מטיחים בנו שאנו לא רציניים שאנו לא מעוניינים לעבוד, שאנו חיים על חשבון הציבור. מי המציא את הטענה המרושעת הזאת, ומה היה הסוף שלו? ואיך זה קשור לפרשת השבוע?
פרשת השבוע היא פרשת פקודי. התורה מספרת על הקמת המשכן על ידי משה: “ויהי בחודש הראשון בשנה השנית באחד לחודש הוקם המשכן. ויקם משה את המשכן…” (שמות מ, יז-יח).
יש לנו שאלה קטנה: תחילה כתוב: “הוקם המשכן” שמשמעותו כאילו הוא הוקם מאליו, ואילו בפסוק הבא כתוב: “ויקם משה את המשכן” שמשמעותו שמשה הקים את המשכן, אז המשכן הוקם מאליו או משה הקים אותו?
מכיוון שאנחנו באמת רוצים להבין, כדאי שנתבונן בסיפור הקמת המשכן. למחרת יום הכיפורים השם ציווה את משה על בניית המשכן שבאמצעותו הוא התפייס עם ישראל. במשך כמה חודשים עם ישראל כולו עסק במלאכת המשכן עד להקמתו באחד בניסן. כל אחד ואחת מעם ישראל הביאו נדבה בכל ליבם למלאכת הקודש. עושי המלאכה, האומנים, הרוקמים, חרשי העץ והאבן וכל החכמים בראשות בצלאל משבט יהודה ואהליאב משבט דן, טרחו ועסקו בכל ליבם ונפשם במלאכת הקודש. כולם ללא יוצא מן הכלל התגייסו למשימה האדירה לבנות בית להשם.
וכשסיימו וכל ההכנות הושלמו, למי הביאו את המשכן? למשה. המדרש (תחילת פרשת פקודי) מספר שכל החכמים והאומנים עמדו נרגשים עם היצירות המפוארות מוכנות ולא ידעו איך לחבר את הכל ולהפוך את המשכן להיות אחד. רק במשה פיעמה רוח השם והוא הקים את המשכן.
אולי גם זה יעניין אתכם:
כאן אנו מגיעים לנקודה העיקרית הקשורה בהקמת המשכן – כוח הרצון. התורה מעידה שהמשכן נבנה בנדיבות ליבם וברצונם הטוב של כל אחד ואחת מעם ישראל – החל מתרומת העם: “ויבואו כל איש אשר נשאו ליבו וכל אשר נדבה רוחו אותו הביאו את תרומת ה’ למלאכת אהל מועד ולכל עבודתו ולבגדי הקודש” (שם לה כא), וכלה בעושי המלאכה: “כל אשר נשאו ליבו לקרבה אל המלאכה לעשות אותה” (שם לו ב).
כולם הוצרכו לבוא אל משה ורק משה יכול להקים את המשכן. מדוע?
מכיוון שכוח הרצון, שנקרא גם ‘הארת הרצון’, אינו אחיד אצל בני אדם והוא משתנה מאדם לאדם. יתירה מכך, רבי נחמן לימד שגם אצל האדם בעצמו יש הפרש בין יום אחד לחברו, ישנם כאלו שרוצים אך לא מוכנים לטרוח כדי לממש את רצונם. נער צעיר שוחח פעם עם רבי נחמן על מאמציו והתבטא בכאב: “אני רוצה להיות איש כשר”, הוא התלונן על כך שלמרות הרצון שלו הוא לא רואה הצלחה בדרכו, ורבי נחמן ענה לו בשאלה: אבל “האם רוצה אתה לרצות”?!
כל החכמים והאומנים עמדו נרגשים עם היצירות המפוארות מוכנות ולא ידעו איך לחבר את הכל ולהפוך את המשכן להיות אחד. רק במשה פיעמה רוח השם והוא הקים את המשכן.
צדיק האמת ‘רוצה באמת’ ולכן הרצון שלו מאיר בשלמות, ובכוח הרצון שלו הוא מאיר בכל אחד את כוח הרצון כפי שרבי נחמן לימד: “ונפש זה בחינת רצון, שכל אלו בני אדם הבאים לחכם הדור, כל אחד ואחד יש לו איזהו רצון, והצדיק לוקח כל הרצונות ועולה עמהם ואחר כך.. בירידת הנשמות.. (ליקוטי מוהר”ן ח”א יג, ג). במקום אחר לימד רבי נחמן: “ועל כן משה עומד בין ‘שמד’ ל’רצון’, כי מספר ‘משה’ (345) הוא ממוצע בין מספר ‘שמד’ (344) למספר ‘רצון’ (346), כי הוא עומד תמיד להמתיק השמד להפכה לרצון” (ליקוטי מוהר”ן ח”א, רטו). לכן רק משה יכול היה להקים את המשכן, כפי שהמדרש מספר שכולם באו עם היצירות שלהם אך לא יכלו להקים את המשכן, רק במשה פיעמה רוח השם והוא הצליח להקים את המשכן להיות אחד. כלומר, לאחד את הרצונות כולם ולהקים את המשכן.
הארת הרצון מאירה בשלמותה בשבת. בשבת אנו שובתים ומעידים שהשם ברא את העולם ברצונו לבד ללא כל פעולה, ובכך אנו מבהירים שהקדוש ברוך הוא יכול לפרנס אותנו ברצונו לבד גם ללא העשייה שלנו. לא הפעולות שלנו מניעות את העולם, ההוכחה מהבורא שברא את העולם כולו ‘יש מאין’ ללא כל פעולה. אנחנו עושים ועובדים כי מוטל עלינו לעשות את חלקנו, אבל אנחנו מאמינים שכל ההשפעות הן מהבורא ברצונו בלבד.
הצדיק מאיר בכל אחד את כוח הרצון!
כעת נוכל להבין את הפרדוקס של הקמת המשכן, מצד אחד על ידי משה, ומצד שני הקמתו מאליו: מצד אחד הארת הרצון שמשה האיר בעם ישראל הביאה את כולם לתרום למלאכת המשכן, וזה נחשב שמשה הקים את המשכן. אולם, למעשה, המשכן הוקם מהארת הרצון של עם ישראל, והארת הרצון מבטאת את ההכרה המוחלטת שהכל נעשה ברצון הבורא לבד ללא כל פעולה, לכן זה נחשב שהמשכן הוקם מאליו.
נעתיק כעת את דברי המדרש ונראה כמה הם מתוקים לפי ההסבר של רבי נתן:
“כמה חכמים היו שם ובאו להם אצל משה ולא היו יכולים להקימו! אלא אמר שלמה: ‘רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כולנה’, שמשה היה מעולה מכולם. ‘ואת עלית על כולנה’ למה? שעשו את המשכן ולא היו יודעים ליישבו. מה עשה? נטלו כל אחד ואחד מלאכתו ובאו להם אצל משה ואומרים: ‘הרי קרשים הרי בריחין’. כיוון שראה משה אותם מיד שרתה עליו רוח הקודש והקימו. ולא תאמר משה העמידו, אלא המשכן נעשו בו ניסים ועמד מעצמו שנאמר: ‘הוקם המשכן’.. (שמות רבה נב ד).
אנו עומדים כבר בראש חודש אדר ובעוד שבועיים נחגוג בעזרת השם את חג הפורים. הדברים קשורים גם לחג הפורים כפי שהתלמוד מספר, שכאשר המן ניסה לשכנע את אחשוורוש להשמיד את היהודים הוא הוציא עליהם דיבה שאינם תורמים לאנושות (דיבורים מוכרים? כלום לא השתנה..) אינם עובדים וחיים על חשבון הציבור. בכל פעם שמבקשים מהם לעבוד הם אומרים ‘שה”י פה”י’ (שה”י=’שבת היום’, פה”י=פסח היום, מגילה יג ב). זו הייתה המגמה של המן לעודד את הציבור לעבוד גם בשבת, להגדיל את מעגל העבודה, להאמין בעוצמת התעשייה, העיקר לא לקשר את הדברים לכוח עליון, לקדוש ברוך הוא. אולם אנחנו יהודים מאמינים בקדוש ברוך הוא שהכל ברצונו, אנחנו שובתים בשבת ובכוחה כל המלאכה נעשית כאילו מאליה, “הוקם המשכן”.
והסוף של המן ידוע.
חודש אדר שמח, טוב ומבורך!
(על פי ליקוטי הלכות, שבת ג, ח)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.