אל תלכו עם גישת ה”שחור ולבן”, שאם משהו קיים אפשר גם להבין אותו, ואם לא מבינים אז הוא לא קיים. יש גישה אחרת, טובה ובריאה יותר לחיים!
מדוע נסמכה פרשת פרה אדומה לפרשת קרח? המדרש מתייחס לשאלה זו, אלא שהתשובה שהוא מציע צריכה בעצמה ביאור, וזה לשון המדרש:
למה נאמרה פרשת פרה אחר מחלוקת קרח? לפי שהקהתיים היטהרו (והיו צריכים לגלח כל שער גופם) לשאת ארון ברית ה’, שנאמר “ובכתף יישאו”, אמר קרח (שהיה משבט קהת): לא די שהוציאו אותי מכלל כהונה ומתנות, אלא שגילחו ראשי ועשו אותי סכל?! מיד נתקנא למשה לערער הריב והוא לא ידע חוק פרה אדומה תהיה כפרה גדולה על ישראל (ילקוט ראובני, חוקת).
כדי להבין את דברי המדרש, נתבונן בעבודת הפרה האדומה. באופן לא מובן, על אף שאפר הפרה האדומה מטהר מהטומאה החמורה ביותר – טומאת מת – הרי שהפרה “כל מעשיה בחוץ” – היא נעשית מחוץ להר הבית. היינו מצפים שתהליך כה מטהר ונשגב יעשה בבית המקדש ביחד עם הבאת קרבנות וכדומה, נכון?
אולי גם זה יעניין אתכם:
אך, על פי האמת, זה הכרחי שעבודה זו לא תיעשה במקום קדוש. המיתה פירושה פירוד – פירוד בין פנימיות שהיא הנשמה הרוחנית לבין חיצוניות שהוא הגוף הגשמי. כדי שאפר הפרה יוכל לטהר, הוא צריך להינתן במקום זה של פירוד – בחוץ, ולא בהר הבית שהוא מקום שמאחד את השמים הרוחניים עם הארציות והחומריות. אפר הפרה מגלה שאפילו בחוץ, במקום של פירוד וריחוק גדול בין הרוחני לגשמי, פנימיות וחיצוניות, הרי שבשורשם יש להם עדיין אחדות וחיבור ולכן יכולים להיטהר.
קרח לא השיג זאת. לדעתו אי אפשר היה לקשר חיצוניות עם פנימיות. בצורת הסתכלותו על הכל כ”שחור ולבן” הוא חשב שאם משהו קיים בהכרח אפשר גם לתפוס ולהבין אותו, ואם לא מבינים אז הוא לא קיים, לכן הוא ניסה לחקור במהותן של מצוות גדולות שלא הייתה לו שום יכולת להשיג את מהותן בשכלו, וסירב לסמוך רק על אמונה באותן מצוות.
אפר הפרה מגלה שאפילו בחוץ, במקום של פירוד וריחוק גדול בין הרוחני לגשמי, פנימיות וחיצוניות, הרי שבשורשם יש להם עדיין אחדות וחיבור ולכן יכולים להיטהר.
לכן המדרש קישר את מעשיו של קרח עם היותו משבט לוי, כי שבט לוי מידתם דינים וצמצומים. ולעומת זאת, הכהן מידתו חסד. הלוי צריך לשרת את הכהן ולהיכנע אליו, באופן שהדינים יומתקו ויוכללו בחסד ועל די זה יהיו מתוקנים ויבואו לתכליתם הטובה, כי באמת, צריכים את הצמצום אלא שצריך להמתיקו ולכוללו בחסד. אמנם הצמצום כשלעצמו הוא מניעת הטוב, אבל כאשר הוא נכלל בחס, דווקא הוא זה שמאפשר להשיג את הדעת בהדרגה ולא לבוא לידי ריבוי אור והריסה. לכן משה ציווה לגלח את השער של הלוויים, כי שערות הם תוקף הדינים שמשם אחיזת הסטרא אחרא, וצריך לגלחן כדי לבטל את אחיזת הסטרא אחרא.
אבל קרח מחמת גסותו לא יכול היה לקבל זאת, לפי תפיסתו דבר רוחני יכול להיות כן רק אם אינו קשור בגשמיות, לכן חלק על התורה המקשרת את הגשמי והרוחני בכל מצוותיה. קרח הפריד בין חיצוניות לפנימיות, כתוצאה מכך הוא נבלע באדמה בעומק התהום. האדמה מרמזת על תכלית הגשמיות והפירוד מן השמים – מהרוחני. לכן נענש במיתה זו מידה כנגד מידה, שרצה להגביר הפירוד וכך עלתה לו.
כשאדם נכנס לחיים שלכם זה מכוון משמים, תנו דעתכם למה שרוצים מכם!…
כיהודים, המשימה הגדולה שלנו היא להאמין שאת הכל ברא הקב”ה, ולהעלות אפילו את הדברים הארציים ביותר לתכליתם האמיתית. אפילו כשגופו הגשמי של יהודי מת ונקבר באדמה נשאר בו מעט חיות – “כיסתא דחיותא” בלשון הזוהר, שממנו יקום לתחייה לעתיד לבוא בתחיית המתים. בשביל יהודי אין דבר כזה מיתה מוחלטת. אפר הפרה האדומה מלמד אותנו שלא משנה עד כמה דבר נראה מרוחק ומנותק מהקדושה, יש בו עדיין את היכולת להתקשר שוב למקור חיותו ולהיטהר על ידי זה.
אנו נפגשים עם מטלות וקשיים ועם אנשים שמחמת גסות וגאווה איננו רוצים להתייחס אליהם כאל דבר בעל משמעות. מערכת השכל וההיגיון שלנו מחליטה שהם אינם שווים את תשומת הלב שלנו, הם אינם חשובים דיים, אבל עלינו להיות זהירים שלא לבוז לשום דבר או אדם. אם הקב”ה הקרה אותם בדרכנו, אנחנו צריכים להיות כמו אפר הפרה – לצאת אל מחוץ למקדש והר הבית ולגלות את החסד והאלוקות בכל דבר. באופן זה, אנחנו יכולים לגלות את אחדות הבורא האמיתית המתקיימת בכל הבריאה הנפלאה שהוא ברא.
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, פיקדון וארבעה שומרים).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!