למרות שהרפואה לא יודעת להסביר למה צריך שתי כליות, כי אפשר לחיות עם אחת, מדובר בשתי היועצות הפנימיות החשובות שלנו!
בכליות שלנו ישנן אלפי יחידות סינון זעירות המעבדות נוזלים וחומרי פסולת ומעבירות אותם ליעדיהם, ממחזרות או מפרישות ומרחיקות אותם מהגוף. הכליות שולטות גם ברמות המלחים ומינרלים אחרים בתוך הגוף. לכל אדם יש כליה ימנית וכליה שמאלית. הרפואה לא יודעת להסביר למה נדרשות שתי כליות, מכיוון שאדם יכול לחיות גם עם כליה אחת.
אבל רוחנית? זה סיפור אחר לגמרי.
הגמרא מלמדת אותנו (ברכות סא, א) ש”הכליות יועצות”. רש”י מסביר, כי רעיון זה מקורו בפסוק שאומר דוד המלך ע”ה (תהלים טז, ז): “אברך את ה’ אשר יעצני, אף לילות יסרוני כליותי”. המהרש”א – רבי שמואל אליעזר הלוי איידלס, מעיר, ששתי הכליות מצביעות על חופש בחירה של האדם, יכולתו לבחור בטוב ולא ברע.
חכמינו אף ידעו לציין (חידושי הגאונים, שם) שפעילותן הפיזית העיקרית של הכליות – עיבודם וטיהורם של רעלים וחומרי פסולת בגוף – מתרחשת בלילה, בזמן המנוחה של האדם (כאשר הוא שוכב ומרים את רגליו, מתקיימת זרימה מוגברת של דם לכליות, וספיקתן באותו זמן עולה). הדבר נרמז בדברי דוד המלך הנ”ל במילה ‘לילות’ – “אף לילות יסרוני כליותי”. הפסוק רומז גם לכך, שהפעילות הרוחנית של הכליות צועדת בעקבות זו הגשמית.
לפעמים, הטוב עשוי להיראות לנו כבחירה הנכונה, ולפעמים הרע. הכליות מייצגות את שני הצדדים הללו: ימין ושמאל, “צודק” ו”מוטעה”. הן מייסרות אותנו “בלילות” – כשחשוך והנטייה שלנו גוברת לחטוא, כדי שדווקא ברגעים המכריעים ביותר נוכל לבחור באמת.
אולי גם זה יעניין אתכם:
בדיוק כפי שהכליות ממחזרות חומרים הניתנים לשימוש חוזר ומפרישות את הפסולת, כך עלינו לבחור את הטוב ולהשתמש בו תוך דחיית הרע. לכן, “כליות יועצות, לב מבין” אומרים חז”ל (ברכות סא, א).
דוגמה מאלפת לעניין זה נמצאת בדברי חז”ל (על פי בראשית רבה סא, א): לאברהם אבינו לא היה מורה. כיצד, אם כן, למד תורה? הבורא גם לכליות שלו לפעול כשני מעיינות חכמה, והן לימדו אותו תורה וחכמה. הן פעלו, אם כן, כשני מעיינות: האחד – ללמד את אברהם את מצוות ה’עשה’ וכיצד להוציא אותן אל הפועל. והשני – להדריך אותו כך שלא יפר את מצוות ה’לא תעשה’. לכן, אמרו חז”ל, “קיים אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה”! (קידושין צב, א).
לפעמים, הטוב עשוי להיראות לנו כבחירה הנכונה, ולפעמים הרע. הכליות מייצגות את שני הצדדים הללו: ימין ושמאל, “צודק” ו”מוטעה”. הן מייסרות אותנו “בלילות” – כשחשוך והנטייה שלנו גוברת לחטוא, כדי שדווקא ברגעים המכריעים ביותר נוכל לבחור באמת.
עץ הדעת
עץ הדעת טוב ורע מקביל לעצה. מעיוננו בכליות ובתפקיד שלהן אנו רואים עתה, שגוף האדם מכיל “עץ הדעת טוב ורע” משל עמו, על יכולתו להבחין בין טוב לרע, בין צודק למוטעה. בהירות הבחירה תלויה בתזונת המסננות הללו. האם ניתן שיזינו אותנו בפריו של עץ הדעת טוב ורע באמצעות הנחש, או שמא נחפש את הרוחניות וניזון מצדיק אמיתי?
על כך לימד רבי נחמן את הדברים הבאים:
הכליות יועצות. הן משתתפות גם במערכת ההולדה (באמצעות בלוטות האדרנל, הקשורות קשר הדוק עם הכליות). קבלת עצות מאחר דומה לקבלת “זרע” ממנו. עצה זו יכולה אפוא “ללדת” החלטות ומעשים. לכן, חיוני מאוד לקבל עצות תקפות וטובות בלבד מהמסוגלים לייעץ – מצדיקי האמת! מוחו ומחשבותיו של הצדיק טהורים, לכן עצתו נכונה (על פי ליקוטי מוהר”ן ז, א).
איברי ההולדה (כלומר – “עצתן” של הכליות) ניתנים לתיאור כ”איברים הגוף המולידים רעיונות חדשים”. חשוב להבין, שאם מוחו של האדם פגום בדרך כלשהי, הוא לא יוכל לקבוע אם העצה שקיבל או בחר ראויה או לא. לכן, מציע רבי נחמן לבקש עצה רק מהצדיק. כך האדם לא יצטרך לסמוך על “מערכת הסינון” שלו בלבד, שאולי היא לא מתפקדת כראוי.
האם ניתן שיזינו אותנו בפריו של עץ הדעת טוב ורע באמצעות הנחש, או שנחפש את הרוחניות והעצות של הצדיק האמיתי?
להשוואה שיוצר רבי נחמן בין מתן עצות ובין הולדה, ישנן משמעויות רחבות עוד יותר. ילד לא נולד מושלם, כמו יהלום מלוטש. דרושות שנים רבות של מאמץ מרוכז כדי לגדל ולחנך אותו, ורק אחרי שהוא מגיע לבגרות מתחילים לראות באמת את פרי עמלנו. אפילו אז, אפשר רק לקוות ולהתפלל שהילד ימשיך להתפתח בדרך הראויה.
תהליך מתן העצות או קבלתן פועל בדרך דומה. אם קיבלת עצה, אתה לא יכול לדעת מה יהיו התוצאות שלה. אתה רק יכול לקוות שבחרת יועץ טוב שעצותיו יביאו בעתיד לסיפוק וליציבות.
רבים מחשיבים את עצמכם ככאלה המסוגלים לייעץ לאחרים – ואפילו לעצמכם – אבל נשאלת השאלה: האם הם באמת יכולים לראות “מעבר לאופק?”
בדיוק כפי שעץ זקוק לשנות טיפוח רבות כדי שיישאר פרי, כך גם אימוץ עצותיו של הצדיק כיצד לחיות חיי רוח דורש שנים של מאמץ, עד שיתקבלו תוצאות משביעות רצון באמת.
כשם שבלידה לא מתקבל בן אדם בוגר תיכף ומיד, כך גם את עצת הצדיקים יש לקלוט, לשקול ולפעול על פיה בזהירות במשך זמן, על פי יכולתו של כל אדם. דרושה סבלנות רבה לעבור דרך מערכת הסינון שוב ושוב עד שמיטהרים. רק אז אפשר לחוות באמת חיי רוח.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).
מאמרים מרתקים נוספים בנושא בריאות – הגוף והנפש תמצאו בקישור הזה.