בין החג הראשון בו חוגגים את ליל הסדר ועד לשביעי פסח יש לנו זמן שנקרא “חול המועד”. כיצד נוהגים בזמן המעניין הזה ומהי חשיבותו?
קדושת חול המועד ואמונת החכמים
פעמיים בשנה אנחנו פוגשים תופעה מעניינת שנקראת – “חול המועד”. מה עושים בחול המועד? יום שבת מלא בתפילות ובסעודות וכדומה. גם ביום טוב עצמו הזמן מתמלא באופן דומה, אבל חול המועד הוא שונה – מותר לעבוד או אסור? זה חג או סתם יום? ואם באמת זה חג ופנויים ממלאכה, איך ממלאים את הזמן בצורה המתאימה? מטיילים? לומדים? אוכלים ושותים? מתבודדים?
יתכן שיש קשר ישיר בין הטשטוש שיש ביחס להנהגה בימי חול המועד, לבין טשטוש שיש בהבנת הגדר ההלכתי שלהם. כי יש בימים האלה דבר פלא – הגדר של מלאכותיו אינו קבוע, והבירור אם מותר לעשות מלאכה מסוימת או לא אינו מפורש בתורה, אלא תלוי בשיקול דעתם של תלמידי חכמים, כמובא בשולחן ערוך (סימן תק”ל): “חול המועד אסור בקצת מלאכות, ומותר במקצתן: הגה – לפי צורך העניין שהיה נראה לחכמים להתיר”. ע”כ. בימי שבת וחג ולהבדיל בימות החול הרגילים יש הלכות ידועות שכל אדם מכיר מהבית או שיכול ללמוד בספר או בשיעור תורה, אבל במלאכות של חול המועד כל מקרה נדון לגופו וניתן כוח לחכמים להתיר או לאסור, ואם התירו זה מותר לגמרי, ואם אסרו זה אסור ממש כמו בחג על פי הדעה שהוא ממש אסור מדאורייתא.
עוד יותר יש לרמז, שהטשטוש שיש לגבי האופן הראוי להתנהג בו בימי חול המועד – הן מצד הפנימיות והתוכן והן מצד הגדר ההלכתי, קשור לרובד הפנימי של המושג “חול המועד”, שהוא אחד הדברים הכי עמוקים ויסודיים שיש ביהדות שסביבו הכל סובב, ודווקא בו יש את הטשטוש הכי גדול והוא עניין אמונת חכמים. זה מרומז בעובדה שחול המועד ניתן לחכמים להחליט מה מותר ומה אסור, והוא בחינת “חול” המועד – כי מקיף את כל ענייני החיים, גם את ענייני החול שגם בהם אנו פונים לחכמים לייעץ ולהנהיג אותנו בכל עסקינו.
בעניין חול המועד מביא (במשנה ברורה בסימן תק”ל) את לשון הירושלמי שבו ר’ אבא בר ממל אומר – שאילו היה יכול היה מתיר לעשות מלאכה בחול המועד, משום שכל הסיבה שאסרו לעשות מלאכה בחול המועד היא בשביל שיהיה זמן לאכילת ושתיה ולימוד תורה, אבל עכשיו שאנשים אוכלים ושותים אבל אחרי כן אינם לומדים תורה אלא עושים מעשי פחזות, טוב יותר היה שיעשו מלאכה. (נציין שהובא הדבר במשנה ברורה, רק לעורר על חשיבות לימוד התורה ולא שבאמת התיר מלאכה נגד מה שמובא בהלכה).
אולי גם זה יעניין אתכם:
עשר מכות מצרים – מה הן אומרות?
שבת הגדול – ניסים, רחמנות והנוסחה הגדולה
הלכות שבת הגדול, פסח, שביעי של פסח וספירת העומר
כי עיקר אמונת חכמים הוא כדי לעסוק בתורה, לכן אסרו בחולו של מועד את המלאכה, שזה מרמז שמי שמתקרב לחכמים נחלשת אצלו התאווה למלאכה, עד שיכול להרגיש שיש בזה ממש איסור מטעם ביטול תורה ועיסוק בהבלי העולם הזה, אבל כל זה נכון דווקא אם הזלזול וה”איסור” כביכול בעשיית מלאכה הוא על מנת ללמוד יותר תורה ולהתקרב לעבודת הבורא. אבל אם מזלזלים בעשיית מלאכה ומצד שני עוסקים בשחוק וקלות ראש, הרי נכנס בגדר של מבלי עולם שאינם עוסקים ביישובו של עולם, שעל זה אמרו חז”ל שפסול לעדות, כידוע שאחד הטעמים מדוע מפריחי יונים ומשחקים בקובייה פסולים לעדות הוא מפני שאינם עוסקים ביישובו של עולם. כי אחד מהשניים – או שתעסוק בתורה או שלכל הפחות תעסוק ביישובו של עולם, אבל להיות חלילה בטלן ולהתיר לעצמו שחוק וקלות ראש ועוד לתלות זאת בהתקרבות לחכמים, זהו עיוות גדול ר”ל.
התקרבות לצדיקים צריכה להביא אותנו לדבקות בבורא עולם, ואמונת חכמים בעיקרה מובילה למקום שמקרב אותנו לעבודת הבורא…
ועל זה נרמז בסימן הזה שמתחיל את הלכות חולו של מועד שהוא סימן תק”ל, המרמז על מה שנאמר בהגר “ותקל גבירתה בעיניה”. הגר היא שפחת שרה, ולמרות שמצד אחד מודה בכך שיש לה גבירה, דהיינו שהיא משועבדת לדעת העליונה ממנה, אבל מקלה בכבודה. וזה מרמז שיש שכביכול מקבלים על עצמם את ה”גבירה” שהיא אמונת החכמים, אבל “ותקל” בעיניה – אולם אמונת החכמים היא תירוץ על שחוק וקלות ראש שרוצים בה ולא רוצים לעבוד את השם, כי הבחינה של שפחה מרמז על “עבדא בהפקירה ניחא ליה” – נוח לו לעבד לחיות בהפקרות והוללות.
הכלל הוא – שהתקרבות לצדיקים צריכה להביא אותנו לדבקות בבורא עולם, ואמונת חכמים היא בעיקר במקום שמקרב אותי לעבודת הבורא. ומעתה – אם “משתמשים” באמונת חכמים לעסקי חול, רק בשביל להצליח בעולם הזה, זה כמו לעשות מלאכה בחול המועד שזאת בוודאי אסרו חכמים. ואם “משתמשים” באמונת חכמים בשביל כביכול “לסמוך על כוחם וזכותם” אבל זה בשביל להתיר שחוק וקלות ראש, זה בחינה ש”אוכלין ושותין ופוחזין” ר”ל, שזה גרוע כל כך עד שביקש רבי אבא בר ממל להתיר מלאכה כדי למנוע פגם זה. אמנם להלכה נפסק שזה וזה אסורים, וכל מה שהותר לנו כביכול “להשתמש” באמונת חכמים ולסמוך על כוחם בשביל לפרוק עול דרך ארץ מעצמנו, זה רק בשביל עבודת השם, שכל זה מרומז בקדושת חול המועד שהוא בשביל “להדבק ביראתו ואהבתו ולעסוק בתורתו התמימה”.
אמונת חכמים – לקלוע אל המטרה היישר בנקודה העמוקה אך החמקנית…
כאשר הכלל המוביל אותנו באמונת חכמים הוא התקרבות להשם ולתורתו ולצדיקים, נוכל לקלוע אל המטרה בנקודה עמוקה וחמקנית זו, כי כאמור אמונת חכמים היא יסוד הכל והיא גם הדבר הכי מטושטש בהשקפה היום, כי אם היה צלול וברור כבר הייתה באה הגאולה השלמה, כי כל הגאולה תלויה בזה, כמו שראינו שהגאולה הראשונה הייתה בכוחו של משה רבינו, כך הגאולה האחרונה, וכאשר נניח יסוד על פי ההקדמות של הלכות חול המועד שנדע ונאמין שבוודאי שיש כוח ביד הצדיקים להתיר לנו מלאכה – כלומר לייעץ לנו בענייני היתר ומשא ומתן, וכן בידם לאסור לנו מלאכה – כלומר להניא אותנו מענייני העולם הזה, אבל הכל רק בשביל לעסוק בתורה ויראת שמים, אז נלך בתום בטח.
אבל כל נטייה מזה, שזה בחינת “לא תסור מן הדבר אשר יאמרו לך ימין ושמאל”, דהיינו שנשתמש קצת באמונת חכמים בשביל להתיר לנו מלאכה אסורה, כלומר בשביל הבלי העולם הזה, או שנרצה חלילה להשתמש בזכותם בשביל חיי הפקרות והוללות – כל אלו הם בחינה של “כל המבזה את המועדות כאילו עובד עבודה זרה”, בבחינת ותקל גבירתה בעיניה – וכל זה הוא בחינת שלא לסור מדברי חכמים לימין – לחסד.
ויש עוד בחינה של “אשר הקלת החמרתי”, שאינו מדקדק באמונת חכמים ממי לקבל הוראותיו, ומקבל הוראות שהן למעלה ממדרגתו, שזו הבחינה שלא לסור מדבריהם לשמאל – לדין, וגם זה בכלל האיסור והפגם של אמונת חכמים, וגם זה נמצא בענייני חול המועד שאסור להתרשל חלילה מלשמוח בהם ביחד עם משפחתו, כי בוודאי שניתנו ימים אלו לשמחה ולאכילה ושתייה וגם לטיול והנאה ופנאי וכל האופנים של שמחה והרחבת הדעת, וצריך שיהיה לו הבקיאות איך להתנהג בשמחה ושלא תהיה השמחה עליו בעצמה למשא כבד, וכמו שמורה רבי נתן את בנו במכתב: “וּבָזֶה רָאוּי לְךָ לְשַֹמֵּחַ נַפְשְׁךָ בֶּחָג הַקָּדוֹש הַזֶּה זְמַן חֵרוּתֵנוּ, חֲזַק וֶאֱמַץ לְשַֹמֵּחַ עַצְמְךָ וּבִפְרָט בְּשַׁבָּת וְיוֹם טוֹב קֹדֶשׁ בְּכָל דַּרְכֵי הַשִּמְחָה, וְהִזָּהֵר וְהִיזָּהֵר שֶׁלֹּא יִהְיֶה לְךָ עַצְבוּת וּמָרָה שְׁחוֹרָה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ שֶׁאֵינְךָ שָֹמֵחַ כָּרָאוּי, וְלא תִּהְיֶה עָלֶיךָ שִֹמְחַת יוֹם טוֹב לְמַשּאוֹי, רַק תַּרְגִּיל עַצְמְךָ לִהְיוֹת בֶּן חוֹרִין, כִּי תְּהִילָּה לָאֵל יֵשׁ מִי שֶׁעוֹשֶֹה בַּעֲדֵנוּ כָּל הַתִּיקּוּנִים שֶׁצְּרִיכִים בְּכָל עֵת, וְעָלֵינוּ לְשַׁבֵּח לַאֲדוֹן הַכֹּל בְּשִֹמְחָה שֶׁזָּכִינוּ לֵידַע מֵהָעוֹסֵק בְּתִקּוּן נַפְשׁוֹתֵינוּ לָנֶצַח”. ע”כ.
על כל זאת צריכים להתפלל ולבקש הרבה על אמונת חכמים אמתית, ולחפש הרבה אחרי רוח קדשו של הצדיק המבררת אצלנו את המדמה ואת האמונה הישרה והאמיתית, וכך נזכה גם בימי חול המועד לשמוח ולהתעלות ברוחניות ולהעלות את כל הנפשות התלויות בנו לקדושת אמונת החכמים שבה תלוי הכל.
רוצים ליהנות מעוד מאמרים בנושא פסח? היכנסו לקישור הזה ותיהנו!