מהו סימן ההיכר לכך שאתם כבר אנשים רוחניים? ברגע שמתחיל להיות כבד לכם.
מובא ב”פרפראות לחכמה” ביאור על אכילת מאכלי חלב בשבועות, על פי המבואר בתורה ז בליקוטי מוהר”ן תנינא “כי מרחמם ינהגם”, ותמצית דבריו היא – שישנן שתי בחינות של מאכלים, מאכלי הדרי מטה ומאכלי הדרי מעלה, שנמשכים מהדעת שמשפיע משה בדרי מעלה ובדרי מטה. ומאכלי הדרי מטה הוא החלב, ולזה התכוון רבי נחמן מברסלב ז”ל (באות א) על התינוק בן ארבעה ימים שצריכים לזון אותו בחלב דייקא, עיינו שם.
כאשר מדייקים בלשונו של “הפרפראות”, רואים שהוא קורא לחלב “מאכל דק ורוחני” והוא ממש הלשון שרבינו ז”ל נוקט (באות ג) על מעלת ישראל – שכפי דקותם ורוחניותם אין שייך בהם עוון כלל.
ויתבארו קשרי הדברים, שבאמת, העיקר בגילוי שהרבי מגלה בתורה זו – שעם ישראל לא שייך בהם עוון כלל – הוא דווקא בהיותם בבחינה של דרי מטה, שכן עיקר אחיזת העוון, כלמר כששקועים בעוון אזי מרגישים כבדות גדולה בחיים, וכבדות זאת הינה משא העוון בבחינה “כמשא כבד יכבדו ממני” (המובא שם בתורה). נמצא, שעצם העובדה שנמצאים בכבדות ובייסורים מורה שאין זה כלל מקומם ואינם שייכים כלל לעוון, לכן מתייסרים ממציאות העוון. ומובן מצירופי הדברים שזהו בעצמו הארת משה בדרי מטה – לדעת מהייסורים, שכל זאת נמשך מהארה של “מלא כל הארץ כבודו”, שמפאת זאת שיש אלוקים שליט בארץ (לשונו הקדושה באות ב) ואדם נותן וייתן דין על הכל, משם נמשכת לאדם הרגשת הכבדות וחוסר הסיפוק בהיותו בעוון.
אולי גם זה יעניין אתכם:
העצות של רבי נחמן ללימוד התורה
לפי כל זאת יתבאר ביותר הלשון שאמר “דק ורוחני”, שהוא כנגד הארת הדרי מעלה (שהוא מציאות רוחנית) בדרי מטה (מציאות ארצית), ששם מוכרח שיהיה לאדם קצת מקום וגשמיות (בחינת קצת ממשלה המוב”פ באות י). אך מכיוון ש”מלא כל הארץ כבודו”, אם כן, צריך האדם לתפוס את מינימום המקום האפשרי (שזהו התכללות “איה” ב”מלא”) שזהו בחינה של דקות. כלומר, יהודי שעל ידו צריך שיתגלה שמלא כל הארץ כבודו – של הקב”ה, צריך שיהיה דק ורוחני כדי שלא יתפוס מקום, ודבר דק אינו יכול לסבול כלל משא כבד, וכאשר ישראל עושים עוון וכביכול תופסים על ידי זה יותר מידי מקום, אזי מציאות מלכותו יתברך שממלא את הארץ דוחקת אותם וזה מכביד על נפש הישראלי שמשם ייסוריו.
מלא כל הארץ כבודו של בורא עולם מתגלה דווקא על ידינו, האנשים הקטנים!…
נמצאנו למדים, שבהאכלת התינוק חלב ממשיכים לו את הדעת, לדעת שבאמת הוא הינו דק ורוחני בשורשו (ואין כאן המקום לבאר השוני בין ישראל לעמים בזה). וכפי שידע אדם דבר זה, כך ישמר וינצל ממשא העונות.
ועתה מובן שבשבועות, שבו מתגלה עיקר הדעת הנ”ל (כמוב”פ באות ב’ על פסוק “אתה הראת לדעת…”) שהוא בעצמו נתינת התורה לישראל, דהיינו נתינת התורה לישראל הוא הגילוי שנפשנו שייכת לעצם דעת התורה, שזהו בעצמו היפך העוון, נמצאנו למדים שנתינת התורה וידיעת מעלתנו הם דבר אחד ממש, ולכן מנהג ישראל לאכול בחג מתן תורה מאכלי חלב (מאכל דק ורוחני) דייקא.
אתם מוזמנים ליהנות מחכמתו ומשנתו של רבי נחמן מברסלב במאמרים מרתקים נוספים בקישור הזה.