חמש רמות הנשמה

יחידה, חיה, נשמה, רוח ונפש – חמש רמות הנשמה שיצירתן נעשית בצורה מיוחדת, כמו הנפח הנופח אוויר בכלי הזכוכית…

הזוהר הקדוש אומר ומוסיף על הפסוק “ויפח באפיו (של האדם) נשמת חיים” (בראשית ב, ז), ש”מאן דנפח – מתוכיה נפח”. כלומר, כל הנושף – מתוך פנימיותו הוא נושף. ומכיוון שבורא עולם נפח את “נשימתו” אל תוך האדם אין להפריד עוד ביניהם. נשמת האדם אינה אלא הרחבה של “נשימת” האלוקים והיא קשורה אליו ישירות!

קשר פנימי זה עולה משמותיהם של חמשת המונחים המגדירים את רמות נשמת האדםL

המילה יחידה – גזורה הן מ’אחד’ והן מ’ייחוד’, שעניינם ‘אחדות’. ברמת היחידה, הנשמה עודנה אחת יחד עם הבורא, מקורה.

המילה חיה – גזורה הן מ’חי’ והן מ’חיות’ (כוח החיים). חיה היא ממש כוח החיים של הנשמה, הרמה שבה היא עודנה קשורה עם כל הנשמות האחרות. בתנ”ך נקרא הקשר עם הרמה הזאת “להיות צרור בצרור החיים” (על פי שמואל א כה, כט).

המילה נשמה – דומה ל’נשימה’. הטעם לכך הוא שבורא עולם מתואר כמי שנושף לתוכנו את נשמתנו האלוקית, בדיוק כפי שנפח אל תוך האדם הראשון נשמת חיים.

נוסף לכך, שכלו של האדם משתקף בדרך “נשימתו”, בדרך בה הוא חי את חייו.

אולי גם זה יעניין אתכם:

הכוח של הפוטנציאל

האדם וארבעת היסודות

רוחניות וקבלה – להכיר את המסתורי שבתוכנו

תאפשרו לו

להחזיק את המקל בשני הקצוות

לעבור את הגשר הצר

מעט זה גם טוב

משיבת נפש – להיות בן אדם חדש

את המילה רוח – יש להבין על כל משמעויותיה, ובכלל גם ‘אוויר’ ו’כיוון’. רוח מייצג את אופיו של האדם, את יכולתו לבחור כיוון, לקבל החלטות מתוך אחריות ולהיקרא לתת את הדין על החלטות אלה.

המילה נפש – גזורה משורש נפ”ש, שעניינו ‘מנוחה’. נפש היא הקצה התחתון של הנשמה, המזוהה כמעט כליל עם הגוף, ובעיקר עם מחזור הדם. לכן קובעת התורה (דברים יב, כג): “הדם הוא הנפש”. המילה נפש דומה גם ל’נפיש’ בארמית, שעניינה ‘לצמוח’ או ‘להתפשט’. לכן מתאימה נפש למחזור הדם, שכן היא מתפשטת דרך הגוף ומביאה חיים לכל התאים הנפרדים.

חמש רמות הנשמה יוצרות שרשרת המחברת את האדם לעולמות העליונים, ובסופו של דבר, אל אלוקי העולם!

מכיוון שבורא עולם נפח את “נשימתו” אל תוך האדם אין להפריד עוד ביניהם. נשמת האדם אינה אלא הרחבה של “נשימת” האלוקים, והיא קשורה אליו ישירות!…

משל הזגג

ראשוני המקובלים דימו קשר זה לזגג המבקש לעצב כלי יפה, כפי שכתב הרב אריה קפלן:

ה”החלטה” לעשות את הכלי, העולה מהרצון הפנימי של הזגג, היא רמת היחידה (ייחוד). היא מתאימה לעולמו של אדם קדמון לקוצו של היו”ד.

אחר כך רואים את הזגג עצמו לפני שהוא מתחיל לנפח את הכלי. זו רמת חיה (חיות) המקבילה לעולם האצילות, שם נמצאת החיות עדיין בתחום האלוקי. רמה זו מקבילה ליו”ד של השם המפורש.

בשלב הבא, הנשמה, יוצאת נשימה מפיו של הזגג הנופח וזורמת בלחץ כרוח דרך המפוח. היא מתרחבת בכל הכיוונים ויוצרת כלי גס. לבסוף הרוח נחה (נפש) בכלי המושלם… (חלל פנימי, עמודים 17-20).

הרב אריה קפלן משתמש במשל זה כמדיטציה, על מנת להתרומם דרך חמישה מצבי תודעה מתרחבים והולכים לקראת מודעות גדלה יותר ויותר אל האלוקי:

החלק התחתון של הנשמה מתמזג עם הגוף הגשמי… ברמת נפש נעשה האדם מודע לגוף ככלי קיבולת לרוחניות. אולם, הדבר אפשרי רק כאשר האדם יכול לבודד את עצמו מהזרם המתמיד של גירויים פנימיים וחיצוניים המציפים את ראשו. לכן, המודעות לרוחניות מתחילה בהשקטת המודעות לגשמי. מסיבה זו חלק זה של הנשמה פסיבי ולא פעיל. כדי שהאדם יהיה מוכן לחוות את השפעת הרוח החזקה, עליו לבטל ראשית את הרעשית במקלט. רמז לדבר נמצא גם במונח נפש, שפירושו בעצם “נשמה נופשת”.

המקובלים דימו את הקשר המיוחד הזה לנפח המבקש לעצב כלי יפה…

רמתה השנייה של הנשמה היא רוח, ה”רוח” הנושבת אלינו מ”נשיפתו” של האלוקים… ברמה זו, האדם מרחיק אל מעבר לרוחניות השקטה של נפש, והוא מרגיש תנועה מסוג שונה לחלוטין. במצב מודעות זה אפשר לתקשר, אפשר לחזות חזיונות, אפשר לשמוע קולות ולהיות מודע לרמות רוחניות גבוהות יותר. כשהוא מגיע למדרגת הרוח, האדם מרגיש רוח נעה ולא רוח שוקטת. ברמות הגבוהות ביותר, נעשית חוויה זו לחוויית רוח הקודש (השראה אלוקית). זה המצב הנבואי שבו חש האדם את עצמו מרומם על ידי רוח האלוקים.

ברמת הנשמה אפשר לחוש את ה”נשימה” האלוקית… במדרגה זו איננו מודעים לרוחניות בלב, אלא אפילו למקורה. זהו בדיוק ההבדל שבין נשימה לרוח גרידא. נעים להרגיש משב אוויר ביום קיץ חם, אבל הדבר שונה לגמרי מאשר לחוש את נשימתו של אדם קרוב בסמוך אלינו, הדבר מציין אינטימיות מסוימת. אכן, רמת נשמה היא כאשר אדם משיג מדרגה של אינטימיות קרובה מאוד עם בורא העולם.

אם ברצונו של האדם להרחיק לכת מעבר לנשמה, מה תהיה התחנה הבאה שלו – מעבר לנשימה?

בוא נחזור למשל הזגג. ישנן הנשימה, הרוח, ולבסוף – האוויר הנח בכלי שנותן לו צורה. מה קיים לפני הנשימה? האוויר, כשעודנו בריאותיו של הזגג-הנופח. כוח חייו של הנופח. זוהי הרמה הרביעית הנקראת חיה, בה טרם חלה הפרדה בינן ובין הנופח עצמו. זוהי, בעצם, חוויית היות האדם בתוך תחום האלוקות.

ואחרון חביב, מה תהיה הרמה הבאה? אפשר לראות אותה כעצם ההחלטה הראשונית לנפח כלי זכוכית, החדירה אל תוך נפשו של הנופח. הרעיון הייחודי ליצור דבר-מה היה בוודאי ברמת היחידה, הגבוהה מבין חמש הרמות.

מעבר לזה, איננו אלא בתחום הבלתי ניתן לדימוי!

(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמהכנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו!).