ההצגה נגמרה וליחיאל היה קשה לרדת מהעץ עליו טיפס, אבל בכוחות לא לו ומתוך הבנה שאם לא עכשיו אז זה לא יקרה, הוא מצא את עצמו על המטוס לישראל עם אריה ידידו…
זה היה רק אחד מכמה מקרים שהזכירו ליחיאל ש”ההצגה נגמרה”. אבל כפי שכבר הזכרנו, היה קשה מאוד ליחיאל “לרדת מהעץ”.
בין יחיאל לאריה נקשרה ידידות. הייתה לו לאריה יכולת הכלה מיוחדת וידיעותיו ביהדות היו מתקדמות הרבה יותר משל יחיאל. הוא הקשיב ליחיאל ברצינות וניסה לענות על שאלותיו. יחיאל מצדו היה זהיר ולא גילה את כל מה שעולה בדמיונותיו, רק ניסה לגשש תוך כדי שיחה אחר סדר הגיוני ואמיתי לחיים שכה הסתבכו לו, כשהוא מגלה טפח ומכסה טפחיים מהבלבול שמתרחש אצלו בראש. באופן מידי לא נראתה תועלת מרובה משיחות אלו, אבל בהמשך הדרך הועילו הדברים ונתנתו ליחיאל מראי מקומות ורמזים בנוגע לכיוון הנכון של חיפושו – תורת ישראל.
בניגוד לפעם הקודמת שיחיאל היה בפונה, אז היה בשיאה של “זרימה” והארה, בפעם הזאת נחל יחיאל כמה אכזבות ותקלות שהוכיחו לו בצורה כואבת שזה נגמר. באחד הלילות נסעו כמה חברים למסיבת יער באזור וגררו את יחיאל אתם. יחיאל שמלכתחילה לא אהב מסיבות אלו, וכל שכן גם לא אחרי שטעם טעם של תודעה והשגה, הצטרף אליהם בתור “תרגיל”. הוא הבין שיש לו עבודה להתרגל שוב לחיות חיים נורמליים כמו כולם, להתרגל למושגים אנושיים רגילים, למרות שמוחו למעשה היה מאוד רחוק מזה והתנהל במושגים אחרים לגמרי. זו הייתה אחת ההבנות העמוקות שהשיג בהיותו בשיא ה”הארה”. הוא הבין אז, שאחרי כל ההארות וההשגות – להיות אדם פשוט זה הכי גבוה… אל תשאלו איך הבין כזה דבר מיוחד, אבל כך השם מנהיג את עולמו בחסד, וגם במקומות הרחוקים ביותר אדם יכול להשיג אמיתות מופלאות מאוד.
אולי גם זה יעניין אתכם:
פרק א: מסע ההשגחה של יחיאל ודג הזהב פרק ז: הקליפה מתחילה להיסדק
פרק ב: כשהמזל יודע פרק ח: להרגיש את הפחד של החיים
פרק ג: המפגש עם האדם המסתורי פרק ט: האתגר של יחיאל
פרק ד: על הקצה פרק י: לבד וביחד
פרק ה: ברוך הבא לגיהינום! פרק יא: שובו של מושון
פרק ו: רחובות התוהו פרק יב: החזרה מהכפור
פרק יג: המפגש עם החתול פרק יד: דרך הצוענים
פרק טו: כוחות על טבעיים פרק טז: להט החרב המתהפכת
פרק יז: הבריחה מזרועות השטן
בכל אופן, יחיאל הצטרף לחבריו והם הגיעו למקום המסיבה. היה זה שטח פתוח רחב ידיים המתאים לריקודים. השטח היה מגודר ובפתחו עמד שומר שבדק את כרטיסי הכניסה של הבאים. השומר ביקש מכל נכנס להושיט את ידו וחתם עליה בחותמת דיו. יחיאל לא התייחס אליו ונכנס בלא החותמת. המסיבה החלה ויחיאל לא הצליח בשום אופן להתחבר. בשלב מסוים הוא יצא אל מחוץ לשטח הריקודים למקום בו היו פזורים סלעים, וישב על אחד הסלעים לעסוק במחשבותיו. כעבור זמן מה החליט לחזור לאזור הריקודים. הוא התקרב לרחבה אבל אז עצר אותו שומר הודי, שהסתובב לראות אם לא “מסתננים” אורחים שלא שילמו על ההשתתפות במסיבה. יחיאל ניסה להסביר לו שהוא היה בשטח המסיבה ורק יצא מעט לשבת על הסלעים, אבל ההודי לא הבין או לא רצה להבין. הוא החווה כלפי ידו של יחיאל והראה לו שהיא לא חתומה בחותמת הדיו… כל וויכוחיו של יחיאל לא הועילו והוא הובל אחר כבוד על מנת להוציאו משטח המסיבה. הייתה זו השפלה גדולה מדי בשביל יחיאל שהתרגל למעמד של מואר ומנהיג, והוא החל לצעוק על ההודי בזעם שלא הכיר, ההודי שנבהל מעוצמת כעסו של יחיאל הזעיק עוד כמה שומרים, ושוב, לא הייתה ליחיאל שום ברירה והוא נלווה אליהם עד שהוציאו אותו משטח המסיבה…
זה היה רק אחד מכמה מקרים שהזכירו ליחיאל ש”ההצגה נגמרה”. אבל כפי שכבר הזכרנו, היה קשה מאוד ליחיאל “לרדת מהעץ”. חז”ל כבר גילו לנו יסוד זה, שאחרי שאדם עולה למעמד מסוים קשה לו ביותר לרדת משם (עיין מנחות ק”ט ע”ב), וכל שכן כאשר המעמד לכתחילה הוא דמיוני לחלוטין… וממילא עוד חיכתה ליחיאל תקופה ארוכה של ירידה מפותלת וקשה מהגבהים הלא בריאים והלא טבעיים אליהם הגיע, ולולא חסדו של הבורא שעמד לו להחזיק מעמד היה בוודאי אובד – אם במיתה ממש אם בשיגעון גמור. אבל הצדיק העומד ומליץ על כל נשמה מישראל ומבטיח לקב”ה שיתקנו פעל מה שפעל ויחיאל הצליח להינצל. אבל בל נקדים את המאוחר ונחזור ליחיאל ולאריה חברו.
להיות אדם פשוט זה הכי גבוה… אל תשאלו איך יחיאל הבין כזה דבר מיוחד, אבל כך השם מנהיג את עולמו בחסד, וגם במקומות הרחוקים ביותר אדם יכול להשיג אמיתות מופלאות מאוד…
כשיחיאל סיפר לאריה שהוא מתכוון לנסוע הביתה, גילה לו אריה שהוא היה רוצה מאוד גם כן לנסוע לארץ, אלא שאין לו כסף לכרטיס הטיסה. התברר שאריה נמצא בצרה לא קטנה. כל כספו נגנב והוויזה שלו לשהייה בהודו כבר לא הייתה בתוקף. כמה שבועות לפני כן הייתה פשיטה של המשטרה בפונה והוא נתפס בלי הוויזה ונחלץ בקושי על ידי שוחד, שגם את הכסף בשבילו לווה מחבר. יחיאל לא חשב פעמיים והציע לעזור לו לחדש את הוויזה ולקנות לו כרטיס טיסה ביחד אתו, אלא שישנו עיכוב “קטן” – רוב כספו נשאר בפושקר, שם הפקיד אותו שלמה בעל החווה אצל הודי נאמן, ובסיוט האימה של היציאה מפושקר שכח אותו יחיאל לחלוטין, וממילא לא היה לו די כסף לקניית שני הכרטיסים. לא הייתה ברירה אלא לחזור לפושקר(!) לקחת את הכסף ואז לנסוע לניו דלהי לחדש את הוויזה, כדי שלא לסבך את אריה ביציאה מהודו ומשם לארץ.
החזרה לפושקר, אחרי האימה החשכה שחווה שם יחיאל, הייתה ממש מעשה של מסירות נפש, אבל יחיאל רצה דווקא להתגבר על הפחד. הוא זכר שבסך הכל עיקר החוויה שלו הייתה חוויה של חסד. הוא גם זכר שכאשר ניצב בחזיונו על סף החיים ונתבקש לחזור על עקבותיו, הודיעו לו ברמיזה שעוד נכונות לו הרבה תלאות עד שישוב לחיות בתודעה מרוממת כפי שחווה, אבל הוא בוודאי יגיע לזה! הידיעה שהוא בדרך למטרה מרוממת חיזקה אותו שלא לפחד כלל, ולהיות מוכן להתגבר על כל אתגר שהמציאות (ויותר נכון – ההשגחה) מציבה לפניו.
יחיאל ואריה הגיעו לפושקר בשעות אחר הצהריים, ומיד שכרו את שירותיו של בעל כרכרה שייקח אותם לחווה. הכרכרה הרתומה לסוס יצאה לדרך והכל התנהל כשורה, עד שהגיעו לדרך המובילה לאזור החווה – אז החל הסוס שהוביל את הכרכרה להשתולל! הוא נעמד על רגליו האחוריות וניסה להתפתל ולחזור לאחור. כל מאמציו של העגלון להרגיע אותו לא הועילו! הסוס נראה מובהל ומפוחד עד מוות ממשהו בלתי נראה, ולא הסכים בשום אופן להתקדם אפילו צעד אחד. יחיאל ידע שזה קשור אליו. לימים, יקרא בתורה על אתונו של בלעם שלא רצתה להמשיך משום שראתה את המלאך עומד וחרבו שלופה. ואז, יעלה על דעתו שכפי הנראה היו שם לפני החווה כוחות טומאה ומלאכי חבלה שנוצרו מהדברים שעשה שם. גם עכשיו הרגיש יחיאל שזה קשור לכל מה שקרה שם בחווה.
העגלון הסתכל על יחיאל ושוב על הסוס והתנצל – מעולם לא קרה לו שהסוס התנהג כך ואין לו מושג מה קרה ומה אפשר לעשות. יחיאל עשה חשבון והבין שהחווה לא מאוד רחוקה משם, לכן אמר לעגלון שהוא ירד כאן וימשיך את דרכו ברגל. מניין היה לו האומץ – לה’ הפתרונים. הוא ואריה ירדו מהכרכרה והתקדמו בדרך. לאחר כשעה של הליכה הגיעו לשערי החווה. התרגשות מהולה בפחד אחזה את ליבו של יחיאל, והוא נכנס!
כבר אמרו חז”ל, אחרי שאדם עולה למעמד מסוים קשה לו לרדת משם, בדיוק כמו אדם שמטפס על עץ…
קבלת הפנים הפעם הייתה הפוכה לחלוטין מקבלת הפנים בפעם הקודמת… החווה נראתה שוממת ומוזנחת. לא היו בה כמעט אנשים, וכששלמה יצא לראות מי הגיע וראה שזה יחיאל מיד צעק לעברו שילך. יחיאל ניסה לדבר עמו אבל שלמה היה כעוס מאוד. יחיאל לא לגמרי הבין למה. לדבריו של שלמה היה זה בגלל שיחיאל נסע פתאום בלי לומר מילה, אבל ליחיאל היה נראה שזה יותר מזה – הוא חשב שזה בגלל שהוא הכניס את כל החווה ביחד אתו לחלום דמיוני שבסוף התפוצץ לכולם בפרצוף, אבל לא הייתה לו דרך לדבר על כך. בהמשך גילה יחיאל שביום שהוא עזב את החווה הגיעו כוחות משטרה ומסרו צו פינוי לשלמה. רכישת השטח על ידי נתין זר הייתה בלתי חוקית, ושלמה רשם את החווה על שם ידיד הודי שבגד בו וגילה למשטרה את האמת, וכעת היה צריך שלמה לפנות את החווה. היה נראה שעזיבתו של יחיאל פוצצה בלון ורוד ושהנפילה מכל הגבהים אליהם עלו בכמה השבועות שהיה שם, הייתה כואבת הרבה יותר בשל כך, ומה הפלא אם כן שכאשר ראה את יחיאל התחמץ לבבו והוא כעס?!…
יחיאל ביקש משלמה שיביא לו את כספו המופקד אצל הנאמן ההודי. שלמה לא היה יכול לסרב, אבל ביקש ארכה משום שהיה צריך להשתמש בחלק מהכסף, והוא צריך עכשיו לארגן את הכסף החסר. בינתיים, ירד הלילה ויחיאל ביקש לישן בחווה. שלמה סירב בתוקף. יחיאל היה המום. היה קשה מאוד למצוא דרך לחזור לעיר בשעות הלילה, היכן יישן? כאשר אריה ראה את המצב ניסה לרמוז ליחיאל לסגת ולחזור למחרת בשביל כספו, אבל יחיאל אמר לו שיסע לבד לעיר והוא בעצמו יצא מהחווה והכין לו מקום שינה ממש בסמוך לה בחולות המדבר, כשהוא מתעלם מהמחאות של שלמה ויושבי החווה שהזהירו אותו שזה מסוכן.
יחיאל שכב לישן והתעורר באמצע הלילה למשמע נביחות עזות! הוא הרים את ראשו והבחין בכנופיה של כלבי בר שסבבה סביבו בחמת זעם וחשיפת שיניים! נראה היה שמלאכי חבלה סובבים את יחיאל, אבל הוא לא נבהל. הוא נקט באיזו תחבולה מחשבתית שהכיר והתכרבל בתוך סדין הבד, כשהוא שוכב דומם כאבן. אט אט, נרגעו הנביחות והכלבים עזבו את המקום. לימים יתהה יחיאל – האם באמת התחבולה היא שהועילה? יותר נראה שהיו אלא רחמי הבורא עליו שהצילו אותו פעם אחר פעם מצרות ואף ממוות…
בבוקר קיבל יחיאל את כספו, נפגש עם אריה וביחד נסעו לניו דלהי, שם טיפלו במה שצריך לטפל, רכשו שני כרטיסי טיסה ובמהרה ישבו במטוס שהמריא לארץ ישראל. שניהם היו בשמחה גדולה – יחיאל מתוך תחושת אופוריה שהנה תיכף ממש באה הגאולה, ואריה ששמח להיחלץ מהודו ולא הפסיק להלל את יחיאל על נדיבות ליבו שרכש עבורו כרטיס. על הנחיתה (תרתי משמע) בארץ ישראל ועל שאר גלגוליו של יחיאל – בפרקים הבאים!
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!