איך אפשר ללכת על בטוח בלי ללכת לאיבוד בדרך? רבי נחמן נתן לנו שני כלים נפלאים בעזרתם נדע שאנחנו צועדים בדרך הנכונה!…
העולם הזה מלא בבלבולים והטעיות, וככל שמתקרבים יותר לקץ הגלות מתגברים הבלבולים וההטעיות של הסטרא אחרא (הצד האחר, צד הטומאה) כי ‘אין גיבור כמתייאש’. והסטרא אחרא, שרואה את קצה הקרב, מתגברת מאוד לבלבל את דעתנו ולהרחיק אותנו מנקודת האמת לאמיתה בכל מיני דרכים מתוחכמות. מאז שהתחיל עניינו של רבי נחמן מברסלב להתפרסם ולהתרחב והסטרא אחרא יודעת שזהו סופה, לכן היא מתגברת עוד יותר להכניס בלבול דווקא במקום שלנו, כלומר בתוך ברסלב, ולהכניס כל מיני שיבושים ועיוותים בכל העניין של רבינו הקדוש.
לכן היום, יותר מבכל זמן, צריך לשמש את הדורות הקודמים עוד יותר, לדבוק בדרך שעברה לנו במסורת ולהיזהר מאוד מדרכים חדשות, כי מי יודע לאן זה מוביל… ושיבוש קטן בשורש גורם בהמשך הדרך לשיבוש גדול, לכן חשוב מאוד לנקוט בכלל שרבותינו ז”ל נקטו בו – ‘ברי ושמא ברי עדיף’ – אם יש דבר שהוא ודאי ויש דבר שהוא ספק, אחוז בדבר שהוא ודאי. ובעיקר בדור הזה, שיש בו כל כך הרבה בלבולים צריך לדבוק רק בדברים שהם ודאיים לנו בלי ספק. ואצלנו, מצד חסידות ברסלב, מה שוודאי לנו בלי ספק זה רבי נחמן ורבי נתן, וכן התלמידים הנלווים להם, שהסימן שלהם הוא – שכל הדיבורים שלהם סובבים סביב העניין הזה ממש: שרק רבי נחמן ורבי נתן הם הדרך הוודאית, כמו שרואים היטב בכל ספרי אנשי שלומנו הקדומים שהם מחזקים את הנקודה של רבי נחמן ורבי נתן ולא עושים מעצמם עניין כלל!
ובכלליות היהדות, צריך להתחשב מאוד בכל מה שנקרא ‘יהדות פשוט’ ומנהגים המקובלים מדור דור, ולחפש באמת איך להיות יהודי עם כל הצורה והצבע של זה מלבד הפנימיות הנפלאה. למרות שהעיקר זה הפנימיות, כי חיצוניות בלבד בוודאי חסרה, אבל גם פנימיות בלבד בלי כלים היא בלתי אפשרית. ואדרבה, משם יש יניקה הרבה יותר גדולה ומשם יכולים לבוא שיבושים עד כדי כתות היוצאות מדת ישראל רח”ל, מה שאין כן בכלים בלבד שחסר בהם אור, משם לא יכולים לבוא שיבושים רק שחסרה שם חיות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ובפרט כאשר מתקרבים לצדיק זוכים לדעת שבכלים עצמם יש פנימיות ואור, כמו שמובן מתורה ל, שהצמצומים הקדושים של התורה למרות שהם בבחינת שחרות, הם נעוצים ויונקים מאור אין סוף ועל ידם דווקא אפשר לזכות להשגת אלוקות וכו’, אם רק מכוונים אל המכוון וזוכרים שכל הצמצומים הם בשביל להשיג את אור הבורא.
אורות וכלים
הכלל הוא – שזה בלא זה אי אפשר, ומוכרחים להתקרב לצדיק שמכניס אור וחיות בכל היהדות. ומצד שני, מוכרחים שתהיה ‘יהדות’ להכניס בה את האור הזה, כי כל עניין רבי נחמן מברסלב הוא שלמות של כלים ואורות, מסגרת ותוכן, כמו שראינו שרבינו ציווה על לימוד שולחן ערוך ושלא לסור מדרך היהדות ח”ו.
לכן באמת רואים ששני הדברים שרבי נחמן מלמד ועליהם הוא שם דגש חזק יותר מכל דבר אחר הם – לימוד ספריו ולימוד שולחן ערוך, וזה הקו שצריך להיות מותווה לכל אחד ואחד שמתקרב, שישאף לחיי יהדות עם כל ההלכות והמנהגים וצורת החיים היהודית המקובלת מדור לדור בלי חידושים, לכן ילמד את כל חלקי התורה הנגלית – תנ”ך וגמרא מדרש שולחן ערוך ועוד, באופן שמקרב אותו לצורת החיים היהודית. וכדי לקבל את רוח הדברים של התורה בצורה נכונה צריך להתקרב לאנשי אמת שחיים חיי מסורת יהודיים מדורות, על מנת לספוג את הנטיות הדקות ועדינות ההנהגות וכדומה, בבחינה של שימוש חכמים, וביחד עם זה כחטיבה אחת ממש ללמוד הרבה בספרי רבינו ותלמידיו הנ”ל, וגם זה ביחד עם שימוש והתעמקות בדרכיהם של אנשי שלומנו הקודמים שספגו את האווירה ורוח הדברים של ברסלב, כמו שהייתה מימי רבינו הקדוש ותלמידיו הדבוקים בו, כדי שלא יהיה מצב בו אדם יחל לפרש את דברי רבינו ותלמידיו כפי התגלות ליבו בלי ה’תורה שבעל פה’ של ברסלב.
הליכה על הקו המוביל שהטווה לנו רבי נחמן זה ללכת על בטוח!….
אין על מה לחלוק!
רבי נחמן מספר סיפור המעשייה מעשה מזבוב ועכביש, על הס”מ שקטרג על ירידת נשמת רבינו לעולם ואחרי שהביא עמו זקן אחד, שחק ואמר: “כבר נתתי לי עצה. רשאי הוא לילך להעולם. והניחו את הנשמה וירדה להעולם. והיה רואה כל מה שעבר עליו מתחלה ועד סוף, ואיך נעשה מלך, והמלחמות שהיה לו וכו’…” ומקובל אצל אנשי שלומנו הפירוש הבא: שמדובר על החולק שהתחיל את המחלוקת על רבי נחמן מברסלב, שזו הייתה עצת ס”מ שידע שבכוחו של רבינו להחזיר את כל העולם למוטב וממילא כבר לא יהיה לס”מ קיום, ומצא לו עצה להכניס מחלוקת על העניין של רבינו הקדוש, וממילא ימנעו רבים מלהתקרב אליו בשל המחלוקת ובזה יוכל הס”מ להמשיך להטעות את העולם.
ואכן זה מה שקרה בפועל, בחייו של רבי נחמן מברסלב, עד שלא קם אותו חולק לחלוק על רבינו הייתה תקווה טובה שהוא יגמור את מה שהתחיל בחיים חיותו ויביא את הגאולה השלמה, וגודל הקלקול שגרם אותו חולק בעובדה שרק העז להכניס את המחשבה שמא העניין של רבינו אינו נכון חלילה אי אפשר לשער ולתאר, כמו שרבי נתן כותב במכתב – שאפילו הגדול שבגדולים ספק אם יוכל לתקן מה שקלקל זה…
לפני שהתחילה המחלוקת על רבינו היו רוב צדיקי הדור עמו, וגם אחרי כן היו רובם עמו, כי כל העניין של רבינו אין ישר ממנו, וכמו שאמר – שיותר ‘לא קשה’ מאשר עליו אין. ואמר, שציירו להם דמות ועליה הם חולקים, ועל אחד כזה כמו שהם אומרים בוודאי ראוי לחלוק אלא שזה לא הוא… כי כל העניין של רבינו הקדוש הוא אך ורק לחזק את אישיות התורה והעבודה בדרך שבה דרכו אבותינו מעולם, כמו שהעיד על עצמו: אני קנקן חדש מלא ישן. וכל עניינו היה להביא את כל ישראל לקיים את תורת משה!
כלומר, רבי נחמן מברסלב לא בא חלילה לחדש ולשנות שום דבר בעצם קיום התורה וצורת היהדות המקובלת מדור לדור, אלא רק להכניס התחדשות נפלאה בדרך הישנה והטובה, ומה שאמר על עצמו: “איך לא יחלקו עלי מאחר ואני הולך בדרך חדשה שלא הלכו בה מעולם?” קצת משמע מדבריו, שמי שהולך ועושה חדשות בוודאי ראוי לחלוק עליו. אבל מיד הוסיף ואמר, שאף על פי כן היא היא הדרך הישנה שבה הלכו אבותינו מעולם. כי באמת, אינה דרך חדשה מצד קיום התורה והמצוות, אלא רק מצד עומק הגילויים החדשים והעצות שבעזרתם יבואו על ידם בני האדם לקיום התורה בדרך הישנה הידועה לנו מכבר.
לא מחדשים דבר – רק את הדרך הישנה!
וכאן נכנס עומק השיבוש שגרם החולק, שהכניס את השקר כאילו רבי נחמן בא לעשות חדשות ושינויים בדרך היהדות, והנקודה ההרסנית ביותר היא שלא הכניס את המחשבה השקרית הזו רק אצל המתנגדים לדרך רבינו, אלא הצליח להכניס את זה בתוך הלבבות כל כך, עד שיהיו כאלה שיתקרבו לרבינו שגם יחשבו כך! כלומר, שיחשבו שרבי נחמן בא לחדש משהו בצורת היהדות חלילה, וממילא כאשר הם יתקרבו הם ירשו לעצמם לעשות חדשות ושינויים בחשבם שזו היא הדרך של רבינו ח”ו.
זה עומק הפגם שגרם החולק – שלא רק שהכניס בלב המתנגדים את הרעיון העקום כל כך כאילו רבי נחמן מברסלב בא לשנות משהו מדרך היהדות חלילה, אלא גרם לפגם הזה להיכנס לתוך המחנה שיחשבו אי אלו מהמתקראים ‘אנשיו’ שבאמת הוא בא לשנות וירשו לעצמם לשנות, וכמובן זה ממש ההיפך המוחלט מדרכו של רבינו – שכל כולו רק רצה להכניס את קיום התורה בעולם, וכל כיסופיו וגעגועיו רק להיות יהודי עם כל המשתמע מכך.
לכן אנחנו צריכים להיזהר ביותר מכל שינוי בדרך של עם ישראל, באופן שבו התייחסו ברצינות וכובד ראש ללימוד תורה ולכבוד תלמידי חכמים ודקדוק בקיום המצוות ביראה ואהבה, ואדרבה, לקדש את שם רבי נחמן ולהאהיב את דרכו על הבריות באופן שבאמת נזכה שכל עם ישראל יתקרבו לדרך של ברסלב האמתית. השם יזכה את כולנו!
(מבוסס על הנאמר בספר “באמצע הדרך”)
