כל אחד מאיתנו הוא דמות חזקה אבל כזו שמפחדת להפעיל את הכוח העצום שלה. למה זה קורה לנו?
“בראשית” – כל העולם נברא בשבילך! בשביל עם ישראל הנקראים “ראשית” – ראשונה! (ויקרא רבה לו, ד).
בכל דרשותיו ושיחותיו דיבר רבי נחמן על עוצם גדולתה של הנשמה שלנו. מקורה בראשיתה של הבריאה, קודם לכל דבר אחר. בעצם, היא סיבת הקיום של הבריאה עצמה! (ליקוטי מוהר”ן יז א, ו-נב).
מרגישים קצת מובכים ממה שכתוב למעלה? האם הנשמה שלנו היא באמת כזאת גדולה? שלי? האם יכול להיות שכל הגבהים הנשגבים שרבי נחמן מדבר עליהם מיועדים לי?
התשובה בקיצור, כלומר בשתי מילים – ועוד איך!
“גם אתה יכול לשאוף להגיע לדרגות הנשגבות ביותר”, אומר לנו רבי נחמן, שאפשר לדמות את האדם לפיל העומד לפני עכבר: “ואל תהיה כפיל הגדול וכגמל” כותב רבי נחמן בשיר ידידות בתחילת ספרו ליקוטי מוהר”ן. “אפילו כשמשכהו בחטמו העכבר – לא יבעט בו”…
הפיל רועד, הוא מזדעזע, הוא מפחד עד מוות! ממה? מעכבר!
אולי גם זה יעניין אתכם:
סדנת ניווט – אמונה עם שלוש נקודות
מגוחך? בוודאי, אבל כזה הוא האדם. דמות חזקה המפחדת להפעיל את הכוח העצום שלה – כוחה הרוחני המדהים. אם היינו שואפים לגובהי מרומים והיינו חווים רוחניות אמיתית, היינו מתקשים להעלות על דעתנו לחיות חיים מכל סוג אחר.
מצד שני, רבי נחמן כותב: “אף על פי שהאדם צריך להיות זריז גדול מאוד מאוד בעבודת השם… לעשות הרבה בעבודת השם… ללמוד הרבה ולעשות מצוות הרבה ולהתפלל ולהתחנן הרבה… וכיוצא בזה שאר ענייני עבודת השם… אף על פי כן אל תהיה נבהל מפני זה לאמור: מתי אוכל לקיים מכל העניינים הללו ומכל שכן את כולם? כי צריך לבל שיהא מבוהל ומבולבל שרוצה לקיים ולחטוף הכל בבת אחת, רק לילך בנחת, בהדרגה, מעט מעט, ולא שיהא מבוהל ומבולבל שרוצה לקיים ולחטוף הכל בבת אחת, ומחת זה נתבלבל לגמרי… וצריך לנהוג בהדרגה מעט מעט” (שיחות הר”ן כז).
כאשר אנחנו מרגישים מבוכה כזאת, רבי נחמן משווה אותנו לסיר מים.
כן, קראתם נכון.
השקעים ושאר היסודות הלא טהורים מצטברים על הקרקעית של הסיר. לטהר את המים האלה, חייבים כמובן להרתיח אותם. עם רתיחת המים, כל היסודות הלא טהורים צפים ועולים על פני השטח ואפשר להסיר אותם.
הבנתם למה סיר? כך זה גם לגבינו. בין שאנו נכנסים לעולמה של היהדות, ובין שאנו מעמיקים באוקיינוס היהודי מבעבר, אנו מביאים איתנו את היסודות הלא טהורים שבתוכנו. תהליך שה הוא תהליך של תסיסה ושל מבוכה. אם לא נוותר, ניטהר בסופו של דבר באופן מושלם, חיובי ומוחלט (שיחות הר”ן עט).
מגוחך? בוודאי, אבל כזה הוא האדם. דמות חזקה המפחדת להפעיל את הכוח העצום שלה – כוחה הרוחני המדהים. אם היינו שואפים לגובהי מרומים והיינו חווים רוחניות אמיתית, היינו מתקשים להעלות על דעתנו לחיות חיים מכל סוג אחר.
פעם רבי נתן אמר: “קל לי יותר להסביר ולפרש את ה”מהר”ם שיף” הקשה והעמוק ביותר (מדובר בפירוש עמוק על התלמוד שחובר על ידי רבי מאיר שיף שחי לפני כ-350 שנה) מאשר לתת חוות דעת על בן אדם חי. מהותו של אדם היא ליבו השבור, ומי יכול להכיר את ליבו השבור של חברו?! (שיח שרפי קודש א-תרכג).
ולא רק, כל זמן שאנו חיים יש בידינו חופש בחירה, וחופש הבחירה הזה מתייצב תמיד לפנינו בדרכים מגוונות כל כך. האם לקיים את המצווה? מה יחשבו עלי בני משפחתי? מה יאמרו החברים? האם זה מתאים למעמד שלי?…
בכל עמודי החיבור המיוחד שחיבר – ליקוטי הלכות – רבי נתן מתמקד שוב ושוב על בעיות התלבטות שאנשים עומדים בפניהן. אל לנו לטבוע בים הכתובים בכל כתבי הקודש. הנטייה שלנו היא לרוב לומר: “איך אעשה את כל זה? להתבודד כל יום שעה? להתפלל? לחיות עם מידת הפשטות? האמת? להיות בשמחה כל הזמן כי זאת מצווה גדולה? איך נגיע לדרגה כזאת? ספק אם אצליח לקיים משהו אחד…”
רבי נחמן מלמד אותנו, שעלינו לשאוף מצד אחד להגיע לדרגה הנשגבה ביותר, ומצד שני לא ליפול אפילו מן הדרגה הנמוכה ביותר! (שיח שרפי קודש א-ע).
רבי נתן מגלה לנו שכל מילה שנאמרה על ידי חז”ל ועל ידי הצדיקים – כל משפט, כל מובאה המגיעים אלינו, דור אחרי דור – הכל מכוון אלינו! נוכל למצוא בתוך הדברים הללו את עצמנו, אם רק נשקיע בכך מאמץ מספיק.
בין אם אנו שואפים להשיג את הדרגות הגבוהות ביותר ובין אם אנו חשים את עצמנו כל כך בלתי חשובים, אנחנו צריכים להתחזק באמונה. ואמונה, פירושה להאמין שכל דבר מדברי התורה, כל מילת עידוד שנאמרה על ידי הצדיקים, הכל מכוון דווקא אלינו.
מסופר שבפעם הראשונה שרבי נתן הגיע לרבי נחמן הוא נתן לו את הספר “שבחי האר”י” – ספר שדן בגדולתו של המקובל האלוקי האריז”ל ושל תלמידו המובהק, רבי חיים ויטל. אחרי שרבי נתן החזיר את הספר, רבי נחמן שאל אותו איזה חלק בספר ריגש אותו במיוחד. “הענווה של רבי חיים ויטל” השיב. מסופר על רבי חיים ויטל האלוקי שהיה אדם עניו ביותר, וכל זמן שהגיע לרבו – האר”י ז”ל, הוא היה משבח אותו במילים שופעות. רבי חיים היה נבוך, שהרי החשיב את עצמו כבלתי ראוי לשבחים מעין אלה. כאשר העיר על כך להאר”י, עודד את רוחו: “קודם לבואו של המשיח, יכול האדם במאמץ קטן יחסית להגיע לדרגתו של רבי עקיבא!”. כשרבי נחמן שמע את תשובתו של רבי נתן, אמר לו: “לזה בדיוק רציתי שתשים ליבך!” (אבניה ברזל עמוד יט ואילך).
היום, אפילו בשבריר של מאמץ שנדרש בדורות הקודמים – אפשר להשיג גבהים רוחניים. כל מה שצריך לעשות הוא לקחת אל ליבנו את דברי הצדיקים ולעשות כמיטב יכולתנו.
לשאוף לגובה אבל לא ליפול למטה…
אבל אם בכל זאת זה נראה לכם גדול מדי, את עשו אפילו מעט מאוד, כמיטב יכולתכם. כי “גם מעט זה טוב” כפי שאומר רבי נחמן. וזכרו! כל מחשבה טובה, כל מילה, כל מעשה טוב שתעשו – נוטלים אותו הצדיקים ומדביקים אותו אל “בנייני הקודש” הנבנים מהמצוות שלנו. הוא הדין בכל מקרה, ולא משנה מי אתה או מה תנאי המצווה. אם ניסית, אם הקדשת לפחות מאמץ מזערי לבצע זאת – כל עוד עשית מעשה טוב – מעשיך הם עכשיו חומר ולבנים למבנה הרוחני שנבנה על ידי המצוות שלנו. כל מצווה, כל מחשבה טובה, היא גדולה ומרחיקה לכת בבנייתו של מבנה זה, וכשהוא יושלם יבוא משיח צדקנו במהרה בימינו.
לכן כותב רבי נתן: אפילו האדם רחוק מהקב”ה – ממשיך הקב”ה להאיר אל תוכו את אורו כדי לקרב אותו. גם אם האדם ‘מתקרב’ רק לימים אחדים ושוב נושר ומתרחק, הם נותרים יקרים מאוד בעיני השם.
לכן, גם אם אתה מרגיש שאין שום רושם ממעשיך הקטנים – אל תחשוב כך! אם אתה מרגיש שאתה לא יכול לעשות הכל, דע שכל מה שאתה יכול לעשות – הוא חשוב! ונחשב הרבה. אל תוותר אף פעם על המעט שאתה כן יכול לעשות – בכל תחום בחיים! בתנאי שרצונך אמיתי, כי יבוא יום ותוכל לעשות עוד. חז”ל מלמדים אותנו, שהתורה תובעת מן האדם רק את מה שהוא מסוגל לעשות (עבודה זרה ג ע”א).
ידועה ומפורסמת הקריאה הנצחית של רבי נחמן: “אין שום ייאוש בעולם כלל!” (ליקוטי מוהר”ן ח”ב, עח). אז אין סיבה להתייאש. עשו כמיטב יכולתכם, עשו כל מה שאתם יכולים. מה שתוכלו לעשות, ובכל מקום שתוכלו לעשות, וכל דבר קטן חשוב מאוד מאוד אצל הקב”ה!
חכמינו ז”ל אומרים: כל מצווה שאדם מקיים באה לפני ריבונו של עולם כשהיא מעוטרת ביופייה הרוחני, וקוראת: “אני נבראתי מפלוני. איש פלוני קיים אותי!”. מצווה זו משכינה שלום בכל העולמות!
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
