האכילה היא צורך אנושי יסודי, היא הפעולה הבסיסית הקושרת יחד גוף ונשמה. אבל מה קורה כשהאוכל תופס אותנו מהגרון?
הצוואר, מקום הגרון, הוא מהחלקים הצרים ביותר בגוף. הגרון נקרא גם ‘מצר הגרון’ – להדגיש את היותו צר מאוד. דרך מעבר צר זה עוברים שלושה צינורות חיים: הקנה – שנמצא בצד הימני של הגרון ודרכו זורם האוויר. הוושט – שנמצא לשמאלו של הקנה ומעט מאחוריו, צמוד לעורף, ודרכו עובר המזון. העורקים והוורידים הראשיים – הנושאים דם למוח.
רבי נחמן מלמד, שהסיפורים בתנ”ך מכילים מסרים רלוונטיים לחיינו כיום. את העיקרון הזה הוא מדגים באמצעות הסיפור של ארץ מצרים – המקבילה ל’מצר הגרון’. תולדות היהודים העם מתחילות בירידתם לגלות במצרים, כתוצאה ממכירת יוסף כעבד למצרים.
שמו של פרעה, השליט המצרי המייצג את כוחות הרשע, הוא בהיפוך אותיות המילה ‘עורף’, אחורי הצוואר, רמז לוושט ולאכילה. כדי לפתות את היהודים, פרעה נזקק לשירותיהם של שלושת שריו: שר הטבחים, שר האופים ושר המשקים (בראשית לז לו, מב). הם מייצגים את נתיבי ההובלה של המזון בגוף שלנו: הקנה מקביל לשר המשקים (כי דרכו חודרת ‘לחות’ לגוף), הוושט מקבילה לשר האופים (שכן דרכה נכנס המזון המוצק), והוורידים – לשר הטבחים (הממונה על ‘טביחה’ ושפיכת דם). הם מקבילים גם לסוגי המזון העיקריים שאנחנו מכניסים למערכת הגוף שלו: בשר (מעולם החי), לחם (מעולם הצומח) ויין (נוזלים, מעולם הדומם) (ראו ליקוטי מוהר”ן סב, ה). לכן, כדי להשתלט על היהודים, פרעה תמרן אותם באמצעות הצורך הבסיסי ביותר שלהם – הצורך לאכול.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אף על פי שהוא נמכר למצרים (מצר הגרון) כעבד, יוסף התמיד, הסמל לאנשים הנוטים לרוחניות, בחיפושים שלו אחרי האלוקות. בסיפור כפי שהוא מופיע בתורה, יוסף התעמת עם כל שלושת שרי פרעה מעמדה נחותה. כך הוא החזיק מעמד, וזכה לשלוט במבקשים לשעבד אותו. מכאן אנו למדים, שהמתמיד במאמציו הרוחניים יכול להתעלות מעל נסיבות חייו ולשלוט בגורל שלו.
אולם, צאצאיו של יוסף וצאצאים של בני משפחתו – העברים – נכנעו לפרעה ולעבדיו. הם התיידדו עם שכניהם המצרים, אכלו מלחמם (וכך נלכדו במצר הגרון) ולבסוף אפילו השתעבדו להם. ברור, כי הדרך אל הרע – שעבוד רוחני – תחילתה באכילה שלא כראוי.
נוסף על כך, אנו למדים כי אזור הגרון מקביל לשם ‘א-להים’, אשר את ערכה המספרי שהוא 86 וניתן להרחיב שלוש דרכים, שהרי את האות ה אפשר לאיית ב-א – ה”א, ב-ה – ה”ה, או ב-י – ה”י. שלוש פעמים הערך המספרי של המילה א-להים = 258. אם נוסיף למספר זה 1, המייצג את המילה עצמה, נקבל – 259, שהוא הערך המספרי של ‘גרון’ (ליקוטי מוהר”ן מו). השם הקדוש הזה מציין דינים וצמצום, וכך גם – בהשלכה – ‘גרון’. לכן, כאשר האדם לכוד ב’גרון’ או על ידו – גלות מצרים או הרגלי אכילה לא ראויים – פירוש הדבר הוא הסתרת האלוקות ושעבוד לאורח חיים גשמי.
שמו של פרעה, השליט המצרי המייצג את כוחות הרשע, הוא בהיפוך אותיות המילה ‘עורף’, אחורי הצוואר, רמז לוושט ולאכילה. כדי לפתות את היהודים, פרעה נזקק לשירותיהם של שלושת שריו: שר הטבחים, שר האופים ושר המשקים…
האכילה היא צורך אנושי יסודי, היא הפעולה הבסיסית הקושרת יחד גוף ונשמה. רבי נחמן מלמד, שאם האדם מכוון באכילה שלו לצמוח ברוחניות הוא יכול לעלות לרמות הגבוהות ביותר (שם חלק ב ז, י). לעומת זאת, אובססיה תמידית למזון או לזלילה עלולה להוביל לשפל רוחני. בהקשר זה מלמד אותנו רבי נחמן את הדברים הבאים:
“… ובטן רשעים תחסר” (משלי יג, כה). פסוק זה מתייחס לאלה אשר אינם שבעים לעולם ותמיד מבקשים עוד (שם, חלק א נד, ב).
הקיבה, אחרי שקיבלה את המזון הלעוס, מאחסנת אותו ומפרקת אותו. המזון המפורק מועבר כך למעיים, שם הוא ממשיך להתפרק לפני שהוא מועבר לאיברי העיכול. זהו מסלול המזון כשהוא חולף במערכת הטיהור של הגוף. בהתחשב בכך, שלקיבה מלאה דרושות שעות אחדות כדי להתרוקן, דווקא בטן הרשעים היא שתחסר, שהרי המבקשים תמיד לאכול אינם חשים שובע ותמיד הם רוצים עוד, אפילו אם בקיבה שלהם יש מזון.
רבי נחמן לימד גם:
השלום והשפע צועדים יד ביד, בעוד הרעב מעדיף סכסוך ומלחמה. לכן בקשת מזון היא סימן שלמבקש יש אויבים. כשאדם שובר את התאווה למזון, הוא יכול להגיע לשלום עם האויבים שלו (שם, לט).
חוץ מאויבים, שהם בני אדם המקנאים בזולתם ושונאים אותו, ה”אויבים” שרבי נחמן מתייחס אליהם הם בעצם האיברים הפנימיים, שבכוחם להתגבר על האדם ולשעבד אותו. הם ניזונים מהתשוקות שלו, מחפשים תמיד סיפוק גשמי, ולעולם אינם שבעים. “אויבים” אלה מבקשים לשעבד את האדם שעבוד מוחלט לתאוות שלו ככל שיוכלו.
כשאדם אוכל יותר מכדי צורכו, כפי שמלמד רבי נחמן (שם, רנז) המאכל מזיק לו.
לכל דבר ישנו שורש חיים ממנו הוא מתקיים, אפילו למזון שהאדם צורך. האכילה מפעילה את מערכת העיכול, המעבדת את המזון והופכת אותו לחומרים מזינים. כך נעשה הגוף למקור חיותם של המאכלים השונים אותם הוא מעכל ומעניק להם משמעות.
רבי נחמן מלמד שאם האדם מכוון באכילה שלו לצמוח ברוחניות הוא יכול לעלות לרמות הגבוהות ביותר!…
כשאוכלים בכמויות סבירות כדי לספק את צרכי הגוף, המזון מוצא את “חיותו” בתוך הגוף. אולם, כאשר אדם אוכל יותר מכדי צורכו, אין למאכל ממי לשאוב את חיותו, מכיוון שאיננו ממלא כל תכלית חיובית ביחס לגוף. מאחר שבכל זאת ממשיך המאכל לבקש לו חיות להחיות את עצמו, הוא סופג חיות מהגוף עצמו ועלול לגרום עקב כך למחלות שונות.
התאווה של האדם לאוכל מעידה על ריחוקו מהאמת, כלומר מהאלוקות, ובגללה בורא עולם מסתיר ממנו, כביכול, את פניו, כמו שכתוב (דברים לא, יז): “והסתרתי פני מהם, והיה לאכול…” כלומר, “אכילתו” גורמת לי להסתיר פניי. לכן, כאשר פוקדות צרות את העם היהודי נוהגים לצום, זאת משום שהצום מעיד על שבירת רצונו של האדם, ועל ידי זה מהפך את התהליך השלילי ומביא לגילוי האלוקות (ליקוטי מוהר”ן, מז).
דבר נוסף ומעניין שרבי נחמן מלמד אותנו בעניין האוכל והאכילה שלנו הוא – שהתכונות האישיות שלנו תלויות אף הן בתפריט שלנו (ספר המידות, דעת א, ב), שהאוכל מזין את האדם – הן בגשמיות והן ברוחניות – ובכך הוא משפיע עליו. בעוד מאכלים בריאים יסייעו בפיתוח המוח, למאכלים מזיקים תהיה השפעה הפוכה. הדבר לא תלוי בכשרותו של המזון בלבד, אלא גם במידת היותו מזין או ‘מזיק’ וכן בדרך בה אנו אוכלים.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש תמצאו בקישור הזה.