איך אדם מגיע למצב שבו הוא כבר לא מרגיש את זה, את המרץ והכוח ברוחניות ובגשמיות? מיכאל שואל ואנחנו עונים!
שלום לכם,
רציתי לדעת, מהי הסיבה לכך שאדם מאבד את הכוח והמרץ שלו בעבודת השם, הצמיחה האישית והרוחנית שלו?
אשמח לתשובה, מיכאל.
שלום גם לך מיכאל,
לשאלתך יש לא מעט תשובות. אך אנסה לגעת בנקודות העיקריות שמובילות לאובדן המרץ, הרוח במפרשים שלנו, בצמיחה האישית והרוחנית ובעבודת השם.
הנקודה העיקרית היא אותה ‘מנגינה’ נוכרית המתנגנת בליבו של האדם, רוח סערה המורכבת מקולות של לשון הרע, פטפוטי סרק, פוליטיקה, עימותים, ויכוחים וכל מיני רעיונות ודעות שמבלבלים את דעתו של האדם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
עלינו לדעת שליצר הרע אין באמת יותר מדי דרכים להסתיר את האור של הבורא מאיתנו. היקום כולו שר וצועק את כבודו של השם. הבט סביבך, מיכאל, וראה מי יצר את כל זה. מי שמקדיש כמה רגעים בצורה רגועה להסתכל קצת על העולם, להתבונן, יכול להגיע לכמיהה וגעגועים גדולים לבורא.
שיר פנימי יכול להתעורר ולמשוך אותך בחוזקה לכיוון בורא עולם, לגרום לך לדחות בשאת נפש את כל הבלי העולם הזה. אלא שגם האדם נולד עם תכונות אופי ונטיות שליליות, וכוחות הטומאה הם ממש כמו קליפה שעוטפת את הפרי – שהוא האור של הבורא – שניתן לקלף בקלות.
ברור שהחיים היו יכולים להיות יותר חיים אם האדם היה חי לבד בעולם, נכון? אבל מכיוון שהמציאות מחייבת אותנו לחיות יחד עם עוד אנשים, לדבר ולתקשר איתם, העולם מתמלא בקולות פסולים המזינים את כוחות הטומאה. זה נותן להסתרה חיים ומחשבה משלה ויכולת לשטות באנשים להימשך אחריה, וכמובן לעורר מנגינה פסולה בכל העולם שמושכת את האנשים למקום של חומרנות.
ליצר הרע אין באמת יותר מדי דרכים להסתיר את האור של הבורא מאיתנו. היקום כולו שר וצועק את כבודו של השם. הבט סביבך, מיכאל, וראה מי יצר את כל זה…
היצר הרע זורק אנשים לתוך הלך הרוח של ההסתרה הזו בצורה של מחשבות מבלבלות מאוד. זה קורה דרך שמיעה ודיבור עם אנשים בצורה מוגברת. זה גורם לכל המוח של האדם להיות עסוק בלחשוב רק על אנשים אחרים כמו ‘מה הוא אמר’, ‘מה הוא עשה’, ‘למה הוא עשה את זה’, ‘מה הוא יעשה בחזרה’ וכן הלאה.
זה כמו שיר סוער שהולם בתוך האוזניים וגורם לנו לאבד את כל האנרגיה והריכוז. אנחנו יכולים, אם כן, להבין שכאשר המוח מבולבל בעסקים ובחדשות על אנשים אחרים, אנחנו לא יכולים לעורר את עצמנו במתיקות האמיתית של הצמיחה האישית והרוחנית שלנו, כל שכן בעבודת השם, והדרך משם לנפילה ולהיגרר אחרי היצר הרע היא מאוד קצרה, המלכודת של היצר הרע ‘מוגשת’ לאדם בדרך החשיבה שלו.
שיר פנימי יכול להתעורר ולמשוך אותך בחוזקה לכיוון בורא עולם…
לכן עונשו של דובר לשון הרע, הרכלן, להיות מצורע. הוא מונע מחוץ למאהל הקדושה, האור עליון חסום מלהאיר עליו והוא לא מסוגל לדבוק באור השכינה. בזמן בית המקדש יכולנו לראות את הצרעת על עורו של האדם והוא הצליח להבין מיד את הרמז והנזיפה השמימית שנותנים לו, כדי שיתקן את מעשיו, יחזור בתשובה ושהאור העליון יחזור אליו.
אבל עכשיו, בזמן הגלות שלנו, המנגינה הרעה גברה על העולם על ידי הפצת רעש של חוסר אמונה, פטפוטי סרק ודיבורי הבל, עד שאפילו לא רואים סימן של צרעת שצריכה לעורר אותנו.
אבל סימן מובהק לאדם הוא – שאם איבד את חיותו, עליו להעיר את עצמו לשמוע את קול הקדושה, קולות בניין מלכות הבורא, ולברוח כמו כדור שנורה מרובה מקולות אחרים המעוררים בו ניגון זר ושודדים ממנו את החיות שלו.
(מבוסס על פי דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, אפוטרופוס ג).
גם לכם יש שאלות שיכולות לעניין ולזכות את הרבים? בשביל זה אנחנו כאן! שלחו אלינו ואנו נענה בשמחה במדור ברסלבפדיה – שאלות ותשובות מעניינות בנושאים שונים ומגוונים בקישור הזה.