ללוות או לא ללוות? זאת כן שאלה ואפילו כזו שהעסיקה את רבי נחמן שמגלה לנו מה דעתו על הלוואות ואיך עושים את זה!
“מי שאינו להוט ונבהל להון, ואינו נושא ונותן ביותר מכפי ממונו שיש לו, רק עושה משא ומן באמונה במסגרת יכולתו והממון שלו, ואינו לווה מאחרים כדי לעשות עסק גדול, אדם כזה מקיים את ציווי התורה (דברים ו, ה): ‘ואהבת את ה’ אלוקיך בכל… מאדך’” (שיחות הר”ן, רפט).
במילים אלה מקפל רבי נחמן את דעתו בעניין שנוגע לרבים וטובים מאיתנו – הלוואה.
ללוות או לא ללוות? זאת השאלה.
בעולם שלנו שנראה כאילו כל כולו רכישה אחת בהקפה גדולה – צ’קים דחויים, תשלומים, כרטיסי אשראי, רכישה בהקפה ושאר מרעין בישין, השאלה הזו אמיתית ממש כמעט לכולנו.
ובכלל, לא קל להשיב עליה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כי למה בדיוק התכוון רבי נחמן כשדיבר על החיים במסדרת יכולתו של האדם? להוציא רק את כספו שלו ולא ללוות כדי להרחיב עסקים? או האם יש מקום לתמרון, כלומר, ללוות מעט ורק כאשר יש צורך? או שמא מותר לנו רק לקנות את צרכי חיינו, אפיו את הלחם והחלב שלנו, כאשר יש בידינו כסף מזומן? האם מותר לנו לפתוח עסק רק כאשר יש לנו כבר די כסף משלנו כדי לעשות את זה? לאנשים החיים על פי עצותיו המדהימות של רבי נחמן, האם אסורה בתכלית כל הלוואה? במקום אחר אומר רבי נחמן: “כל המבקש לעשות תשובה – יזהר מלהיות בעל חוב!” (ספר המידות, תשובה א, מו).
לכאורה, הדברים נראים כביטוי על עמדתו של רבי נחמן בנושא זה.
למרות זאת, מצאנו שרבי נתן, תלמידו המובהק של רבי נתן והחסיד המקורב ביותר שהבין יותר על רבינו מכל אדם אחר, שנהג מדי פעם ללוות כספים (כפי המובא בספר ימי מוהרנ”ת יז, ב).
בנוסף לכך, כאשר ראש הישיבה שלי – רבי אליהו חיים רוזין, לקח על עצמו לבנות את ישיבת ברסלב בירושלים, הוא נאלץ ללוות כסף כדי להתחיל. כאשר נשאל כיצד הוא מרשה לעצמו לנהוג כך לנוכח התנגדותו העזה של הרבי לכניסה לחובות, השיב: “הרבי שלי, רבי אברהם בן רבי נחמן מטולטשין אמר: ‘כאשר מדובר במצווה – זנק פנימה ללא היסוסים ומחשבות מיותרות!’…”
בעולם שלנו שנראה כאילו כל כולו רכישה אחת בהקפה גדולה – צ’קים דחויים, תשלומים, כרטיסי אשראי, רכישה בהקפה ושאר מרעין בישין, השאלה הזו אמיתית ממש כמעט לכולנו.
מכיוון ששומה עלינו להרהר במשנתו של רבי נחמן ולעיין בה בפנימיות שלה (לא רק בצורה שטחית) בוא נעיין שוב בדברי הרבי ונדע איך ליישם זאת באופן מעשי: “אדם שאינו מתאווה לכסף… במסגרת יכולתו… ואינו לווה כדי להרחיב…”
נראה שאפשר להסיק מספר מסקנות מדברים אלה:
מעל הכל, מה שרבינו דוחה הוא את התאווה לכסף, התיאבון לעושר או לרווח שאי אפשר להשביע אותו. בזה אין בשום פנים ואופן שלילת הצורך בפרנסה. לכולנו יש צורך בכסף. הבעיה היא שכולנו רוצים מותרות. החיים במסגרת יכולתך מוכיחים את שליטתך בתאווה זו.
ללוות רק כדי להתקיים – דבר נדיר באמת בעולמנו שלנו – ולא לכך התנגד רבי נחמן. אולם, ללוות כדי שתוכל לרכוש את המותרות או להגביר את הסיכויים להרחיב (בהרבה) את הכנסותיך – זה עניין אחר לגמרי לחלוטין!
למלא את רצונך בנכסים חומריים טובים ורבים יותר ולעשות זאת על ידי חריגה ממסגרת יכולתך, או לקחת הלוואה כדי להתרחב במהירות – לזה התנגד רבי נחמן נמרצות!
עדיף להסתפק במועט ולא להיכנס לחובות כלל!
במובן זה, אם לקיחת ההלוואה כדי להרחיב את העסק או להשקיע (או אפילו לשפץ את ביתך) כרוכה בריסונים כספיים כבדים כל כך שדרוש לזה בזבוז כל זמנך ללוות מאדם אחד כדי לפרוע את חובך לאדם שני, אז יש להימנע מכך באופן מוחלט.
זמנו של האדם חשוב בהרבה מלבזבז אותו בתכניות כספיות ענקיות. כמובן, ללוות בריבית את כספי ההשקעה אסור בוודאות מוחלטת. אנשים שנופלים אל תוך המלכודת הזאת נחלצים ממנה בדרך כלל בשן ועין.
אולם, לא נראה שאזהרתו של רבי נחמן נגד לקיחות הלוואות מופנית כאשר הצורך במזומנים הוא לטווח קצר: למשל, כאשר הכספים שלך משועבדים, מאחרים לשלם את משכורתך או נוצר צורך פתאומי לתקן תיקונים בלתי צפויים בביתך ולהוציא כסף שלא תכננת. אם ברור לך שיש לך מאין לקחת כדי להחזיק את ההלוואה – אז זה כמובן כל ההבדל! אולי אפילו מותר לך ללוות כספים אם אתה מבחין בסיכויים להשקיע היטב את הכסף, שהרי אפילו ימתח הדבר במעט את תקציבך, בכל זאת, תוכל לעמוד בתשלומי החזר החוב.
ועם כל זאת, מלמד אותנו רבי נחמן: צמצם בהוצאות. מוטב להסתפק במועט ולא להיכנס לחובות כלל. מוטב להיות חייב לעצמך (חליפה חדשה, רכב חדש וכן הלאה) ולא להיות חייב לאדם אחר! (שיחות הר”ן, קכב).
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו לעבור את הגשר הצר).
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!