כשרוצים שמשהו יעבוד על הצד הטוב ביותר צריך לעשות את זה בשניים, וזה נכון בכל היבט של החיים, ברוחניות ובגשמיות!…
בפרשת השבוע מובא – בדיני שנת היובל, שכל שדה שמוכר אדם לחברו חוזר אליו ביובל, ומובא בראשונים – שאף אם יציין האדם בעת המכירה שהוא מוותר על זכותו לקבל את השדה בחזרה מהקונה ביובל, זה לא ישנה את הדין ועל כורחך השדה ישוב אליו (עיין דעת הרמב”ם בהלכות שמיטה ויובל פי”א ה”א).
לכאורה, הדבר תמוה – מדוע שאדם לא יוכל לוותר על זכות ממונית שמוקנית לו כמו בכל דיני הממונות? אכן, טעם הדבר מבואר גם הוא בפרשתנו בפסוק: “והארץ לא תמכר לצמיתות כי לי הארץ” (יקרא כה כג). כלומר הארץ שייכת לבורא עולם, לכן מובן מאוד שאין אדם יכול למכור דבר שאינו שלו. אמנם לפי זה תתהפך השאלה: אם הארץ לא שייכת לבעלים, איך הוא יכול בכלל למכור את הארץ אפילו עד היובל?
ויש לבאר את הדבר על פי מה שכותב רבי נחמן בספר ליקוטי מוהר”ן (בתורה ז’ תנינא “כי מרחמם ינהגם” באות י) – שאדם צריך שיהיה לו קצת מלכות ע”ש (בלשון הרבי “קצת ממשלה”), וצריכים לבאר מהו המושג של “קצת מלכות” שמביא רבינו ז”ל?
אולי גם זה יעניין אתכם:
נראה לבאר (לפי המובא באות ט) שצריכים לכלול את השגת “מלא” והשגת “איה” זה עם זה, על מנת שתהיה יראה, ומבואר שם שלדרי המעלה – שהם בהשגה של “איה”, צריכים להאיר קצת את השגת “מלא” של הדרי מטה. וכן להיפך, לדרי מטה – שהם בהשגה של “מלא”, צריכים להאיר קצת מהשגת “איה” של הדרי מעלה.
אף שעיקר ההשגה הוא לגלות מלכותו יתברך אצל כל אחד כפי בחינתו כנ”ל, מכל מקום, צריכים להסתיר קצת את מלכותו יתברך כדי שתהיה מציאות לאדם…
רבי נחמן מבאר שם את טעם הדבר, שלולא כן כל אחד מהם יישאר בלא יראה – הדרי מעלה, מרוב השגת רוממותו וריחוקו של השם יתברך מאתנו, בחינת “איה”, לא תהיה להם מציאות כלל, והדרי מטה להיפך, מרוב גילוי מלכותו בארץ, בחינת “מלא כל הארץ כבודו”, יתבטלו במציאות, שאם כל הארץ מלאה מכבודו יתברך אין מקום למציאות האדם כלל, ועל כן צריך כל אחד להיכלל בהשגה ההפכית ועל ידי זה דייקא יש לכל אחד מציאות שרק על ידי זה תתכן יראה, שזהו המובא שם – שעל ידי ההתכללות תתגלה היראה אצל כל אחד מהם (עיין שם באות ט’ כל העניין), והיראה הוא בחינת מלכות (כמוב”פ באות יג, אלמלא מוראה של מלכות).
נמצאנו למדים, שאף שעיקר ההשגה הוא לגלות מלכותו יתברך אצל כל אחד כפי בחינתו כנ”ל, מכל מקום, צריכים להסתיר קצת את מלכותו יתברך כדי שתהיה מציאות לאדם ורק אז תהיה שייכות לירא ממנו יתברך, שכן אין זה שייכת כלל יראה אלא בשניים (עיין בפרפראות לחכמה) שהאחד ירא את השני, ובבחינה הזאת שמסתירים קצת את מציאותו יתברך אזי יש לאדם קצת מלכות, וכלשון רבינו “קצת ממשלה”.
רק כשמחברים את הדברים נכון התוצאה תהיה מושלמת!
לפי הדברים הללו יובן הדין שהבאנו לעיל בעניין השמיטה, שכן מבואר בפנים התורה (אות א, אות יא, הלכות נדרים ד, ביאור הליקוטים אותיות ח-י) שכל גילוי תיקון המלכות הוא בארץ ישראל דווקא, ועל כן בשמיטה שאז מתגלית קדושת ארץ ישראל, אז בעצם מתגלית קדושת מלכותו יתברך. ועיקר התיקון הוא בזה שנכללת מלכותו יתברך (שהוא העיקר) עם קצת ממלכותנו, ועל כן אף שעיקר הבעלות על הארץ בארץ ישראל הוא של בורא העולם, ולכן אי אפשר לבעלים למכרה כנגד רצונו יתברך שהוא הבעלים האמיתיים בבחינת “כי לי הארץ” כנ”ל, עדיין יש לאדם קצת מלכות בארץ, ולכן יש גם כן קצת בעלות ממונית עליה והוא יכול על כל פנים למכור את השדה עד היובל שאז היא שבה אליו.
המובן מכל הנ”ל הוא, שיראת שמים במושג האמיתי של המילה קיים רק כאשר יש שניים – אני והוא יתברך, וזהו עיקר הרחמים האמיתיים של מנהיג האמת: להאיר באדם כל פעם מחדש שהוא יתברך קיים וגם אני קיים.
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!
