מותר ולפעמים צריך לשאול שאלות, ובכל זאת, התורה משבחת מאוד את עם ישראל על כך שהקדימו ‘נעשה’ ל’נשמע’. הם לא שאלו שאלות והיו מוכנים לקבל כל מה שהשם אומר בלי לשאול שאלות. מה אנחנו צריכים לעשות, לשאול או לא לשאול?
פרשת השבוע היא פרשת משפטים והיא עוסקת בדינים שבין אדם למקום ובין אדם לחברו. רש”י מסביר, שהתורה באה ללמד אותנו שבדיוק כפי שעשרת הדיברות ניתנו מסיני כך גם כל הדינים של התורה מקורם בסיני והם נמסרו למשה (שמות כא א ברש”י). בסוף הפרשה התורה מספרת שכאשר משה ירד אל העם ללמד אותם את תורת השם: “ויקח ספר הברית ויקרא באזני העם”, עם ישראל ענה כאחד: “ויאמרו כל אשר דבר השם נעשה ונשמע” (שמות כד, ז).
חכמינו שיבחו מאוד את עם ישראל על המסירות, הנכונות והתעוזה שלהם להקדים ‘נעשה’ ל’נשמע’, כלומר שהם יקיימו ויעשו כל דבר אפילו שהם עוד לא יודעים מה רוצים שהם יעשו. חכמינו מספרים שבשעה שישראל אמרו ‘נעשה ונשמע’ ירדו מלאכי השרת והעניקו לכל יהודי שני כתרים, כתר אחד כנגד ‘נעשה’ וכתר שני כנגד ‘נשמע’.
אולם, שואל רבי נתן, כיצד ניתן להבין את הדברים בפועל? איך עולה על הדעת להקדים ‘עשייה’ ל’שמיעה’, במונחים מעשיים? איך יכול להיות שאדם יעשה דבר כלשהו לפני שהוא יודע מה עליו לעשות? מה המשמעות והמטרה של עשייה כזאת?
אולי גם זה יעניין אתכם:
ורבי נתן עונה, שכוונת עם ישראל הייתה כפי שדברי הפסוק בפשטות מבטאים: “כל אשר דיבר השם נעשה”, כלומר עם ישראל מתכוון לקיים את רצון הבורא וכל מה שהבורא יצווה אותם הם יקיימו. אך לפי זה, שוב, מתעוררת השאלה – מהו השבח הגדול שעם ישראל הקדימו נעשה לנשמע? הרי הם מתכוונים לקיים את רצון הבורא לאחר שהם ישמעו מה הבורא מצווה אותם ואם כן שוב, מדובר בעשייה לאחר שמיעה?
רבי נתן מסביר שהחידוש בתשובת עם ישראל הוא – העובדה שהם יעשו כל מה שהשם אומר אך ורק בגלל שהשם אמר את הדברים. עם ישראל קיבלו על עצמם ללכת אחרי השם גם אם הם לא מבינים למה הם צריכים לקיים את הדברים, ולקבל את התורה ללא עוררין באמונה פשוטה ללא כל חקירות פילוסופיות, ולקיים את כל מה שהשם מצווה גם אם הם לא מבינים את טעמי המצוות ואת דרכי הבורא והשגותיו הנוראות. עובדה זו אכן ראויה לכל שבח, ודווקא על ידי קבלת התורה ומצוות השם באמונה פשוטה ללא חקירות פילוסופיות, זוכים אחר כך להשיג ולהבין את טעמי המצוות. זהו הביטוי ‘נעשה ונשמע’, ‘נעשה’ רומז על קיום הדברים למעשה, ו’נשמע’ רומז על הבנת הדברים כפי ששלמה המלך ביקש: “ונתת לעבדך לב שומע”.
חכמינו מספרים שבשעה שישראל אמרו ‘נעשה ונשמע’ ירדו מלאכי השרת והעניקו לכל יהודי שני כתרים, כתר אחד כנגד ‘נעשה’ וכתר שני כנגד ‘נשמע’. וזה השבח הגדול שלהם – שהקדימו נעשה לנשמע!
כדי להבין את הדברים טוב יותר חשוב לדעת שעם ישראל לא היו נאיביים. הם לא היו ‘ילדים טובים וממושמעים’ שמסכימים ומבצעים כל מה שאומרים להם. הם היו יכולים להתנגד ולהיות ככל הגויים שדחו את ההצעה של השם לתת להם את התורה. לעם ישראל היו חכמות וחקירות גדולות שהיו יכולים לטעות בהן, עד כדי כך שגם כל האותות והמופתים הנוראים שמשה עשה לעיניהם לא היו יכולים להשפיע עליהם, אם לא היו משליכים את החכמות והולכים בתמימות ובפשיטות אחרי משה רבנו. וכפי שרבי נחמן לימד:
“העיקר והיסוד שהכל תלוי בו הוא ההתקשרות לצדיקי אמת ולקבל את דבריהם ככל שיאמרו דבר קטן ודבר גדול ולבלי לנטות מדבריהם ימין ושמאל, כמו שאמרו רבותינו ז”ל: אפילו אומר לך על ימין שהוא שמאל ועל שמאל שהוא ימין ולהשליך כל החכמות מאתו ולסלק דעתו כאילו אין לו שום שכל בלעדי אשר יקבל מהצדיק והרב שבדור, וכל זמן שנשאר אצלו שום שכל עצמו, אינו בשלמות ואינו מקושר להצדיק.
וישראל בעת קבלת התורה היו להם חכמות גדולות, כי אז היו עובדי עבודה זרה שבימיהם, שהיה טעותם על פי חכמות וחקירות גדולות, כידוע, ולולי שהיו ישראל משליכין מעצמם החכמות לא היו מקבלים התורה, כי היו יכולים לכפור בכל, חס ושלום, ולא היה מועיל להם כל מה שעשה משה רבנו עמהם, ואפילו כל האותות והמופתים הנוראים שעשה לעיניהם לא היה מועיל להם, כי גם עתה נמצאים אפיקורסים, הכופרים על ידי שטות וטעות חכמתם. אך ישראל עם קדוש ראו האמת והשליכו החכמות והאמינו בהשם ובמשה עבדו ועל ידי זה קבלו התורה” (ליקוטי מוהר”ן ח”א קכג).
“ויאמרו כל אשר דבר השם נעשה ונשמע” (שמות כד, ז)
(Editorial credit: LEE SNIDER PHOTO IMAGES / Shutterstock.com)
זו הסיבה לגודל הערכה שעם ישראל זכו כשהם השיבו: “כל אשר דיבר השם נעשה ונשמע”. למעשה התשובה שלהם למשה הייתה: [11] “כל מה שהשם ידבר ‘נעשה’, קודם אנחנו מבטלים את דעתנו לחלוטין לדברי השם ומקבלים את דבריו לקיימם ללא עוררין למרות שיש לנו חכמות וחקירות גדולות, ורק אחרי שנבטל את דעתנו לחלוטין – ‘נשמע’, כלומר נזכה להבין את טעמי הדברים וסיבותיהם.
כבר ציטטנו במאמרנו לפרשת בראשית את דברי רבי נחמן: “אשרינו שמשה רבנו עליו השלום בחר לנו חלק טוב מאוד ונתן לנו את התורה פתח בה בראשית ברא אלוקים את השמים וכו’, בלי שום חקירות ומופתים שלהם, רק ציווה עלינו להאמין בהשם יתברך באמונה לבד ועל כן אסור לנו להיכנס בחקירות כלל חס ושלום” (שיחות הר”ן ה).
זה הסוד הגדול של קבלת התורה: לקבל על עצמנו את כל מה שאנחנו לומדים ומקבלים באמונה פשוטה. אם לא היינו משליכים את החכמות לא היינו יכולים לקבל את התורה בשום אופן, גם מול כל האותות והמופתים שמשה רבנו עשה לעיני כל עם ישראל.
נתרגם את הדברים לעצמנו בחיי היומיום:
‘נעשה’ – נקבל על עצמנו שכל מה שהשם אומר נקיים ללא עוררין. לא נתחכם גם אם יש לנו סיבות להתחשבן ולהתחכם, אלא נשליך הכל ונעשה מה שהבורא ציווה עלינו בתורתו הקדושה.
ו’נשמע’ – נשתדל להבין ככל שאנו יכולים להשכיל את טעמי המצוות, וזאת רק לאחר שעשינו הכל בתמימות ובפשיטות ללא חקירות. אנחנו לא עם שעושה כל מה שאומרים לו לעשות כי אין לנו שכל עצמי, לגמרי לא. יש לנו המון שכל עצמי, ובכל זאת, אנחנו מבטלים את השכל העצמי שלנו לבורא ועושים כל מה שהוא מצווה. זו המשמעות העמוקה בתשובת עם ישראל: “נעשה ונשמע”…
וכדברי רבי נחמן בתורה שציטטנו לעיל: “ועיקר העבודה – להיות תם וישר, ירא אלוקים וסר מרע, בלי שום חכמות. ושלמה המלך עליו השלום, אחר שכתוב בו (מלכים א, ה): ‘ויחכם מכל האדם’; אמר (משלי ל): “כי בער אנכי מאיש, ולא בינת אדם לי”; וכן אמר אסף: (תהלים עג) “ואני בער ולא אדע בהמות הייתי עמך”; וכן כתיב: (משלי כא) “אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד השם”.
(על פי ליקוטי מוהר”ן ח”א קכג, שיחות הר”ן ה, ליקוטי הלכות, נפילת אפיים ד, יג).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.