כמה אנחנו צריכים לסבול בגלל כיבוד אב של עשיו? האם יש דרך לקיצור תקופת הסבל? כל התשובות נמצאות בפרשת תולדות.
פרשת השבוע היא פרשת תולדות. בפרשה מסופר על יעקב ועשיו – התאומים הקוטביים ביותר בעולם, ברוחניות ובגשמיות. הפרשה מספרת באריכות על המאבק הנצחי ביניהם שתחילתה ברגע עיבורם ותימשך עד ביאת המשיח.
בעוד יעקב היה איש תם יושב אוהלים, הרזומה של עשיו מבייש ביותר: רוצח, גנב, צד נשים תחת יד בעליהן… והרשימה הפלילית ארוכה. דווקא משום כך מפליא מאוד שרשע כה גדול הצטיין במקצת במצווה יקרה מאוד: עשיו כיבד את אביו! המדרש מספר שבכל פעם שעשיו היה בא להאכיל את יצחק (שעיניו כהו בזקנותו) הוא היה לובש ‘בגדי חמודות’, שנקראו כך על שם שהוא חמד אותן מנמרוד. נמרוד היה מנצח במערכה כשלבש בגדים אלו ששם השם היה חקוק עליהם. אלו הבגדים שהשם עשה לאדם הראשון לאחר החטא כדי להגן עליהם, כפי שמובא בפרשת בראשית: “ויעש השם אלוקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם” (בראשית ג כא). במלבוש זה היה עשיו מכבד את אביו.
כל הסבל שאנו עם ישראל סובלים בגלות עד היום הוא בגלל עשיו. המדרש מספר (תנחומא קדושים טו) שכאשר יצחק סיפר לעשיו שאחיו יעקב בא במרמה ולקח את הברכות. עשיו הוריד שתי דמעות ועוד חצי דמעה. כלומר, שתי דמעות נשרו מעיניו וזלגו על לחייו והשלישית נקוותה בזווית עינו. שני בתי מקדש נחרבו בגין שתי דמעות אלו, ועד היום קרוב לאלפיים שנה אנו סובלים בגלל הדמעה השלישית. עד שלא תיגמר הזכות שלו בגלל אותן הדמעות הגאולה מתמהמהת (זוהר ח”ב יב, ב).
גם זה יכול לעניין אתכם:
עמידה בניסיון כמנוף לצמיחה אישית וכללית – וירא
אבל מדוע יש כוח לדמעות של עשיו, הרי עשיו היה רוצח שפל ומתועב? הכל בגלל מצוות כיבוד אב של עשיו. המדרש מוסיף שעשיו היה אמור להיכחד מהעולם מידית, אולם בשל זכות כיבוד אב שכרו משולם בעולם הזה בברכת השפע שבה התברך מיצחק, אך בכך תסתיים זכותו לנצח והוא יישלל מכל וכל בעולם העתיד לבוא (בראשית רבה סז, ה).
אז מה באמת גרם לעשיו לכבד את אביו? הרי הוא עבר על כל איסור שבעולם, מה גרם לו להדר דווקא במצווה זו?
בכתבי הקבלה מובא (ספר מחברת הקודש, שער ראש חודש) שלמרות שעשיו היה משולל במעשיו מרוחניות, בכל זאת היו מושרשות אצלו נשמות קדושות ויקרות שעתידות להתגייר, ביניהן מהדמויות המפורסמות ביותר בעולם היהודי, אונקלוס הגר שחיבר את התרגום לתורה שבכתב, התנאים הקדושים שמעיה ואבטליון רבותיו של הלל הנשיא, רבי עקיבא, רבי מאיר ועוד. הדבר רמוז בפסוק “כי ציד בפיו”.
מכאן רבי נתן לוקח אותנו לרעיון המובא בתורתו של רבי נחמן השופך אור על המצווה הנשגבה של כיבוד אב ואם, וכך מלמד רבי נחמן:
הכבוד הגדול ביותר לבורא הוא כאשר נשמה שהייתה רחוקה מתקרבת לבורא. ההגדרה ‘נשמה רחוקה’ כוללת הן גוים שמתגיירים ובאים לחסות תחת כנפי השכינה, והן יהודים שהיו רחוקים מהאמונה בבורא ושבים ומתקרבים אליו. הזוהר מלמד שכאשר מתקרבים רחוקים לבורא מתעלה ומתכבד שמו של הבורא בכל העולמות: “כד אתי יתרו ואמר: ‘כי עתה ידעתי כי גדול ה’ מכל האלוקים’ (שמות יח, יא) כדין אסתלק ואתיקר שמא עלאה ותתאה” (זוהר, יתרו, סט א).
פירושו של דבר, שלפני שהרחוקים התקרבו להשם הכבוד של הבורא היה בשפל בזמן הגלות. אולם כאשר הגאולה תבוא וכולם יתקרבו לבורא, כבודו של הבורא יתעלה בעולם כולו ואז יתקיים הפסוק: “והארץ האירה מכבודו”.
בשל זכות כיבוד אב שכרו של עשיו משולם בעולם הזה בברכת השפע שבה התברך מיצחק, אך בכך תסתיים זכותו לנצח והוא יישלל מכל וכל בעולם העתיד לבוא!
הדרך לקרב את הרחוקים לבורא היא על ידי התורה שיש בה שישים ריבוא אותיות (600,000). כאשר לומדים את התורה כראוי, מאירים אותיות התורה והן מתנוצצות זו לזו בהארה רוחנית היוצרת מעין זיווג רוחני. הארה זו מגיעה לנשמות הגרים ומעוררת אותם להתקרב לבורא ולהצטרף לחיק היהדות.
מלמד רבי נחמן, כי ישנן נשמות ישראל ששורשן באותיות התורה שנשמותיהן זכות. אולם נשמות הגרים אינן מזוככות, הן עטויות בלבושים גסים וחומריים המכונים “בגדים צואים”. כלומר, בגדים שאינם נקיים, שאינם מאפשרים לנשמה להגיע ליעדה כראוי. נשמות אלו זקוקות לתהליך ארוך ומייגע כדי להגיע ליעד רוחני, יותר מאלו שנולדו בקדושה. על הפסוק “וכבדתו” דרשו חכמינו: כבדהו בכסות נקיה. הכבוד תלוי בכסות נקיה. כך גם הכבוד האלוקי תלוי בנשמות הגרים והרחוקים. כאשר הן מזדככות בסופו של תהליך, מתעלה הכבוד של השם ביותר. כאשר הדבר יתרחש בשלמות תבוא הגאולה, כמו שכתוב על העתיד: “והארץ האירה מכבודו” (ליקוטי מוהר”ן ח”א יד).
בגלל שתי דמעות וחצי אנחנו סובלים עד היום…
כעת נתקדם צעד נוסף. התורה משווה את כיבוד אב ואם לכבוד המקום (הקב”ה) – כאשר האדם מכבד את אביו ואמו הוא זוכה להמשיך הארה לנשמתו כמובא בכתבי הקבלה, שהאב והאם מעניקים לבנם לבושים לנשמתו. כאשר האדם מכבד את אביו ואמו הוא זוכה להמשיך על עצמו כבוד, כפי שכתוב בפסוק: “כי מכבדי אכבד”. כאשר האדם מכבד את אביו ואת אמו הוא זוכה בעצמו לאקט של כבוד, זאת אומרת, הנשמה שלו מזדככת ומתנקה ומכוונת יותר לכבוד השם, וזה בעקבותיו מגלה את כבוד השם.
כעת נוכל לשוב לפרשה שלנו ולהבין מה קרה כאשר עשיו קיים קצת מצוות כיבוד אב:
כפי שראינו, הדרך להמשיך הארה רוחנית לנשמה היא על ידי מצוות כיבוד אב ואם. זאת הסיבה שאותם ניצוצות של נשמות הגרים שהיו בעשיו רצו בכל מאודם לזכות ללבוש נקי לנשמתם, והם אלו שדחפו את עשיו לכבד את יצחק אביו כדי שנשמתם תזכה להתנקות ולהגיע ליעדם להתקרב לבורא. כסות נקיה מקבילה גם לכנפי מצווה שמהותה נשמות הגרים, זה הביטוי שכולנו מכירים על הגרים: “לחסות תחת כנפי השכינה”.
זה מתקשר היטב עם דברי חכמינו: “לא גלו ישראל לבין האומות אלא כדי שיתווספו עליהם גרים” (פסחים פז ב). כאמור, הסיבה שבגללה אנחנו נאלצים להתעכב בגלות הוא בגלל אותן נשמות שהיו אצל עשיו וחפצו בכל מאודם לקיים כיבוד אב כדי לזכות ולהגיע לתיקונן. כאשר אנחנו בגלות אדום (צאצאי עשיו) זה נחשב שעשיו מקבל את שכרו עבור כיבוד אב. ברגע שנשמות אלו יגיעו לתיקונן, יצאו כל ניצוצות הקדושה ממנו והם יתווספו לגרים. זה יהיה סילוק מלא של התשלומים שמגיעים לעשיו עבור מצוות כיבוד אב.
אז הנה הפתרון לקירוב הגאולה ולישועת עם ישראל: ככל שנאיר יותר את הנשמות הנפולות שנפלו בעמקי הקליפות אצל עשיו, הן אלו שהיו מלכתחילה בידיים של עשיו והן אלו שנפלו לזרועות עשיו בעקבות חטאיהם, כאשר נשמות יקרות אבודות אלו, הכבושות ב’זילותא דגלותא’, ייצאו מתחת ידי עשיו, ישובו בתשובה ויזכו לתיקון ולהכיר את בורא העולם ויחזרו לשורשן שבקדושה, אז יקוים: “ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו והייתה להשם המלוכה” ואז יקוים גם הפסוק: “והארץ האירה מכבודו”. אמן ואמן.
(על פי ליקוטי הלכות, כיבוד אב ואם, ג)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!