעולם, פירושו שה’ קיים בחלל הפנוי, מצד שני, לא יתכן שיהיה קיום והעולם לא יתמזג עם אור האין סוף של השם. לכן, מסיק רבי נחמן, שלא ניתן להכיל את הפרדוקס הזה ולהבין אותו בשכל אנושי, רק באמצעות האמונה, שהאדם מאמין שהשם קיים גם אם נראה שאין שם אלוקות.
המושג השני הוא שבירת הכלים, לאחר שהשם יצר את החלל הפנוי הוא המשיך את אורו בתוך החלל הפנוי וברא ארבעה עולמות לפי סדר יורד: אצילות, בריאה, יצירה, עשייה – העולם שלנו. כאשר הקדוש ברוך הוא רצה לברוא את העולם, האור האלוקי היה גדול מדי בכדי שהכלים יכילו את האור, וכתוצאה מכך הכלים (הם האורות שהיו אמורים לקבל את האור האלוקי שמעליהם) התנפצו, וניצוצות רבים התפזרו לכל עבר. תפקידנו להשיב את אותם ניצוצות לשורשם באמצעות קיום התורה והמצוות.
רבי נחמן מוסיף שישנם שני סוגים של כפירות, תהיות רוחניות המערערות את האמונה, האחת שורשה ב’חלל הפנוי’ והשנייה שורשה ב’שבירת הכלים’, אולם בעוד שניתן להתמודד עם השאלות והתהיות הרוחניות שמקורן בשבירת הכלים, כי יש בהם אורות וניצוצות של קדושה שיש בהם חכמה ושכל אלוקי, ולכן נאמר: “ודע מה שתשיב לאפיקורוס” (מסכת אבות ב יד), ישנו היגיון ושכל אלוקי צרוף שייתן מענה לספקות אלו. לעומתם, התהיות הרוחניות שמקורן ב’חלל הפנוי’, אין בהן (כביכול) שום היגיון וחכמה אלוקית, ואין לנו כל אפשרות להבינן בשכלנו, על זה נאמר בפסוק: “כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים” (משלי ב יט). אנו מצווים להתרחק מכל תהייה ותיאוריה פילוסופית שמקורה מ’החלל הפנוי’. הדרך היחידה להתמודד מול הספקות הנובעים מהחלל הפנוי היא, כאמור, אך ורק באמצעות האמונה (ליקוטי מוהר”ן ח”א סד).
רבי נחמן מסיק שלא ניתן להכיל את הפרדוקס הזה ולהבין אותו בשכל אנושי, רק באמצעות האמונה, שהאדם מאמין שהשם קיים גם אם נראה שאין שם אלוקות.
נשוב לשאלה שבפתיחת המאמר: מכיוון שאנו מאמינים ובוטחים בהשם שהוא מפרנס אותנו, למה אנחנו צריכים לצאת לעבוד? כמו כן, אם השם הוא זה ששומר עלינו, למה אנחנו צריכים להשתדל ולהישמר בעצמנו? התשובה נעוצה בהבדל בגישה בין ‘החלל הפנוי’ לבין ‘שבירת כלים’.
נתייחס קודם לעניין השמירה: כל הנזקים המתרחשים בעולם שורשם ביצר הרע, בכפירה בבורא, והם מתחלקים לשתי קטגוריות המקבילות לשני סוגי הכפירה ששורשם ב’חלל הפנוי’ ו’שבירת הכלים’. ישנו היזק ששורשו בריבוי אור שגורם שבירת הכלים, בו על האדם להפעיל את שכלו ולמנוע ככל יכולתו את הנזק. זה התפקיד שלנו כאן בעולם הזה, להתאמץ ולהפעיל את מיטב החושים שבשכלנו, לברר את הניצוצות מתוך הקליפות ולשמור על החפצים מהמזיקים ולהשיבם אל שורשם כשהם מתוקנים. רעיון זה נמצא גם כשאנו שומרים על מצוות התורה, אז אנו מתקנים את הדברים בשורשם, והמזיקים ששורשם בשבירת הכלים נכנעים ומתבטלים.
אולם ישנו היזק נוסף ששורשו בכפירה שמקורה מ’החלל הפנוי’, לא משנה מה שנעשה בשכלנו להגנה עצמית, לא יועיל כלום, מכיוון שאין שום היגיון שכלי להסביר את המאורעות שהביאו לנזקים אלו, כאן אנו נדרשים אך ורק להאמין בהשם ולבטוח בו שהוא ישמור אותנו מנזקים כאלו. לא צריך ללכת רחוק להבין במה המדובר, הקורונה שמשגעת את העולם היא דוגמה חיה לכך, כל מה שמנסים לעשות נגדה לא מצליח, רק השם יכול לשמור אותנו מהנזק הזה. ובכל זאת, אנחנו מחויבים לעשות כל שביכולתנו כדי להישמר מכך.
זו גם התשובה לשאלת הפרנסה, העיקר הוא הבטחון בהשם, לא ההתאמצות וההשתדלות היא זו שמביאה פרנסה, כמו שכתוב: “כי לא ממוצא וממערב, ולא ממדבר הרים, כי אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים” (תהלים עה ז-ח). רק השם קובע מהו הערוץ לפרנסה של האדם. ובכל זאת, האדם צריך לעסוק בעסק כלשהו לפרנסתו כמו שנאמר: “וברכך בכל אשר תעשה” (דברים טו יח). בסופו של דבר, העיסוק של האדם בפרנסה הוא בשביל בירור הניצוצות, להשלים ולהביא את העולם לתיקונו.
הקורונה שמשגעת את העולם היא דוגמה חיה לכך…
למעשה, ישנם שני שלבים בפרנסה. יש את הבסיס של העיסוק בפרנסה ויש את העבודה בפועל. חכמינו אמרו: “אין אדם יודע במה משתכר” (פסחים נד ב), כל עוד אדם לא מצא את הדבר הנכון לעסוק בו לפרנסתו לא רק שיתכן שהוא לא יצליח, הוא עלול גם להפסיד ולא משנה כמה מאמץ הוא ישקיע. לכן, השלב של הידיעה, העצה, במה להתעסק, מקביל ל’חלל הפנוי’ – שאין שום שכל והיגיון במה שהוא יעשה, וגם לא יועיל מה שהוא יעשה בשביל להמשיך פרנסה, זה שייך אך ורק לאמונה מוחלטת בהשם.
אולם, לאחר שכבר נמצאה העצה, כשאדם כבר מצא בכוח האמונה את הבסיס של הפרנסה, כעת הוא נדרש לעבוד ולתפעל את העסק שהשם הועיד לו כדי לתקן את הניצוצות שנפלו בשבירת הכלים, זה התפקיד שלנו.
זה מה שהתורה מדגישה לנו בפרשת השבוע: “וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל”. כלומר, אל תטעה בגלל שאתה עוסק לפרנסתך כאילו אתה זה שמצאת גם את העצה במה לעסוק לפרנסתך, אל תטעה לומר כך ותזכור שהעצה היא רק מאת השם, כפי שהתרגום הסביר את הפסוק: “כי הוא הנותן לך כוח לעשות חיל” – הוא זה שנותן לך את העצה לקנות נכסים. מה שהבורא רוצה מאתנו בפרנסה הוא שאנחנו נברר ניצוצות קדושה החבויים בכל משא ומתן. בכל עסק, בכל עבודה, יש ניצוצות אלוקיים שתפקידנו לגלות אותם, ודווקא באמצעות עבודתנו אנחנו מבררים ומתקנים אותם.
בינינו, אם אנחנו בין כך יוצאים לעבוד לפחות נדע שאנחנו עושים דברים גדולים מאוד בפרנסה שלנו, יש מטרה לעבודה שלנו. ישנם ניצוצות רבים של קדושה והשם רוצה שנברר אותם, זה חלק מתיקון העולם והבאתו לשלמות. רק חבל שהבוס לא יודע להעריך את זה.
(על פי ליקוטי הלכות, פקדון ג)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!