האם בני אדם יכולים לפתח כוח על אנושי? הרבה יותר ממה שאפשר לדמיין! במיוחד כשזה בא עם זיכרונות של אחרי המלחמה וסיפור של שני חסידי ברסלב עצומים!
מהו כוח על אנושי? האנשים שסוחבים איתם את זיכרונות המלחמות הרחוקות ואלו האחרונות, אלו שחוו את האובדן, הניסים, ובעיקר – את הכוח להמשיך, הם ההוכחה לדבר הזה שנקרא כוח על אנושי.
כזה הוא הסיפור על מי שמכונה השרף מחסידות ברסלב, חסיד ברסלב יקר מתקופת מלחמת השחרור – הרב שמואל שפירא זיע”א, שהפגין כוח על אנושי אדיר בזכות האמונה, שלא הפסיק להאמין ולו לרגע אחד שהדרך לאומן תיפרץ והוא יגיע לשם שוב, גם אם יצטרכו לגלגל אותו…
לגלגל אותו? תקראו ותבינו.
לאחר מלחמת העצמאות (שנקראת גם מלחמת השחרור, מלחמת תש”ח 1948) כאשר הירדנים ניתקו את הגישה לכותל המערבי, היו חסידי ברסלב בירושלים מבלים בלילות חמישי בקברו של דוד המלך בהר ציון הסמוך, שם אמרו את תיקון חצות (קינה של חצות) ומקיימים את עצתו של רבי נחמן – ההתבודדות, ולומדים תורה עד הזריחה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
פעם אחת, שמעו הנוכחים שיחה שהתנהלה בין רבי שמואל שפירא והרב שמואל צ’צ’יק זצ”ל, מגדולי אנשי חסידי ברסלב של הדור הקודם, אודות הציון של רבי נחמן באומן.
“אתה מתכוון לכך, שיש למעשה סיכוי שבתקופה שלנו יהיה אפשר לנסוע לשם?” שאל הרב צ’ציק את הרב שפירא.
“צריך להתפלל” השיב הרב שפירא.
“התפללתי כל כך הרבה עד שכבר לא נותרו לי מילים…” אמר הרב צ’צ’יק.
“לכל הפחות, אתה צריך להתפלל את התפילה שכתב רבי יצחק ברייטר הי”ד”, ענה הרב שפירא.
“קודם כל, צריך כל אחד לזכור לשאת איתו את התפילה הזו” אמר הרב צ’צ’יק.
הרב שפירא הסתכל על הרב צ’צ’יק עם מבט המום. “מה?!? אתה לא יודע את התפילה הזו בעל פה? אני מתפלל אותה כל יום!”
הרצון הגדול ביותר של רבי שמואל שפירא היה להיות בציונו של רבי נחמן באומן. בשנת 1970 הוא נסע לאמריקה כדי להשיג דרכון מיוחד – דרכון ללא מדינה – כדי שיוכל להגיש בקשה לוויזה לרוסיה. אפילו עם מה שמכונה “דרכון לבן” זה לקח כמעט שלוש שנים להשיג ויזה, אך לבסוף הוא הצליח. הטעימה הראשונה הביאה תיאבון לעוד נסיעות, ורבי שמואל כבר התגעגע והשתוקק להיות פעם נוספת אצל הרבי בראש השנה.
הרב שפירא הסתכל על הרב צ’צ’יק עם מבט המום. “מה?!? אתה לא יודע את התפילה הזו בעל פה? אני מתפלל אותה כל יום!”…
בעשור האחרון לחייו רבי שמואל סבל ממחלת פרקינסון והיה מרותק לכיסא גלגלים. ולמרות זאת, בשנת 1988, זמן קצר לפני פטירתו, שאלו אותו אם ברצונו להצטרף לנסיעה לראש השנה אצל רבינו למרות האתגרים הפיזיים, הוא ענה מיד: “כל חיי השקעתי מאמצים על אנושיים להגיע לאומן. עכשיו, כשאנשים רוצים לגלגל אותי לשם, האם אסרב?…”
רבי שמואל הצליח להגיע לציונו של רבי נחמן באותה שנה, ואז קרה שם דבר מדהים.
הרב מיכאל דורפמן והרב משה בורשטיין זצ”ל, שני זקני ברסלב, רקדו יד ביד ליד כיסא הגלגלים של רבי שמואל. לפתע, רבי שמואל קם על רגעיו, ניגש אליהם ותפס את ידיהם. במשך חמש-עשרה דקות רצופות הוא רקד איתם בשמחה. אלה שהיו עדים לכך נדהמו.
אבל לא רבי שמואל, הוא השיב בפשטות: “רבי נחמן עצמו הוא שנתן לי יכולות מעל לטבע לקום ולרקוד!”…
ציון הצדיק רבי נחמן מברסלב שבעיירה אומן
קרדיט תמונה: lindasky76 / Shutterstock.com
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!