לחיות כאן ועכשיו – פרשת השבוע וירא

זה היה אחד הניסיונות הגדולים בכל הזמנים, אבל הוא עמד בו רק בגלל שנשמע לרגע, ללחיות כאן ועכשיו! המסר של אברהם אבינו לדורות הבאים אחריו!

זה היה אחד הניסיונות הגדולים בכל הזמנים, ההקרבה הכי גדולה שאדם התבקש לעשות – להקריב את בנו יחידו. בדרך כלל אנחנו מסבירים את הקושי של הניסיון שהתנסה אברהם מצד הכאב של אב אוהב שמוכרח לקבל את הריגת בנו יקירו, או משום שאברהם – שהיה המנהיג העולמי של אמונה בא-ל אחד – התבקש לעשות מעשה שהיה דומה מאוד לפולחנים השפלים של עובדי האלילים. אבל אנחנו רוצים להעמיק יותר בעניין זה.

הקב”ה בעצמו בא לאברהם וביקש ממנו להעלות לו את בנו יצחק לעולה. אברהם ידע יותר מכל אחד אחר את הבורא, הוא ידע שהוא רחמן ושכל מה שהוא עושה –  הכל לטובה. אברהם כבר עמד בכמה ניסיונות ובכל פעם גילה את אמונתו וביטחונו בבורא וזכה אחר כך לישועה, אם כן, מדוע הניסיון הזה נחשב לקשה כל כך מיתר הניסיונות שכבר עמד בהם? מדוע זה דבר כל כך גדול עד כדי כך שבראש השנה, יום הדין, אנחנו קוראים בקריאת התורה פרשת העקידה כדי להבטיח את חיינו?

אולי גם זה יעניין אתכם:

שתיקה – להבין את מה שמעבר למילים

כבד לכם? תרצו!

שיחת חברים

התשובה היא, שבאמת, הניסיון של אברהם לא היה תלוי דווקא בעניין הריגת בנו – כל ציווי של הבורא היה מוכן אברהם למלא בנאמנות. אלא שממש באותו זמן בורא עולם הבטיח לאברהם שמיצחק יישאר לו, לאברהם, זרע ושארית בארץ והוא ימשיך את מורשתו בעולם ועכשיו הוא מתבקש להרוג אותו – האין זו סתירה גדולה מדי שיכולה לבלבל כל אדם?

אבל אברהם היה עשוי מחומר קצת יותר חזק. לא היו לו שאלות על היכולת של בורא עולם לעשות משני דברים הנראים כסותרים זה את זה דבר אחד. הייתה לו היכולת להתעלות למדרגה כזו, שהאמונה שלו בבורא עולם הייתה יותר חזקה מכל מה שהחושים שלו צעקו “זה בלתי אפשרי”!

על דברים שאנחנו צועקים שהם בלתי אפשריים, אברהם אבינו לימד אותנו לעשות בדיוק את ההיפך – כן, זה אפשרי! הנוסחה בה השתמש הייתה לעשות משני דברים הנראים כסותרים אחד את השני דבר אחד!…

התורה רומזת על אמונתו של אברהם בפסוקים – “וירא את המקום (של בית המקדש העתיד להיבנות) מרחוק… ויקרא שם המקום ההוא ה’ יראה, אשר יאמר היום בהר ה’ יראה” (בראשית כב, ד, י”ד). בדרכו לעקוד את יצחק ראה אברהם ברוח הנבואה את מקום בית המקדש, הוא הבין שהעם היהודי עתיד להיוולד והשכינה עתידה לשכון על ההר הזה. אמת, זה עדיין רחוק מאוד מהמציאות, בעיקר בהתחשב במשימה שהוא כעת עסוק למלא אותה – אבל הוא חיזק את ביטחונו בבורא עולם והמשיך להתנהג כמי שהבטחתו של הקב”ה הולכת ומתקיימת לנגד עיניו.

כיצד השיג אברהם דרגה כזו? על ידי שהתרכז רק בעבודה של “היום”, של “עכשיו”. הפרטים המדויקים איך וכיצד הדברים יתקיימו לא היו חשובים כרגע, הקב”ה ביקש ממנו לעשות משהו, ואברהם הניח את כל מחשבתו ומסירותו לקיים את רצון הבורא.

משיח נשאל על ידי אחד מחכמי ישראל: מתי תבוא? תשובתו הייתה “היום”. בסופו של דבר הוא לא בא באותו יום. החכם ששאלו הרגיש מרומה והלך להתייעץ עם אליהו הנביא. אליהו הסביר לו שמשיח התכוון שהוא יבוא “היום – אם בקולו תשמעו” (תהלים צ”ה, ז, סנהדרין צח).

מתי הישועה תבוא? היום! ותאמינו בזה!…

לכאורה אפשר לשאול, הרי היו בוודאי כמה צדיקים ששמעו בקול הקב”ה בשלמות, אם כן, מדוע לא בא משיח בזכותם? התשובה היא שאף על פי שקשה מאוד לתפוס זאת, אכן הצדיקים הגדולים הביאו את המשיח. נכון שהגעתו עדיין מתעכבת בגלל מעשיהם של אחרים, אבל בוא יבוא היום שמעשיהם של הצדיקים יזכרו ואז יראו שהם באמת הביאו את המשיח.

לכולנו שאלות דומות. בעת ניסיונות שונים אנחנו מרגישים שעשינו את המיטב שביכולתנו ובכל זאת לא נושענו, ואז מבצבצת לה השאלה: מתי יבוא המשיח הפרטי שלנו?

כמו אברהם, אנחנו צריכים לראות את הגאולה העתידה לבוא בבהירות. כן, היום הזה יגיע ואנחנו צריכים לצייר זאת בעיני רוחנו. ומצד שני, עלינו להמשיך לחיות בהווה. ה”איך” וה”מתי” הם בידיים של בורא עולם, וכידוע לכל, לבורא עולם אין שום קושי להפוך דברים סותרים לדבר אחד. על ידי שנתרכז במה שחשוב עכשיו ונחיה באמונה ותמימות נוכל גם אנחנו לחיות בשלום, גם עם כל הסתירות שיש בחיינו.

(מבוסס על ליקוטי הלכות, מתנה ה)