אף אחד לא אוהב מלכודות, אבל כשזה קורה צריך להשתחרר מהן בדרך הכי חכמה כדי לא להיפגע. טיפ מושלם: נסו לעשות את זה עם המשקפיים של רבי נתן…
בעניין קשיי החיים שאנו חווים – חשוב לדעת שישנן כמה רמות ומדרגות בהשגחת הבורא והרבה מאוד נסתרות בזה, וכמו מצוין בספר “דרך ה’” לרמח”ל זצ”ל, שם מביא פירוט של כל מיני כללים בעניין זה, ושישנם ייסורים הבאים באופן כללי על כל הדור ועוד הרבה חילוקים. הכלל הוא, שיש בעניין ההשגחה הפרטית על האדם הרבה נסתרות והיא מאוד עמוקה וכוללת פרטים רבים באופן שלא תמיד אפשר לדעת על מה ולמה לאדם מסוים יותר קשה ואילו לשני יותר קל, ולמה האחד צריך התגברות גדולה על גשמיותו והשני נתן לו גוף יותר זך וכדומה. לכן אין לאדם להתרעם או להתפלא על ניסיונו או ניסיונם של אחרים, כי הכל בחשבון מדוקדק מאוד מלמעלה לפי הדור ולפי האדם ושורש נשמתו וניסיונו.
לכן, בכל מה שהשכל הישר יכול להבין ולתקן, צריך אדם להעמיק מחשבתו בזה ולמצוא מה הקב”ה מרמז לו, אבל לא יותר מדי, כי להעמיק מחשבתו בזה יותר מדי יכול לגרום לאדם לבלבולים גדולים. אלא, העיקר לדעת בכלליות שהכל ישר ומכוון מלמעלה, והכל בא אך ורק לטובתו של האדם לרמז לו להתקרב להשם יתברך ולתורתו כמובא בליקוטי מוהר”ן (תורה נ”ד) – שכל מה שעובר על האדם במחשבה דיבור ומעשה, הכל רמזים להתקרב להשם יתברך, וצריך להעמיק מחשבתו איך להתקרב אליו יתברך, אבל שהעמקת המחשבה צריכה להיות בצמצום, שלא יצא חוץ לגבול (עיינו שם).
בפרט, שמדברי רבי נתן ז”ל בספרו ליקוטי הלכות ובעיקר במכתבים, מובן שאנשים כערכנו צריכים להיזהר מאוד מלחשוב על עצמנו מחשבות שעלולות להפיל אותנו בדעתנו, וכאשר אדם מתייחס לכל דבר לא נעים שקרה לו כאל רמז משמים, ומחפש להבין במה חטא שבאו לו ייסורים אלו וכדומה, הוא יגיע מהר מאוד למרה שחורה ודמיונות גדולים, לכן צריך בקיאות גדולה בעניין זה. בדרך כלל צריכים להשאיר מחשבות מהסוג הזה לזמן של חשבון נפש והתבודדות, וגם אז יזהר מאוד מלחשוב על זה בצורה שלילית כאילו ה’ כועס עליו וכדומה ח”ו, אלא ידע שבאמת הכל רק רמזים של קירוב שהקב”ה רוצה לקרב אותו אליו בכלליות, כלומר להזכיר לו את התכלית ולעורר אותו לכסוף ולהתגעגע להשם, לתורתו ולצדיקיו.
פעמים רבות הרמזים שרומזים לאדם מן השמים הם דווקא לצד הרחמים ולא לצד הדין, כגון שמרמזים לו שילך לפי מדרגתו ולא מעל למדרגתו. או שרוצים שיהיה קשוב לעצמו וימצא את הנקודה שלו שבה הוא מתחבר עם השם יתברך ותורתו, או שיאמין בעצמו יותר שהקב”ה אוהב אותו ורוצה בו ובעבודתו וכיוצא בזה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ומחמת שזה עניין דק ורגיש מאוד, שהרי מדבר בנשמתו של האדם, לכן צריכים להישמר מאוד מלשמוע תוכחה (כמובא בתורה ח בחלק ב) כי לא כל אחד ראוי להוכיח. על זה אומרים עוד, שגם האדם עצמו צריך להיזהר מלהוכיח את עצמו כי בוודאי שהוא לא זכה לקול המוכיח הראוי.
ובאמת, אם תדקדק היטב בתורה שם, תבין שרק הרבי שהוא נשמת משה ראוי להוכיח את נשמות ישראל, כי בכמה וכמה מדרגות עצומות זה תלוי, דהיינו שיזכה לקול המשקה את הגן הנותן ריח טוב בנשמות, וזה תלוי בקדושה יתירה ובבחינה של הבעל כוח וכו’ (עיינו שם אריכות גדולה ועמקות נוראה בעניין זה). כי רפואת הנפש של נשמות ישראל, בפרט בעלי תשובה, היא דבר עדין ביותר, ויש מי שדימה את זה לעכבר שנלכד במלכודת כמו שיש היום, שהיא מגש עם דבק מאוד חזק, ואם יבוא אדם רחמן וירצה לשחרר את העכבר מהדבק, הוא מוכרח לעשות זאת בעדינות מפולגת, כגון להביא מים חמים ולשחרר שערה שערה, רגל רגל, אחרת יתלוש את איבריו של העכבר… כך, להבדיל, הוא העסק בנשמות ישראל שנלכדו במה שנלכדו, שצריכים אמנות יתירה לשחרר אותן מהמלכודת בלי לתלוש מהן איברים וחלקים חיוניים מנפשן, כמובן למשכיל.
ומעתה, כל אחד מבין שאין מישהו בדור הזה שתהיה לו אמנות זו מלבד הצדיק האמת בכבודו ובעצמו, שאמנם פועל גם דרך אנשיו, אבל רק אנשיו האמיתיים שמדברים אך ורק בשמו של רבנו וממשיכים את עצותיו באחריות גדולה בלי להוסיף מעצמם כלום, מרוב הפחד והאימה שלהם להתעסק ברפואת נשמות ישראל היקרות.
פעמים רבות רומזים לאדם מן השמים דווקא לצד הרחמים ולא לצד הדין. למשל, שילך לפי מדרגתו ולא מעל למדרגתו. או שרוצים שיהיה קשוב לעצמו וימצא את הנקודה שלו שבה הוא מתחבר עם השם יתברך ותורתו, או שיאמין בעצמו יותר שהקב”ה אוהב אותו ורוצה בו ובעבודתו…
המשקפיים של רבי נתן
וכאן נכנס שוב עניין השימוש של התלמיד האחד והיחיד – מורנו וידיד נפשנו רבי נתן זצוק”ל, ללמד הרבה את דבריו המובאים גם בספרי רבי נחמן עצמם, גם בספרים בהם תיאר את התקרבותו לרבנו ואת אישיותו של רבנו כפי שהוא חווה אותה, וגם בספרים שחידש בעצמו, שהם ספרי ליקוטי הלכות וליקוטי תפילות, שכפי המקובל מרבי אברהם בן רב נחמן ז”ל ומכלל חסידי ברסלב, שעיקר ההתקרבות לרבנו כיום היא על ידי ספריו של תלמידו רבי נתן ז”ל.
ועיקר השימוש של רבי נתן הוא בספר עלים לתרופה, שכן הגדירו זאת אנ”ש – שלשמש את רבי נתן זה על ידי שלומדים ספר זה שמובאים בו מחשבותיו והרגשותיו בעניין רבנו ובכל ענייני היום יום, בצורה הפתוחה והישירה ביותר, באופן שמי שמתמיד בלימוד ספר זה נכנסת בו הרגשה כזו בעניין רבנו, דבר שלא נמצא בשום ספר אחר. והסמיכו את זה על מאמר רבותינו ז”ל, שמי ששנה ולא שימש הרי זה עם הארץ, כך הוא מי ששנה את משנת רבנו הקדוש אבל לא שימש את רבי נתן בלמוד עלים לתרופה.
ולכן גם בעניין זה של ההתמודדות עם קשיי החיים וייסורים ח”ו, עיקר הלימוד כיצד להתמודד ואיך להתייחס לזה הוא אצל רבי נתן, לכן נביא מכתב בו הוא מתייחס למה שעובר על האדם בעולם הזה. ודעו, שזהו רק מכתב אחד מיני רבים בהם הוא מתייחס לנקודה זו, ובאמת רצוי וראוי ללמוד את כל המכתבים היטב כי אז הנקודה תיכנס ללב, הרבה יותר מאשר על ידי דוגמה בודדת זו. וזו לשונו במכתב מפרשת מצורע משנת תקצ”ד:
“ברוך השם יום ה’ מצורע תקצ”ד.
בני חביבי שיחיה, מכתבך קיבלתי בזאת השעה, בעת הטרדה קצת, ואיני יודע מה להשיב, כי כל מכתביך זה כמה ימים ושנים כולם מלאים צעקות גדולות, ומה אעשה לך כי כך ברא השם יתברך את האדם שיהיה בניסיון ובמלחמה בכל עת ובכל יום, כמו שאמרו רבותינו זיכרונם לברכה (סוכה נב) יצרו של אדם מתחדש עליו בכל יום, ואלמלא הקדוש ברוך הוא עוזרו וכו’, וכבר החזקתיך הרבה על פי הדברים שקיבלתי ממנו זכרונו לברכה, הפוך בהם והפוך בהם וכו’, וכבר הודעתיך שעם כל אדם נעשה הרבה בעולם הזה בכל יום כמו שאמר הוא זכרונו לברכה, שמשיח יגיד לכל אדם מה שנעשה עמו בכל יום, ומזה לבד יכולין להבין שעם כל אדם נעשים מעשיות שלמות הרבה בכל יום ויום, וטוב להודות לה’ על אשר אתה צועק על כל פנים בכל פעם כל כך, כי שום צעקה אינה נאבדת, מי ייתן שתזכה לקיים דבריו זכרונו לברכה בפשיטות לפרש שיחתך בכל יום ויום, וכמו שאתה צועק במכתביך אלי, כן תוציא דיבוריך בפועל בינך לבין קונך בכל יום ויום בוודאי יועיל לך הרבה הרבה בעלמא דין ובעלמא דאתי לנצח, וחוץ מזה איני יודע שום עצה ליתן לך.
“רק זאת תדע ותזכור, שיש לנו תהילה לא-ל חי על מי לסמוך כידוע לך בני חביבי. ובכוח הזה תוכל לפרש שיחתך ולשפוך כמים ליבך נכח פני ה’ בכל פעם, אף גם תוכל לנחם עצמך ולשמח את ליבך בגודל כוחו הקדוש הגדול והנורא מאוד מאוד, ולולא זאת נחמתי בעניי על פי הדרכים האלה, כבר אבדתי בעניי חס ושלום, כי לא יאומן כי יסופר את אשר עבר עלי, אך כל חיותי ותקוותי הוא על פי הדרכים הנ”ל בכל יום שאני מודה על העבר שאיך שהוא איך שהוא על כל פנים זכינו להיות בחלקו וגורלו וכו’ וכו’, ועל ידי זה יש לי כוח מעט לצעוק ולהתחנן ולפרש שיחתי לפניו יתברך קצת מהרבה, ולפעמים נפתח הלב לפרש שיחתי היטב, ואם אמרתי מטה רגלי חסדך ה’ יסעדני עד שאני זוכה על כל פנים להרגיש חסדיו הגדולים לנצח עד שאני מרקד מחמת שמחה, כאשר עזרני השם יתברך בשבת העבר שרקדתי בעזרת השם יתברך מה שהיה רחוק בעיני בכניסת השבת בתכלית הרחוק, ברוך השם אשר עזרני עד כה…
“ודע והאמן שמקטן שבקטנים עד גדול שבגדולים כולם צריכין לסבלו מרירות גדול בכל יום בזה העולם כל אחד לפי ערכו, אך אלמלא מלחא לא הוי עלמא יכול למסבל מרירותא. ומה גדלו חסדי ה’ שאין אנו מתנגדים על הצדיק האמת שהוא בחינת ברית מלח עולם, שהוא ממתיק המרירות של כל העולם, והם משלמים לו רעה תחת טובה וחולקים עליו, יסלח להם ה’, וברוך השם שאנו ניצלנו מזה, גיוואלד דיא וויסט גאר ניט וואס סע טוט זיך אויף דער וועלט וכו’ (אינך יודע מה שנעשה בעולם). והרי אנו רואים שכל מי שרודף ביותר אחר העולם הזה חייו מרים ביותר. ואם גם אתם אינכם נקיים לגמרי מתאוות עולם הזה והבליו, על כל פנים אתם יודעים היטב היטב שהכל הבל וריק, ואתם יודעים מהצדיק האמת הממתיק המרירות, וכל תקוותכם אליו, וכל מגמת פניכם לילך בדרכיו הקדושים, והרבה הרבה ניצלתם מכמה וכמה מיני מרירות בלי שיעור בעולם הזה ובעולם הבא, יתר מזה אין פנאי להאריך:
“דברי אביך הדורש שלומך באהבה ומצפה לשמחת החג הקדוש הבא עלינו לטובה נגילה ונשמחה בישועתו:
“נתן מברסלב:
“שמחתני בבשורתך הטובה מעניין כתיבת ספרים בבית ר”ד נרו יאיר, בוודאי הוא ישועת ה’ ונפלאותיו אך עדיין צריכין ישועה ורחמים רבים שיפוצו מעיינותיו חוצה בכל תפוצות ישראל להחיותם לנצח”.
עד כאן לשונו של רבי נתן ז”ל עם ההדגשים שהבלטנו בדבריו, ובאמת, היה ראוי להדגיש ולהבליט שם כל מילה ומילה מרוב חביבותה, שהרי הכל יסודות גדולים, עמוקים ותמימים להתקרב על ידם להשם יתברך. ולענייננו, ראוי לשים לב היטב באיזו עדינות ורגישות רבי נתן אומר את כל דבריו ומגלה לנו, שאפילו המעט שאנו מפרשים שיחתנו לפניו יתברך כמה זה יקר וכו’, ועל קוטב זה סובבים רוב מכתביו שבהם הוא לא מנסה לטשטש את המציאות של מרירות העולם הזה, וגם לא מנסה להבטיח כל מיני ישועות ולדבר גבוהה גבוהה על כל מיני ‘פטנטים’ לבטל על ידם את הייסורים, אלא ההיפך, דרכו לדבר על כך שאל לנו להשלות את עצמנו כאילו שיש איזה עולם הזה, אלא לדעת את המציאות שהאדם צריך לעבור בעולם הזה מרירות רבה, כמובא בדבריו לעיל, והעצה האחת והיחידה היא לדבק עצמו בהשם יתברך ובתורתו ובצדיק האמת כי רק זה ממתיק את המרירות, ולא מבטל אותה.
ובאמת, יש למרירות הזו שהאדם עובר סיבה טובה, וכאשר זוכים להמתיק את המרירות זוכים לדברים רבים ברוחניות שגם מועילים להמתיק את הגשמיות.
דרך המשקפיים של רבי נתן מברסלב נצליח לא ליפול למלכודת!
וראיתי מכתב אחר שכותב שם, שאדרבה, זה שיודעים שכך מתנהג העולם ולא נבהלים כל כך מכל דבר שקורה, זה בעצמו גורם שלא יהיו ייסורים כל כך. כי אחד הדברים שמגבירים את הייסורים הוא התסכול, שהאדם חושב שיכול היה להיות אחרת, ושואל את עצמו למה הוא סובל ומאשים את עצמו מאוד בסבל שלו, וחושב על עצמו שהוא רשע ושהקב”ה כועס עליו וכן הלאה, והוא מלא מחשבות ובלבולים ונדמה לו שרק לו מר כל כך וכולם נהנים חוץ ממנו…
אבל דרכו של רבנו הקדוש היא לגלות לנו, שבאמת, זו דרך העולם ורק נדמה לכל אחד שהוא הסובל לבד וכולם חוץ ממנו מצליחים וכו’. ובאמת, על כולם עובר סבל רב, אלא שאין אדם יודע מה בליבו של חברו ובפרט שרוב בני אדם מתביישים להודות שמר להם וממילא מעמידים פנים שהכל בסדר אצלם, וזה בעצמו הסיבה שנדמה להם שהאחרים לא סובלים ולכן מעמידים פנים שאצלם גם כן הכל מסדר.
אבל אצל אנשי שלומנו לא צריכים את ההצגות האלו, וכך אומרים אנשי שלומנו – שלפי מה שעובר עליך, מזה בעצמו תדע מה שעובר על חבריך, ומותר לאדם לספר דאגתו לשני ולא צריך לעשות הצגה שהוא שמח וכדומה בגלל מה שיחשבו עליו אחרים (אלא אם כן חושש לצער מישהו או שרוצה לשמח את עצמו, אז מותר לעשות עצמו שמח כמובא הרבה), ובלבד שלא יתוודה ולא יפרט לו מה המקרה שלו, אלא יאמר לחברו שיתפלל עליו או יחזק אותו בנקודה מסוימת שקשה לו בה.
זאת, משום שהאמת צריכה להית נר לרגלינו! ומכיוון שאנו מקורבים לצדיק האמת, שכל עניינו אמת לאמיתה והוא רחוק בתכלית הריחוק מכל שקר העולם הזה ומכל מיני דמיונות והטעיות שאדם משלה ומטעה את עצמו, אם כן, בוודאי אנו צריכים ללכת בדרך אמת עם עצמנו וגם עם הסובבים אותנו ולהתרחק מכל צד של שקר וצביעות בהתנהגות שלנו.
לחץ חברתי
וכאן אנחנו נוגעים בנקודה נוספת בעניין החיפוש שלנו אחר רוח קדשו ועצותיו של הצדיק האמת, כל אחד עם הנקודה שלו, ולכן צריכים להתרחק מכל מה שקשור או מזכיר לחץ חברתי. כי לחץ חברתי, יש בו תועלת מסוימת אבל צריכים להשתמש בו בזהירות מופלגת.
עיקר התועלת של הלחץ החברתי הוא – על מנת לשמור את האדם מלצאת מן הכלל ולפרוש מן הציבור. ועוד יש בזו תועלת לקרב מושגים מסוימים לדעתו של האדם. לדוגמה: אם אדם יהיה בחברה בה לקום חצות הוא דבר רגיל ושגרתי, יהיה לו הרבה יותר קל לקום חצות כמו שכולם ממילא נוהגים. אבל אם הוא יהיה במקום שאף אחד לא קם חצות, יהיה לו יותר קשה לקיים זאת, וגם אם יקיים זאת מי יודע אם לא תיכנס בו גדלות ואז ייפול מזה.
אבל צריכים לשים לב לכך שלא יהיה לחץ חברתי שחונק את הנשמה ולוקח ממנו את הבחירה והחיפוש אחר נקודת עצמו, ולא לחץ חברתי שגורם לו להיות מנותק מעצמו באופן שלא מתחשב במגבלות שלו, כגון אם הוא אדם חלש והלחץ החברתי גורם לו שיתעלם מזה וייקח על עצמו דברים שהם מעל לכוחו, רק בגלל שרואה שרוב חבריו עושים דברים כאלה ולא נעים לו להכיר בכך שבנקודה זו אין לו את הכוחות שיש להם.
כי באמת, אולי הקב”ה עשה שאדם יהיה חלש בנקודה זו רק כדי שיתגבר על זה ברצונות וכיסופים, ויתכן גם שהקב”ה רוצה לגלות לו נקודה אחרת ששם הכוחות שלו יתגלו וכו’, וכדי לגלות ולמצוא את הדרך שלו הוא חייב להיות משוחרר מלחץ חברתי, וכל אחד צריך לייחד גם לזה זמן של חשבון נפש ולבדוק את עצמו אם הוא לא נמצא בסביבה כזו שמונעת אותו מלחפש את דרכו האישית. ואם הוא אכן מגיע למסקנה שהסביבה שלו עוצרת לו את החיפוש אחר רוח קדשו של הצדיק ואחר הרפואות המיוחדות שלו, צריך לשקל לשנות סביבה ואווירה.
ושוב צריכים לזכור, שגם בלי חברים לא טוב להיות. כי אף על פי שהחברה מציבה כמה מסגרות וכללי יסוד, כאשר זה במידה הנכונה זה מועיל ונצרך מאד לאדם כגדר מיציאה לחוץ ח”ו, וגם מהסיבה המובאת לעיל, שביחד עם חברים יותר קל לעשות דברים מסוימים מאשר לבד, אבל את החברים צריכים לבחור היטב ולהרבות בתפילה על זה – שיהיו אנשים רגישים שאינם מתערבים לשני בחיים בצורה גסה וחודרנית.
וכן היה נהוג בין חסידי ברסלב – שלעולם לא החוו דעתם על עבודתו של חברם ולא ניסו להתערב לו בדרך עבודתו, אלא כיבדו כל אחד את השני והאמינו זה בזה שבוודאי כל אחד מהמקורבים לצדיק, הצדיק מוליך אותו בדרך המיוחדת שלו.
האמונה הזו בחברים מבוססת על האמונה בעצמו, שהיא אחד הדברים החשובים שהצדיק נותן למתקרבים אליו – שיאמינו בעצמם שבוודאי התקרבותם לצדיק חשובה אצלו, והוא מוליך את כל המתקרבים אליו ומדריך אותם ומגלה להם את העצות השייכות להם, כל אחד ואחד בפרט. וכל אחד צריך להאמין בעצמו שבוודאי יש לו את הכוח והיכולת להבין את רמיזותיו של הצדיק אליו, אם יעשה את שלו כפי כוחו בלימוד דבריו של הצדיק ושימוש ותפילה והתבודדות.
(מתוך הספר “באמצע הדרך”)
גם אתם מחפשים את האמת? כנסו לקישור הבא וגלו דברים מעניינים במסע אחרי האמת!