ט”ו בשבט והילד שבי

מה בין ט”ו בשבט ולילד הקטן והמקסים שבתוכנו? ובכן, מדובר בקשר עמוק וגדול שמתחיל בצמיחה הרוחנית התמימה שלנו עד לאתרוג של סוכות!…

 תנו לילד שבכם בכל יום בשנה, ובעיקר ביום ט”ו בשבט, לעשות את הצעד הרוחני, את תשובת הילד הטהורה והתמימה לפרוץ החוצה!

 רבי אלימלך צבי שפירא – ה”בני יששכר”, מלמד אותנו שצריך להתפלל על אתרוג יפה ביום ט”ו בשבט, תפילה אותה ניסח רבי יוסף חיים זיע”א ה”בן איש חי” (לשון חכמים חלק א, סימן לו).

התפילה הזו, שמצורפת בהמשך המאמר, עוברת שיתופים רבים בימים אלה וביום ט”ו בשבט בפרט מאחד לשני וגם אתם מוזמנים לשלוח את המאמר הזה לכל מי שאתם מכירים!

בספר שיחות הר”ן (שיחה פ”ז) אומר רבי נחמן מברסלב -“לפי בחינת הימים נוראים, ראוי שיהיה לנו אתרוג נאה”.

בעולם אידיאלי, יופי האתרוג שלנו בסוכות צריך להיות לפי בחינת הימים הנוראים שאנו חווים (עשרת ימי תשובה בין ראש השנה לכיפור).

בתמציתיות (ועם הנחת ההסבר מצד הקבלה בעניין זה בצד) – רבי נחמן אומר, שהתמימות של האדם, ‘תשובת הילד’ – החזרה בתשובה של האדם ממקום תמים ונקי כמו ילד, במהלך עשרת ימי תשובה מעניקה לו מקום בתוכו להכיל את האור של בורא עולם.

העובדה שאין לילדים את השכל המתחכם כמו לגדולים יכולה בהחלט לאפשר להם הבנה עמוקה, הבנה כזו שחודרת עד לעצמותיו.

אבל מה לעשות שאנחנו לא חיים, עדיין, בעולם אידיאלי…

לכן אנחנו מתפללים תמיד, ביום ט”ו בשבט, שהתשובה שלנו בעשרת הימים הנוראים – או כל יום בשנה – תהיה ‘תשובת ילד’, זו שמלאה בתמימות, טוהר ופשטות ושתתקבל באהבה.

אז תנו לילד שבכם בכל יום בשנה, ובעיקר ביום ט”ו בשבט, לעשות את הצעד הרוחני, את תשובת הילד הטהורה והתמימה לפרוץ החוצה!

שזו תהיה ‘תשובת ילד’, מלאה בתמימות, טוהר ופשטות שתתקבל באהבה…

תפילה לאתרוג ביום ט”ו בשבט

יש לקרוא תחילה את שני הפסוקים מסדר הבריאה בפרשת בראשית: “וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תַּדְשֵׁא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ עַל הָאָרֶץ וַיְהִי כֵן: וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוב”.

אחר יש לומר התפילה המצורפת:

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹוקֵינוּ וֵאלֹוקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל אִילָנוֹת הָאֶתְרוֹג לְהוֹצִיא פֵּרוֹתֵיהֶם בְּעִתָּם, וְיוֹצִיאוּ אֶתְרוֹגִים טוֹבִים יָפִים וּמְהֻדָּרִים וּנְקִיִּים מִכָּל מוּם. וְלֹא יַעֲלֶה בָּהֶם כָּל חֲזָזִית וְיִהְיוּ שְׁלֵמִים, וְלֹא יְהִי בָהֶם שׁוּם חִסָּרוֹן, וַאֲפִילוּ עֲקִיצַת קוֹץ. וְיִהְיוּ מְצוּיִים לָנוּ וּלְכָל יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ בְּכָל מָקוֹם שֶׁהֵם, לְקַיֵּם בָּהֶם מִצְוַת נְטִילָה עִם מִצְוַת נְטִילָה עִם הַלּוּלָב בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, כַּאֲשֶׁר צִיווִּיתָנוּ בְּתוֹרָתֶךָ עַל יְדֵי מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ: “וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹות וְעַרְבֵי נָחַל”.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹוקֵינוּ וֵאלֹוקֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנוּ וּתְסַיְעֵנוּ לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ שֶׁל נְטִילַת לוּלָב וַהֲדַס וַעֲרָבָה וְאֶתְרוֹג כְּתִקְנָהּ בִּזְמַנָּהּ בְּחַג הַסֻּכּוֹת שֶׁיָּבֹא עָלֵינוּ לְחַיִּים טוֹבִים וּלְשָׁלוֹם, וְתַזְמִין לָנוּ אֶתְרוֹג יָפֶה וּמְהֻדָּר וְנָקִי וְשָׁלֵם וְכָשֵׁר כְּהִלְכָתוֹ.

וִיהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה’ אֱלֹוקֵינוּ וֵאלֹוקֵי אֲבוֹתֵינוּ שֶׁתְּבָרֵךְ כָּל מִינֵי הָאִילָנוֹת וְיוֹצִיאוּ פֵּרוֹתֵיהֶם בְּרִיבּוּי, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, וּתְבָרֵךְ אֶת הַגְּפָנִים שֶׁיּוֹצִיאוּ עֲנָבִים הַרְבֵּה, שְׁמֵנִים וְטוֹבִים, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַיַּיִן הַיּוֹצֵא מֵהֶם מָצוּי לָרֹב לְכָל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לְקַיֵּם בּוֹ מִצְוַת קִדּוּשׁ וּמִצְוַת הַבְדָּלָה בְּשַׁבָּתוֹת וְיָמִים טוֹבִים, וְיִתְקַיֵיּם בָּנוּ וּבְכָל אַחֵינוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: “לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹוקים אֶת מַעֲשֶׂיךָ”. “בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹותִי כַלָּה אָרִיתִי מוֹרִי עִם בְּשָׂמִי אָכַלְתִּי יַעְרִי עִם דִּבְשִׁי שָׁתִיתִי יֵינִי עִם חֲלָבִי אִכְלוּ רֵעִים שְׁתוּ וְשִׁכְרוּ דּוֹדִים”.

יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ ה’ צוּרִי וְגֹאֲלִי.