למה אנשים סובלים? יש תשובה ואין תשובה. בעצם, שני ההיבטים נכונים כשמגלים איזה תפקיד עצום יש לאמונה בחיים שלנו.
האמת, שהכל טוב כל עוד דברים מתנהלים פחות או יותר כסדרם ורמת הייסורים נסבלת. נכון? ברור. מי מאיתנו לא מכיר את האמת הזאת.
רבי עקיבא יצא יום אחד למסע, כך מספר התלמוד (ברכות ס, עב). הוא הגיע לעיר ושאל אם מישהו יכול לארח אותו לילה. כל תושבי העיר, שלא ידעו על מידת הכנסת אורחים, סירבו. “כל דעביד רחמא – לטב עביד” – כל מה שהרחמן עושה – לטובה הוא עושה! אמר רבי עקיבא עם חיוך על פניו ויצא ללון בשדה. הייתה לו מנורה כדי ללמוד, תרנגול שיעיר אותו וחמור לרכוב עליו. פתאום, רוח חזקה משום מקום הגיעה וכיבתה את אור המנורה, בא חתול ואכל את התרנגול, בא אריה וטרף את החמור. כך נותר רבי עקיבא לבד בחשיכה, ובכל זאת אמר: “כל דעביד רחמנא, לטב עביד”!
בחצות הלילה הגיעה כנופיית שודדים ששדדו את העיר ושבו את כל תושביה. כשרבי עקיבא שמע על כך הוא אמר, “עכשיו אני רואה כיצד כל מה שעושה הקב”ה – לטובה הוא עושה. כי אם המנורה הייתה דולקת היו מבחינים בי. ואילו התרנגול היה קורא והחמור נוער – הם היו יודעים היכן אני, וגם אותי היו שובים”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
תמצית החיים בשתי דקות ו-23 שניות
הסיפור הזה לא בדיוק עוסק בסבל, אולי לפחות בכל מה שנוגע לרבי עקיבא, אך הוא בהחלט דן בדברים שלא מתגשמים על פי התכנית שהוכנה מראש. אבל רבי עקיבא מאמין. ולא רק מבחינה אינטלקטואלית! האמונה שלו משפיעה מעשית על דרך ניהול חייו ועל תגובותיו על מה שקורה לו. במקרה של רבי עקיבא התבררה המשמעות של קורות אותו הלילה. כל המסתוריות שאפפה את התרחשות הדברים התבררה כבר למחרת בבוקר כשנודע לרבי עקיבא מה קרה באותה עיר.
אבל כמה דברים בעולם שלנו מתבררים מהר לקראת הסוף הטוב? תראו מה קורה היום עם הקורונה, האם הדברים ברורים לנו עם כל יום שעובר? האם אנחנו יודעים למה, כיצד ומדוע? יכול להיות שעם כל יום שעובר לכל אחד יש את התובנות שלו, את הבהירות שמתנוצצת לו. ובגדול – בכלליות כעם, אנחנו יודעים שקורה משהו בעולם ובטח יש לזה סיבה.
אנשים חווים ייסורים קשים, פיזיים ומנטליים למשך פרקי זמן ארוכים. ישנים סוגי ייסורים כה רבים, לא על אף אחד, קיימים סוגים שונים של מחלות, תאונות איומות, אובדן טרגי – במשפחות, בקריירות ובעסקים. יש סבל שבא הישר מבורא עולם, וסבל שמגיע באמצעות “מתווכים” – עבריינים, רודפים, ואפילו עוברים ושבים תמימים. בעצמנו אנחנו סובלים, צופים ביקרים לנו שסובלים גם הם. לעיתים קרובות מדי לא רואים את הסוף הטוב בעולם הזה – רק טרגדיה, אובדן, כאב לב ויגון…
לפעמים אפשר להקל על כאב גופני. אולי קיימת תרופה, או סמים משככי כאבים. אולי ימציאו חיסון לנגיף הקורונה… אך מה הדין של יגון הנשמה? כל כך הרבה דברים שאנשים עוברים נראים כה בלתי מובנים. קל יותר אולי לקבל אותם, אולי מצאנו הסבר לדברים, הסבר המובן להגיון האנושי – סבל כעונש על מעשים רעים, הרשעים סובלים, הטובים לא סובלים.
אבל המצב לא כזה פשוט. הסבל פוקד לא רק את הרשעים אלא גם אנשים טובים, ישרים, העמלים להוציא את לחמם, ואפילו הצדיקים הגדולים ביותר סובלים. ולמה הייתה שואה? ולמה יש קורונה בעולם שעד עכשיו גבתה את חייהם של למעלה ממיליון אנשים? לא, אף אחד לא כופר, כולנו רוצים להאמין. אבל איך אפשר להתחיל להבין את כל זה?
לפעמים אפשר להקל על כאב גופני. אולי קיימת תרופה, או סמים משככי כאבים. אולי ימציאו חיסון לנגיף הקורונה… אך מה הדין של יגון הנשמה?
דממה… ובת קול
בסוף חייו, סבל רבי עקיבא עצמו סבל איום כאשר מת על קידוש השם. כידוע, רבי עקיבא הוא אחד מעשה הרוגי מלכות. הרומאים עינו אותו כשסרקו את בשרו במסרקות ברזל בעודו חי! רבי עקיבא היה ללא ספק צדיק גמור: איש קדוש, תלמיד חכם אדיר, מנהיג בולט בעמו. שהוא יצטרך לסבול כך? סבל שהביך את התלמידים שלו, שהביך אפילו את משה רבינו ואת המלאכים?!? אולם, בשיא העינוי המזעזע הזה, קורא רבי עקיבא את “קריאת שמע”. כשהוא מתפתל מכאבים ומביט פנים בפנים אל מלאך המוות, הוא מצהיר על איחודו של הקב”ה. אפילו בייסורים הקשים שלו הוא רואה את יד הבורא. איך יכול להיות?
אין תשובה.
ויש תשובה.
ושני הדברים נכונים.
התלמוד (מנחות כט ע”ב) מתאר את משה רבינו שעולה למרום ורואה את נשמתו של רבי עקיבא, שעתיד היה להעמיק בתורה אפילו יותר ממשה רבינו עצמו, ומבקש מהקב”ה: “הראה לי נא את שכרו!” – ולנגד עיניו עולה תמונה של רבי עקיבא שבשרו נסרק במסרקות ברזל. “זו תורה וזה שכרה?” הוא שואל, והקב”ה משיב: “הס! כך עלה הדבר לפני”. הס! זה חלק מהתכנית האלוקית. איך? למה? אין תשובה. רק דממה. הכל אפוף מסתורין.
אבל התלמוד מספק לנו גם מימד נוסף של מותו של רבי עקיבא על קידש השם. במסכת ברכות (סא, ע”ב) מסופר כיצד הגיע זמן “קריאת שמע” בדיוק כאשר רבי עקיבא הוצא להורג. ורבי עקיבא היה עסוק: הוא קיבל על עצמו עול מלכות שמים. תלמידיו שאלו אותו: “רבנו, גם כך?” והוא השיב: “כל ימי הוטרדתי על ידי הפסוק הזה: ‘ואהבת את ה’ אלוקיך… ובכל נפשך’ – שפירושו – אפילו הוא נוטל נפשך. אמרתי: מתי תהיה לי ההזדמנות לקיימה? ועכשיו, שהגיע אותו רגע, לא אקיימנה?” ורבי עקיבא האריך ב”אחד” עד שיצאה נשמתו.
זה הולך יחד: יש תשובה ואין תשובה – שני ההיבטים שעוזרים לצלוח את אתגרי החיים…
ממשיך התלמוד ומספר לנו, שמלאכי השרת שאלו את הקב”ה: זו תורה וזו שכרה? – בדיוק אותה שאלה ששאל משה. אך הפעם יש תשובה. משה רבנו היה בשר ודם – בן אדם החי בעולם הזה, שם מסתיימים החיים במוות, ומעבר למוות – לא נראה דבר. אבל המלאכים הם רוח טהורה ואינם בני תמותה לכן הם מסוגלים להבין דבר שבן תמותה, עודנו חי, לא מסוגל להבין.
למלאכים הקב”ה השיב: “חלקם הוא החיים…” – יצאה בת קול ופירטה את התשובה לכל המעוניינים לשמוע אותה: “אשריך רבי עקיבא שנקראת לחיי העולם הבא!”. הסובלים והמומתים על קידוש השם אולי סובלים בעולם הזה, אך בסופו של דבר הם נוחלים חיים, את חיי האמת של העולם הבא. חיי נצח.
בשביל משה, בעולם הזה, לא הייתה תשובה – כי במונחים של העולם הזה לבדו, לא תיתכן תשובה. אם מעריכים סבל רק בפרספקטיבה של עולם נראה וזמני זה – הסבל יישאר בלתי מובן. אם קני-המידה היחידים שלנו הם קני-המידה של העולם הזה – עושר ותענוגות גשמיים – כיצד אפשר להתייחס בהבנה אל חולי, מכאוב, אובדן, הרס…? לעתים קרובות מדי, ככל שאנשים מזדקנים כך הם יותר “מותקפים” – בודדים, שכולים, נכים, חסרי אונים, כואבים עם חולי כרוני. האם רק לאלה מובילים החיים?
התשובה היא שהתכלית מונחת מעבר לעולם הזה, בתחום שאין לנו כל אפשרות לראות אותו בעיניים הפיזיות שלנו – תחום שרק המלאכים יכולים להתחיל “לראות אותו”. לכל היותר, אפשר לגלות בעולם זה רק באמצעות “בת קול”, קול חכמת התורה, למען המוכנים לשמוע אותו.
וכן, מדובר באמונה.
חייב להיות שזה מסור לאמונה, כי בצד זה של המוות אנחנו לא יכולים לראות מה מונח אחריו. כאן אי אפשר לראות שלמען הנשמה אין מוות – רק חיי נצח.
האמונה בעולם הבא היא יסוד השקפת התורה על משמעותו של הסבל – וגם של כל הדברים שאנשים חווים בעולם הזה. כי העולם הזה הוא פרוזדור, חדר ההמתנה, חדר ההכנה, המוביל לעולם הבא. רק כאשר נבין כי הנשמה חיה וקיימת, ושהשהות שלה בגוף בר חלוף בעולם בר חלוף מהווה הכנה למשהו מרומם יותר, רק אז נוכל להתחיל להבין את הדברים שאנשים חווים בעולם זה.
לא קל לאף אחד מאיתנו. כולם מתמודדים עם אתגרי חיים לא פשוטים – פרנסה, בריאות, אובדן, בעיות בשלום בית, בחינוך הילדים… והרשימה ארוכה. רק דבר אחד יכול לעזור לנו להתמודד עם כל שאלות ה”למה?” שמציפות אותנו – האמונה. כי באמת, להבין למה דברים קורים – אנחנו לא יכולים. אבל לפחות שנזכה לקבל אותם באהבה ולדעת שכל מה שהרחמן עושה – לטובה הוא עושה!
(המאמר מבוסס על הנאמר בספר הנפלא – גן הנשמות: רבי נחמן מברסלב מתבטא על הסבל).
לאמונה שלנו יש כוח אדיר! איך מגלים אותה וכיצד משתמשים בה? כנסו ותיהנו ממאמרים מרתקים נוספים בנושא אמונה עם השקפה וחכמה יהודית בקישור הזה !