בלי חכמות ובלי לסבך את החיים, הנה משהו שיעשה לכם את החיים הכי פשוטים ויפים. כי להיות פשוט, זה פשוט תענוג!…
מספרים שהצדיק רבי שמואל שפירא זצ”ל (מחסידי ברסלב בדור הקודם) שלא היה מרבה לדבר, יצא מגדרו כמה פעמים לעורר על איזה עניין של פשוט של שמירת היהדות בקדושה וצניעות. פעם אחת אמר לו מישהו: רבי שמואל, עד שאתה כבר מדבר, אולי תדבר מרבינו? מיד ענה לו רבי שמואל בהתרגשות: הרבי זה יהדות פשוטה! הרבי זה יהדות פשוטה!
ובאמת, אחד מהדברים שמקבלים כאשר מתקרבים לרבי נחמן הוא את הכיסופים ליהדות פשוטה, ולכל מה שנודף ממנו ריח של יהדות ומנהג ישראל. זו נקודה שצריכים לקחת בשתי הידיים, כי האהבה ליהדות ולמנהגיה היא כוח עצום הנותן חשק גדול להתקרב לכל דבר שבקדושה, כמו שנרמז במושג ‘איש יהודי’ במגילת אסתר, שעצם היהדות ומנהגיה הם כוח גדול מאוד לנצח את עמלק, שעניינו להכניס קרירות ואדישות לקדושה ח”ו.
רבינו אמר שלימוד הזוהר הקדוש מסוגל לעורר חשק לשאר הלימודים, כגון גמרא ושולחן ערוך, ולכאורה זה פלא – אחרי שאדם לומד סודות התורה ורואה מאורות כאלה, הדעת נותנת שיהיה ההיפך, שיהיה לו קשה ללמוד פשטי אורייתא והלכות? אלא שאין זה כך, ואדרבה, קדושת הזוהר הקדוש מעוררת את הנשמה להתחבר לכל חלקי התורה ומכניסה הארה עצומה גם בחלקי הנגלה והפשט. כמו כן ממש, התקרבות אמתית לצדיק מעוררת באדם חשק עצום ליהדות פשוט לצד ההתעוררות לדבקות והשגה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
חשק לעבודות פשוטות
לפעמים אדם יכול לדעת את כל המעלות והסגולות של עניין מסוים ביהדות, ועדיין, לא יהיה לו ממש חשק לזה, עד שייכנס לליבו שזה עניין של ‘יהדות פשוטה’ ואז העניין מקבל אור אחר המלהיב את הלב ומכניס מתיקות ונועם בדבר.
לדוגמה: אפשר לדבר על המעלות של שירי שבת ואפשר להביא את הזוהר שאומר שזה עיקר כבוד שבת לזמר ולשבח לה’ וכו’, אבל לפעמים זה לא נוגע בנקודה עדיין, עד שאדם מפנים שזו יהדות פשוטה! לשיר בשבת זה פשוט ‘יהדות פשוטה’! ואז הכל מקבל אור וצבע שונים לחלוטין, והאדם יכול להתחיל לקיים את זה מתוך נועם וחיבור בלי הרגשת כפייה והכרח, אלא מרצון טוב וכן להיות יהודי פשוט.
עוד דוגמה היא עניין התפילה – כאשר לומדים על חשיבות התפילה בכוונה ובכוח, יש שזה גורם להם לכבדות עוד יותר בתפילה, בפרט כאשר רואים דוגמאות מאנשי שלומנו שהתפללו באריכות ובכוחות וכו’, ואז נתפסים על החיצוניות של זה ומתחילים לנסות לחקות אותם ולעמוד תפילת עמידה ארוכה כמותם, ועוד הנהגות חיצוניות שגורמות לכל העסק להיות מנותק מהלב וכבד יותר מדי. זה המקום לציין, שבאמת לא מובא בספרי רבינו אפילו ברמז להתפלל שמונה עשרה ארוך או כיוצא בזה, אלא כל מה שמובא בספרי רבינו הקדוש ותלמידו הדבוק בו, זה להתפלל בכוונה ולהשתדל לקשר את המחשבה אל הדיבור, ולהגיד את המילים באמת כמה שיכול וכו’, ובוודאי שמי שישתדל לכוון, מן הסתם, יתפלל יותר במתינות. ויש גם כאלה שיתפללו באריכות, אבל זו תוצאה לכוונה ולא מטרה בפני עצמה.
זה לא מוגזם, התפילה היא דבר שעומד ברומו של עולם ויש עליו מניעות רבות, אך בעזרתה משיגים דברים שלא חשבנו שיהיו שלנו…
בכל אופן, גם בלי ההגזמות והנטייה לחיצוניות שיש לבעלי תשובה, התפילה היא דבר העומד ברומו של עולם ויש עליו הרבה מניעות, וכל שכן כאשר חלק מהמניעות באות מיתר התעוררות הגורם לריבוי שמן הגורם לכיבוי הנר, וממילא נעשה כבד ומר לאדם כל עניין התפילה.
גם כאן באה היהדות הפשוטה ומצילה את המצב ומזכירה לנו, שמלבד הפנימיות של התפילה, היינו הכוונה והאמונה וכו’, יש את עצם מעשה היהדות הפשוט שהוא ללכת לבית הכנסת ולהתפלל בציבור, ופשוט לומר את מילות התפילה כסדר, כמו שרבינו הקדוש אמר בפירוש – שלרוב בני אדם זו הדרך להתפלל בכוונה, פשוט לומר את המילים כסדר ולהשתדל לשמוע מה שאומרים וכו’ ועל ידי זה נעשים תיקונים נפלאים בכל העולמות, כמובא בספרי הקבלה לגבי הפירוש שיהודי רק נכנס לבית כנסת להתפלל (עיין בתומר דבורה פרק י, כניסתו לבית כנסת).
ועיין בחיי מוהר”ן, שרבינו חיזק את אנשי שלומנו שהתלוננו שקשה וכבד עליהם התפילה ואמר להם: הלא הגר שרק מצליח לבטא את המלים עד ‘ברוך שאמר’, כמה שמחה יש לו, לכן ראוי לכם לשמוח רק באמירת המילים הקדושות של התפילה.
וכן שמעתי מתלמיד חכם אחד מאנשי שלומנו – על מה שמובא בתורה ב’ על המילים שאמר יעקב אבינו ‘בחרבי ובקשתי’, ומביא שם את פירוש רש”י: בתפילה ובקשה, ונמצא שיש שני מיני תפילה: חרב וקשת, ואמר שהחרב זו התפילה שתיקנו לנו אנשי כנסת הגדולה, שלא צריכים לדעת כלום, רק לומר את המילים ולקשר המחשבה למה שאומר וזה עושה את פעולתו, כמו חרב שלא צריכה מיומנות גדולה אלא חותכת כל מה שמולה. ולעומת זאת, הקשת היא כלי הצריך לימוד, כמובא בדברי חז”ל, שזו ההתבודדות שמצריכה מחשבה ומאמץ לחפש אמתלאות וריצויים ופיוסים, כמובא בדברי רבינו בתורה כ”ה חלק ב’ ובעוד מקומות.
וכן באופן אחר שמעתי על מה שאמרו חז”ל, שתפילה בלא כוונה כגוף בלא נשמה, שבדרך כלל מבינים את זה רק על דרך ההתעוררות, כאילו מה הועלת בתפילתך אם היא הייתה בלא כוונה, הרי אין בה נשמה וחיות, אבל מתעלמים לגמרי ממה שנאמר שאחרי הכל נברא כאן גוף, ומה שהוא בלא נשמה, בעזרת ה’ בכוח הצדיקים יש גם בחינה של תחיית המתים, וממילא יש משמעות גדולה לאותה תפילה שיום אחד ישימו בה גם נשמה והיא תעלה.
אחד הדברים שקיבלנו מרבי נחמן במתנה הוא את היהדות הפשוטה!…
וכן עיין בכל דברי רבינו המחזק הרבה בעניין התפילה ועל פי רוב מדבר בדרך ההתחזקות, כמה יקר הדבר אפילו רק לומר את מילות התפילה הקדושות וכו’.
ממילא כאשר אדם ניגש לתפילה, צריך שיזכור את עצם המעלה של זה מצד היהדות הפשוטה שיש בזה, היינו שמלבד הרצון העמוק שלו להתחבר עם הקב”ה בתפילה, כמובא בדברי רבינו – שעיקר ההתחברות והדבקות לה’ יתברך היא על ידי התפילה, צריך שיהיה לו חיות ושמחה פשוטה במעשה היהדות הפשוט הזה, שהוא ללכת לבית כנסת ולהתפלל מתוך הסידור כמו ילד בחיידר, וכך תמיד תהיה לו שמחה וחיות ללכת להתפלל גם כאשר ‘אין לו השראה’ וגם כאשר הוא לא מצליח לכוון ליבו וכדומה.
זה הכוח של יהדות פשוטה, שנותן לכל דבר שעושים טעם גם כאשר אין את שלמות העבודה הפנימית, שזה דבר שצריכים לחזק בו את כולם ובפרט את אלו שליבם כן בוער לשלמות ופנימיות, שאותם צריכים לחזק שזה לא יבוא על חשבון השמחה הפשוטה ביהדות, לשמוח ביהדות הפשוטה אפילו אך ורק מעשה היהדות עצמו כשהוא בלי הרבה עומק והבנה, ממש כמו אותו בעל תשובה שבא בפעם הראשונה לבית הכנסת ומחזיק סידור בידו ובקושי מצליח לעקוב אחרי מהלך התפילה, אבל הוא פשוט מרגיש נהדר! כי הוא עושה מה שיהודים עושים!
וכן הדבר בעוד עניינים, וברגע שמבינים שזו פשוט יהדות פשוטה אז זה נותן לדבר טעם אחר ומביא חשק לקיים את הדבר. ולא רק את הדבר, אלא את כל שאר ענייני הקדושה שהאדם מקבל חשק לקדש עצמו, כדי להיות עוד יותר מוכן לקבל את נועם המצוות והמנהגים של ישראל.
רוצים לדעת עוד על הכוח האדיר של התפילה? כנסו לקישור הזה! גם הפשטות היא כוח נפלא שעושה לנו את החיים פשוטים, יפים ומלאי שמחה – כנסו לכאן ותגלו!
(מתוך הספר “באמצע הדרך”)