היום צריך רק שיחת טלפון אחת לסוכן הנסיעות שלכם כדי להגיע לאומן, אבל בימים שהנאצים עשו את אומן יודנריין ואחרי השואה היו גם כאלה שלא ויתרו! סיפור גבורה של חסידים פשוטים!
היום צריך רק שיחת טלפון אחת לסוכן הנסיעות שלכם ולהצטרף לעשרות האלפים שמגיעים לציון של רבי נחמן מברסלב באומן בראש השנה.
אבל לא תמיד זה היה כזה קל.
בין מלחמת העולם השנייה, כאשר הנאצים עשו את אומן “יונדריין” – מונח נאצי שהשתמשו בו בימי השואה הקשים לתאר אזור ללא יהודים (“נקי מיהודים” או “חופשי מיהודים”), לבין נפילת הקומוניזם בשנת 1989, נסעו חסידי ברסלב אל ציון רבי נחמן תוך סיכון שהם עלולים להיתפס ולהיגלות באשמת “חתרנות דתית”.
אולי גם זה יעניין אתכם:
ללכת עם אמונה – הרב יצחק ברייטר הי”ד
הגנרל – סיפור מימי השואה כפי שסופר על ידי גדליה פליר
רבי גדליה פליר, הברסלבר האמריקאי הראשון שחדר את מסך הברזל והגיע לאומן בשנות ה-60, מתאר איך זה היה:
בשנת 1948, לא הרבה זמן אחרי מלחמת העולם השנייה והשואה הקשה שפקדה את יהודי אירופה, נסעו 11 חסידים באופן עצמאי לאומן כדי להתפלל יחד עם היהודים שחזרו לאותה עיירה אחרי השואה. עליה לרגל זו נמשכה עד שנות ה-70, אז יכלו רוב חסידי ברסלב לעלות לארץ ישראל.
חסידי ברסלב נסעו אל ציון רבי נחמן תוך סיכון שהם עלולים להיתפס ולהיגלות באשמת “חתרנות דתית”!
למרות שהגיעו לציון, עדיין, חסידי ברסלב התמודדו עם קשיים עצומים למלא את צוואתו של רבי נחמן, מורם ורבם. מדי פעם הם נאלצו לשעות את מיקום התפילות שלהם, ורבי יצחק זליג נאלץ לשנות את מקום מגוריו כמה וכמה פעמים. אולם הוא לא נבהל מכיוון שכבר היה זקן והממשלה לרוב לא התעסקה עם היהודים המבוגרים שהתעקשו להישאר דתיים.
החסידים עברו מרחקים עצומים כדי להגיע לציון רבם – רבי נחמן שבאומן. בשלב זה, רוב חסידי ברסלב גרו בטשקנט שבבוכרה ובאזורים מרוחקים יותר, שם השלטונות התעלמו פחות או יותר מהאמונות הדתיות של האוכלוסייה.
הנסיעה משטקנט לאומן ארכה כמעט שבוע שלם, וחסידים אחרים התגוררו אפילו רחוק יותר בפרונזי שבגיאורגיה לא הרחק מאוזבקיסטן!! וכדי להימנע מנסיעה ביום שבת הם היו נוסעים תחילה לטשקנט ( מרחק של 400 ק”מ!) ומשם למוסקבה, קייב ולבסוף לאומן.
חסידי ברסלב מתכנים בציונו של רבי נחמן מברסלב כפי שצולם בשנת תרפ”ב – לפני שנהרס במלחמת העולם השנייה
במשך רוב ימות השנה לא הייתה תקשורת בין הקהילות הרחוקות של חסידי ברסלב. אולם רגע לפני ראש השנה, החסדים היו עושים דרכם לטלפונים ציבוריים (מחשש שמא אולי מישהו מקשיב להם בקווי הבית) ומתקשרים לרבי מיכל דורפמן – ראש חסידות ברסלב ברוסיה באותם זמנים, כדי לברר את פרטיו של הקיבוץ הקרוב.
הרב דורפמן היה שולח מכתב מעורר השראה למי שגר באזורים הנידחים, מזכיר להם את החשיבות של להיות באומן בראש השנה ומעודד אותם להצטרף לקיבוץ, למרות הקשיים הכרוכים במסע שכזה.
זה כוחה של האמונה הבוערת בעם ישראל שגם הנאצים ימ”ש לא הצליחו, ואף אויב של ישראל לאורך כל הדורות לא יצליח לעולם לכבות אותה!
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!
