אמרו לנו שצריך להסתכל על חצי הכוס המלאה, אז אמרו. עושים את זה? לא. במאמר הזה תגלו למה כדאי לכם לאמץ את המנטרה הזו אם אתם רוצים להיות מאושרים!
כולנו מכירים את הפתגם שנהוג לומר בעולם: צריך להסתכל על חצי הכוס המלאה…
אבל מה שקורה בפועל הוא – שאנחנו מסתכלים בדרך כלל על החצי הריק. כלומר, למרות שאנחנו מכירים היטב את הפתגם הנ”ל, ומבינים שבאמת יש אפשרות כזו להסתכל כך או כך, מה גם שיותר מומלץ להסתכל על החצי המלא, המציאות היא שבדרך כלל שכולנו רואים טוב מאוד את החצי הריק, ואילו מהחצי השני במקרה הטוב מתעלמים, ובמקרה הגרוע לא רואים אותו בכלל.
למה זה קורה?
כי החלק המלא נתפס אצל אנשים כדבר מובן מאליו – כך צריכה הכוס להיות לדעתנו: מלאה. לכן יש לנו טענה על החצי הריק – היכן הלך לו החצי הזה? למה הכוס לא מלאה עד הסוף כפי שהיא צריכה להיות?
זה טבע האדם, לראות כך את חייו. כך הוא הדבר אצל כל אדם מצוי. ולא, לא מדובר על אנשים מיוחדים שיש להם כוחות נפש מעל הממוצע, בעלי עין טובה ושמחים בחלקם וכדומה, לא עליהם מדברים. אלא, על אנשים רגילים כמונו. הטבע המצוי אל אנשים רגילים כמונו הוא להסתכל על הכוס ולראות את… מה שחסר.
וכך הולך לו האדם במרירות, בטענות וכאבים, כי את החיסרון הזה של חצי הכוס הריקה זה מה שהוא רואה כל היום. ואותו הוא ‘טוחן’ כל היום, ועל זה הוא מדבר כל היום. כי זה טבע האדם.
אולי גם זה יעניין אתכם:
מה יש בתוך הכוס?
כדאי מאוד להגדיר מהו החצי המלא של הכוס, כדי שיהיה לנו על מה להסתכל בכיוון החיובי.
מהו החצי המלא?
ובכן, החצי המלא הוא עצם העובדה שקמנו בבוקר. אנחנו נושמים. אנחנו רואים. אנחנו מבינים וזוכרים. הכליות בסדר, הלב בסדר, הריאות בסדר, יש לנו שיניים, לשון, יש גם חיך לטעום בו את טעמו של האוכל, יש לנו בגד ללבוש, יש איפה לשים את הראש ולישון, ואם התחתנו – אז יש לנו בעל/אישה, ילדים…. אתם מבינים שאפשר לעשות רשימה ארוכה, מאוד ארוכה. כל דברים האלה שיש לנו אותם – הם החצי המלא של הכוס.
אבל חצי הכוס המלא הזה, הוא דבר מובן מאליו. מי יודע מזה ומי בכלל מסתכל על זה? מישהו שם לב פעם שיש לו עיניים? אבל באמת? מישהו באמת יודע מזה שיש לו עיניים והוא רואה? אף אחד לא יודע מזה. אלו דברים ‘פשוטים’, ‘סטנדרטיים’, ‘טבעיים’. ככה זה. לכולם יש את זה. במה אני שונה מכולם?
וכפי שזה קורה בגשמיות, כך הוא הדבר בגשמיות.
המציאות היא שבדרך כלל שכולנו רואים טוב מאוד את החצי הריק, ואילו מהחצי השני במקרה הטוב מתעלמים, ובמקרה הגרוע לא רואים אותו בכלל. למה? יש דרך אחרת!…
אדם זוכה לכל כך הרבה דברים רוחניים – שמירת שבת, להתעטף בציצית, להניח תפילין, לעשות חסדים, לחייך, לשמוע שיעור תורה… והרשימה מאוד ארוכה. וכל מה שהוא זוכה נעשה אצלו הרגל, הוא רגיל אליו ומובן מאליו.
בהתחלה, כולנו מתרגשים מכל דבר קטן – מללכת לבית הכנסת, מלברך… אבל כאשר עוברות כמה שנים זה כבר לגדר ה’חצי הכוס המלאה’ שלא רואים אותו בכלל. וכמו בגשמיות, זה נראה דבר פשוט ורגיל שיש לכם עיניים ואתם רואים, כך הדבר ברוחניות – זה נראה דבר פשוט ורגיל שזכיתם לקיים מצווה היום, כי הרי כולם זוכים בסופו של דבר לאיזו מצווה בכל יום, אבל לא רואים בזה את הישועה, לא רואים את ה’מצמיח קרן ישועה’.
מצמיח קרן ישועה
כאן בא הצדיק ומגלה לנו, מעורר את תשומת ליבנו למה שאנחנו אומרים בכל יום בתפילות: “ברוך אתה ה’ מצמיח קרן ישועה” וכן, “מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה, ברוך אתה ה’ מחיה המתים”, “מצמיח ישועות בורא רפואות” – לכאורה, על מה אנחנו אומרים את זה? אילו ישועות אנחנו רואים? הרי אנחנו מרגישים בעיקר שיש לנו הרבה בעיות, ואילו ישועות נראה דווקא שחסר לנו מאוד. אם כן, על מה אנחנו מברכים בכל יום בשם ומלכות, על הישועות?
לקום בבוקר זה לא מובן מאליו, זו ישועה שבורא עולם מצמיח לנו אותה בכל פעם מחדש…
ובכן, הצדיק בא ומגלה לנו שאנחנו טועים בדרך בה אנו מסתכלים על החיים. אנחנו חושבים שחצי הכוס המלאה זה דבר נורמלי, סטנדרטי, מובן מאליו, ככה זה צריך להיות, זה לא יכול להיות אחרת ועוד טיעונים כאלה ואחרים. והראיה היא, שלכולם יש את כל הדברים האלה. כמה אנשים לא קמים בבוקר? אפילו אלפית אחוז לא. מתוך מיליארדי האנשים שיש בעולם – כמה לא קמו הבוקר? אחוז קטן מאוד אם בכלל, לעומת אלה שכן. בגלל שזה כך, אנחנו מרגישים שאין כאן איזו ישועה מיוחדת. אז קמתי בבוקר, גם עוד מיליארדי אנשים עשו את זה, זה בעצם מה שכולם עושים, זה הטבע…
אתם טועים! אומר לנו הצדיק. חצי הכוס המלאה היא בעצמה פלא גדול. אם אדם יודע, כך מסביר לנו הצדיק, אילו קטרוגים היו עליו בלילה הוא היה מבין שהקימה בבוקר היא מתנה גדולה, כי זה ממש לא מובן מאליו שהוא אמור היה לקום בבוקר. ולפי הדינים שיש בעולם, רוב בני האדם לא היו צריכים לקום בבוקר. “ברוך אתה ה’ מצמיח קרן ישועה” – את זה אנו מברכים בגלל שקמנו בבוקר למרות הקטרוגים הקשים שיש עלינו. כי הקב”ה היה צריך להצמיח ישועה ולגלות חסד חדש על מנת שנזכה לקום, כי על פי דין לא היינו צריכים לקום. וכך הוא עושה עם כל העולם – מצמיח קרן ישועה בכל עת לכולם.
וזה רק על הקימה בבוקר, מה עם כל שאר האיברים שמתפקדים? הפרנסה שהוא נותן לנו? הקימה בתוך בית ולא באיזו פינה ברחוב?…. והרשימה מאוד מאוד ארוכה.
הנה סיבה מספיק טובה לומר בכל בוקר תודה על הכל, כי שום דבר לא מובן מאליו. גם לא חצי הכוס המלאה.
(המאמר מבוסס על דברי המחבר מתוך ספרו “תכסיסי מלחמה”).
אתם מוזמנים ליהנות ממגוון מאמרים מרתקים ומעניינים בנושא חברה והשקפה בקישור הזה.
