“היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה” אמר רבי נחמן וקיפל במשפט אחד את הסוד לחיים טובים ומאושרים!
העניינים המסופרים בפרשת חיי שרה הם פטירת שרה אמנו ומציאת זיווגו של יצחק – היא רבקה, כפי שראינו בסוף הפרשה הקודמת. במאמרנו זה נגלה את המפתח לקוד הפנימי של אריכות ימים כפי שרבי נחמן גילה זאת.
הפרשה פותחת במילים: “ויהיו חיי שרה מאה שנה ועשרים שנה ושבע שנים שני חיי שרה, ותמת שרה בקרית ארבע היא חברון בארץ כנען ויבוא אברהם לספוד לשרה ולבכותה” (בראשית כג, א-ב), התורה מסכמת את שנות חייה ומספרת על פטירתה, ההספד והקבורה, אך אם נתבונן באופן שהתורה פירטה את שנות חייה נגלה דבר תמוה: היא מפרטת את היחידות באופן נפרד: מאה שנה, עשרים שנה, שבע שנים. מדוע התורה מחלקת את שנות חייה ליחידות ולא כוללת אותן בבת אחת ‘מאה עשרים ושבע שנים’? בנוסף, לא מובן למה התורה כותבת בסוף הפסוק שוב את המילים ‘שני חיי שרה’ לאחר שמנתה את שנות חייה, הרי הפסוק נפתח במילים ‘ויהיו חיי שרה’ אז למה צריך לחזור שוב ולהבהיר שאלה היו שנות חייה? חכמינו ז”ל דורשים: ‘לכך נכתב שנה בכל כלל וכלל, לומר לך שכל אחד נדרש לעצמו, בת ק’ כבת כ’ לחטא, מה בת כ’ לא חטאה שהרי אינה בת עונשין, אף בת ק’ בלא חטא, ובת כ’ כבת ז’ ליופי. והמדרש מסכם: ‘שני חיי שרה’ – ‘כולן שווין לטובה’.
זאת אומרת, יש חיים ויש חיים. יש אחד שחי את החיים שלו אבל הוא לא חי אותם כפי שהיה יכול לחיות אותם, הוא היה יכול לחיות אותם יפה יותר, טוב יותר. גם זה נקרא חיים, אבל לא לחיים האלו מתכוונים. אז מה הם בעצם כן החיים הטובים?
רבי נחמן ישב פעם עם תלמידיו ושוחח איתם, בתוך דבריו הוא התבטא: אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדיין מעולם, כי יש כמה מיני חיים, והכל נקרא חיים, אבל היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה (חיי מוהר”ן, ח).
אולי גם זה יעניין אתכם:
בסיפור המופלא שסיפר רבי נחמן על שבעה קבצנים (סיפורי מעשיות מעשה יג, ז’ בעטלירש), רבי נחמן מספר על שמונה מופלאים שהתפארו בכוח הזיכרון הראשון שלהם, המבוגר מביניהם סיפר שהוא זוכר ‘כשחתכו את התפוח מהענף’ והצעיר ביותר מביניהם שהיה ‘הקבצן העיוור’ סיפר שהוא זוכר ‘לא כלום’. בסיפור המעשה עצמו מוסבר שהכוונה בדברי המבוגר הייתה – שהוא זוכר את השלב של הלידה מיד עם בואו לעולם, ואילו הצעיר מכולם שאמר את המילים ‘לא כלום’, כוונתו לכך שהוא זוכר את מה שלמעלה מהכל, עוד לפני השלב של נפש, רוח, נשמה ואלפי השתלשלויות קודם שנוצר מהן התהליך של ירידה לעולם הזה. כך שלמעשה דווקא הצעיר זוכר משהו ישן ועתיק הרבה יותר ממי שהיה מבוגר ממנו. (המעשה נפלא וכדאי לקרוא את תמצית המעשה הקשור למאמרנו. לקריאה לחצו כאן).
בביאור המעשה עצמו רבי נתן מציין: שאין שום אדם בעולם שיוכל להתיימר שיש לו הסבר על הסיפור הנשגב והנפלא מבינת אנוש, מכיוון שהדברים כל כך גבוהים שאי אפשר להסביר אותם באמת, אולם בכל זאת לאחר שבחמלת השם עלינו הדברים האלו – ככל שהם גבוהים – התגלו ונאמרו בעולם ונכתבו בספר, ראוי שננסה למצוא בהם רמזים לעבודת השם, ובמישור המעשי רבי נתן מוצא רמזים נפלאים מהסיפור לחיים עצמם – לחיות כל רגע בהתחדשות, והוא מביא לכך דוגמה חיה מרבי נחמן עצמו. נביא את הדברים בלשונו:
“והנה, עיקר כוונת הדברים הנ”ל לעניין מעשה, הוא מה שראיתי ושמעתי מפי רבנו ז”ל בעצמו כמה פעמים שהיה חי חיות חדש בכל פעם, כאשר שמעתי ממנו כמה פעמים שאמר: “אני חייתי היום חיים שלא חייתי מעולם חיים כאלו, וכן שמעתי עוד פעמים אחרים שדבר הרבה מעניין החיים, שהכל נקרא חיים אצל העולם וכו’, וגם חיי צער יש חילוקים הרבה וכו’, עיין שם בשיחות, אבל באמת עיקר החיים הוא חיים ארוכים אמיתיים, שהוא בחינת החיים ארוכים של העיוור הנ”ל, שהוא חי חיים ארוכים באמת, כי התפאר שהוא זקן מאוד ועדיין הוא יניק מאוד ולא התחיל עדיין לחיות כלל, כי זה עיקר החיים, כשמתחילים לעבוד את השם בכל פעם מחדש כאילו לא התחיל עדיין בעבודתו כלל, וכמו שכתוב: ‘אשר אנכי מצווך היום’ ודרשו רבותינו ז”ל: ‘בכל יום יהיו בעיניך כחדשים, שלא יהיו בעיניך כדיוטגמא (=מכתב) ישנה שאין אדם סופנה, אלא בכל יום יהיו כחדשים’, וכמו שכתוב: ‘הסכת ושמע ישראל, היום הזה נהיית לעם לה’ אלוקיך’, ודרשו רבותינו ז”ל: ‘בכל יום יהיו בעיניך כאילו היום נכנסת עמו בברית” (ליקוטי הלכות, תפילין הלכה ה, סעיף ד-ה).
הסוד טמון, אם כן, במשהו שקשור לזקנה והתחדשות, ונסביר מעט את הרעיון העומד מאחורי הדברים: זקנה נתפסת אצל אנשים ברמה השטחית של הדברים במובן פיזי, תשות כוח, משהו שקשור לגיל של האדם, אולם הזקנה מסמלת “עייפות הנפש”, עייפות החומר, הרצון, ובעקבותיה גם עייפות במעשים. לעתים, העייפות היא במובן של ‘הרמת ידיים’ לאחר מספר פעמים של ניסיונות, לעתים העייפות היא במובן של השלמה כמו זקן שתש כוחו והוא משלים עם ההפסד. אולם יש פן נוסף בזקנה המתבטאת בהרגשה שזהו, מיציתי את היכולות שלי, טוב שהגעתי לאן שהגעתי. אין לי שאיפות להגיע רחוק יותר. מיציתי!
זוהי זקנה שרבי נחמן נלחם בה בכל כוחו וזעק: ‘אלט טאר מען נישט זיין’ (=אסור להיות זקן). בשיחות הר”ן כותב רבי נחמן: ‘אין טוב להיות זקן, הן חסיד זקן, והן צדיק זקן, זקן אין טוב, כי צריך רק להתחדש בכל יום להתחיל בכל עת מחדש’ – היפך הזקנה לפי רבי נחמן, כשאדם אומר לעצמו: עוד לא עשיתי מספיק, עוד לא הספקתי כלום, כמו ילד. מעולם לא שמענו ילד שמרוצה ממה שהוא הספיק (למרבה הצער בדורנו אנו רואים הרבה צעירים כאלו, בדיוק מהסיבה הזאת הם ממש זקנים..). אדם צריך תמיד להתחדש ולומר לעצמו: ‘עוד לא התחלתי כלום בעבודת השם, ואני צריך להתחיל עכשיו ממש מחדש כאילו אף פעם לא עסקתי בעבודת השם’.
יש חיים ויש חיים. יש אחד שחי את החיים שלו אבל הוא לא חי אותם כפי שהיה יכול לחיות אותם, הוא היה יכול לחיות אותם יפה יותר, טוב יותר. גם זה נקרא חיים, אבל לא לחיים האלו מתכוונים. אז מה הם בעצם כן החיים הטובים?
רבי נתן מספר שאצל רבי נחמן ראו את הדברים האלו במוחש, וכך הוא מספר:
“וכמו שראיתי מרבנו (רבי נחמן) ז”ל פעמים אין מספר, שאף על פי שבשעה הקודמת התפאר עצמו בגדולות ונוראות וגילה תורה נפלאה אשר לא נשמע כזאת כדרכו, ואחר כך בשעה שאחריה ראינו אותו שרוי בצער גדול, וכמה פעמים פירש צערו ושיחתו לפנינו מעומק הלב, שהוא מצטער מאד איך זוכין להיות יהודי, כמי שלא הריח מעולם ריח עבודת השם, ומי שלא ראה זאת אי אפשר לו לצייר לו בכתב ענין זה… ובכל פעם היה רגיל לומר שעכשיו אינו יודע כלל, כלל כלל לא וכו’, אף על פי שבשעה הקודמת גילה מה שגילה והתפאר שהשיג מה שהשיג, מה שאי אפשר לגלות, אף על פי כן תיכף אחר כך היה אומר שאינו יודע כלום. הכלל, שמעולם לא עמד על מדרגה אחת, רק היה הולך בזריזות בכל פעם מדרגא לדרגא ברום מדרגות העליונות והגבוהות, ואפילו כשהגיע למה שהגיע וכו’ עדין לא נתקררה דעתו בזה…” (שם).
ורבי נתן מסכם את הדברים: “וזה עיקר החיות באמת – כשזוכים להתחיל בכל פעם מחדש בעבודת השם, שהוא עיקר החיים באמת כמו שכתוב: ‘כי הוא חייך’, והעיקר עבודת השם שיהיה עבודתו בכל פעם מחדש, ולא ייפול לזקנה של הסטרא אחרא, שלא תזקן עבודתו אצלו חס ושלום, וכמו שהזהיר רבנו ז”ל על זה ואמר שאסור להיות זקן, הן צדיק זקן, הן חסיד זקן, זקן אינו טוב, כמבואר בהשיחות שלו (שיחות הר”ן סימן נא), היינו כי צריכים להתחיל בכל פעם מחדש. וזהו עיקר החיים ארוכים של הזקן דקדושה שהוא העיוור הנ”ל כי היה זקן מאוד ויניק מאוד, היינו שכל מה שנזקן ביותר ונכלל בזקנה דקדושה ביותר, שהוא בחינת עתיק דעתיקין, כל מה שנכלל שם יותר היה יניק יותר, כי השיג בכל פעם שעדין הוא רחוק מאוד מהשם יתברך, כי ‘לגדולתו אין חקר’, ועל כן כל מה שנכלל בזקנה דקדושה יותר ראה והשיג שעדיין לא התחיל לחיות כלל, עד שזכה לחיים ארוכים הנ”ל ששם נכלל הזקנה והינקות יחד שאי אפשר להשיג זאת כלל:.
נחזור לפרשה שלנו, רבי נתן מבאר את הפסוק לאור הדברים שביארנו: ‘ויהיו חיי שרה מאה שנה, ועשרים שנה, ושבע שנים, שני חיי שרה’. אלו הם החיים של שרה, כך חיים באמת: מאה שנה, גם כאשר מגיעים לימי הזקנה עדיין עובדים את השם בכל פעם מחדש., שרה בגיל מאה הייתה כבת עשרים, וכשהייתה בת עשרים כאילו הייתה בת שבע כאילו אף פעם לא התחילה לעבוד את השם. לא כמו מישהו שעבד והתעייף או כמו מישהו שכבר הגיע ליעד, אלא כמו מישהו שלעולם לא עסק לפני כן בעבודת השם. זה השבח של שרה ולכן הפסוק שוב כופל את עצמו בסוף: ‘שני חיי שרה’ – ‘כולן שווין לטובה’, כאשר הייתה בת מאה היא הייתה כאילו היא בת עשרים, ובת עשרים כבת שבע, אף פעם לא הסתפקה בעבודת השם העצומה שעבדה את השם, ועל ידי זה היא הוסיפה עוד ועוד והגיעה לפסגות חדשות בעבודת השם שלא ניתן לתאר, ורק כאשר בסופו של דבר כשחייה הגיעו לקיצן והגיעה העת להשיב את נשמתה להשם, אז, בסיכום שנות חייה למפרע, מתגלה שכל חייה היו ‘כולן שווין לטובה’. אלו חיים ארוכים באמת שכולם מנוצלים לטובה (שם, סעיף לח).
מה שנוכל ללמוד מהפרשה ונוגע לכל אחד מאתנו – זה לחיות בכל רגע מחדש. לחיות מחדש אין הכוונה ל’תוספת’ על החיים של השגרה, אלא ל’חיים עצמם’ – לחיות אותם כפי שמעולם לא חווינו, אלו הם חיים מלאי תוכן. זוהי גישה אחרת לחיים. הרצון והמאמץ שונים לחלוטין ובהתאם גם ההספק ועבודת השם. כך כל חיינו יהיו שווים לטובה.
הכלל לחיים מאושרים: לחיות בכל רגע מחדש!
ולסיום, נצטט מדברי רבי נתן המסביר את הדברים למעשה לכל אחד במילים פשוטות: “הכלל – שכל אדם שרוצה לחשוב על תכליתו האחרון צריך ליזהר מאוד לבלי להיות זקן כלל, דהיינו שלא ליפול לזקנה דסטרא אחרא חס ושלום הן צדיק הן חסיד הן שאר כל אדם אפילו הפחות שבפחותים כפי מה שהוא, צריך להיזהר מליפול לזקנה הנ”ל, כי אפילו צדיק גדול אסור לו להיות זקן בעבודתו, אף על פי שזכה לעבודה שלמה במדרגה גבוהה, אף על פי כן צריך להתחזק לעלות מדרגא לדרגא ולהתחיל בכל פעם מחדש. כי זה עיקר היהדות – להתחזק לעלות בכל פעם מדרגא לדרגא…”
אז נתחיל מעכשיו לחיות חיים טובים? זה אפשרי? כן, בהחלט זה יכול לקרות, גם אם עד עכשיו לא הצלחת תוכל מעכשיו להתחיל לחיות.
“וכן להיפך, אפילו מי שעשה מה שעשה ועבר מה שעבר, אף על פי כן אסור לו להיות זקן חס ושלום, והוא צריך להיזהר ביותר ויותר מבחינת זקנה הנ”ל שלא יבוא לידי שום ייאוש חס ושלום, שלא יאמר בליבו שכבר נזקן במעשיו וכו’ עד שאי אפשר לו להשתנות חס ושלום, רק יתחזק להתחיל בכל מה דאפשר ויעשה מה שיוכל, דבר קטן או דבר גדול, אפילו אם לא יוכל לומר כי אם דיבור אחד ממש בתפילה או בהתבודדות, או ללמד מעט דמעט על כל פנים, יעשה מה שיוכל ויתחזק ויחיה את עצמו במעט דמעט שזוכה עדיין ליגע בקדושת ישראל, כי על כל פנים איך שהוא בוודאי הוא עושה כמה מצוות בכל יום כי אפילו פושעי ישראל מלאים מצוות כרימון, וצריך למצוא בעצמו נקודות טובות להחיות את עצמו בכל פעם וכמבואר בתורה “אזמרה לאלוקי בעודי”, כמובא בדברינו כמה פעמים, ולהתחזק להתחיל בכל פעם מחדש, ואל יאבד את עצמו לגמרי חס ושלום, ‘וכל אשר תמצא ידך לעשות בכוחך עשה” (שם, סעיף ז).
כעת מאירים יותר הדברים של רבי נחמן שהבאנו בתחילת המאמר: “אני חייתי היום חיים שלא חייתי עדיין מעולם, כי יש כמה מיני חיים, והכל נקרא חיים, אבל היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה”. ההבדל הוא בצורת החיים, לחיות כפי שמעולם לא חיינו.
הלוואי שנוכל ונזכה גם אנו לומר בכנות את המילים שרבי נחמן אמר: “היום חייתי חיים טובים שלא חייתי מעולם חיים כאלה”, אמן!
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.