זהו, השנה הזאת תיכף מאחורינו! אל תיתנו לה לרדוף אחריכם אל תוך לשנה החדשה. תשכחו מהעבר ואל תיתנו לו להפריע לעתיד שלכם. זאת העצה הכי טובה שתקבלו היום!
השבת האחרונה של השנה! עשינו את זה!
ברור שהיו לא מעט עליות וירידות, רגשיות ופיזיות, אולי גם רוחניות, וסביר להניח שחלק מהן היו יכולות להימנע. סקרו את מה שקרה, בדקו אם אתם יכולים להימנע מהטעות שלכם בעתיד, עשו תשובה, ואז – תשכחו מזה!
כן! תשכחו מזה!
אל תיתנו לעבר לרדוף את העתיד שלכם, זה מונע מכם לקיים מצוות, ובעצם, לעשות כל דבר בכל תחום בחיים. זה גם מה שרבי נחמן היה עושה – שוכח את העבר ולא נותן לו להפריע לעתיד שלו, וכך אמר: “אֵצֶל הָעוֹלָם הַשִּׁכְחָה הִיא חִסָּרוֹן גָּדוֹל בְּעֵינֵיהֶם. אֲבָל בְּעֵינַי, יֵשׁ בְּהַשִּׁכְחָה מַעֲלָה גְּדוֹלָה. כִּי אִם לֹא הָיְיתָה שִׁכְחָה, לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לַעֲשׂוֹת שׁוּם דָּבָר בַּעֲבוֹדַת ה’, אִם הָיָה זוֹכֵר כָּל מַה שֶּׁעָבַר לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לְהָרִים אֶת עַצְמוֹ לַעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ בְּשׁוּם אֹפֶן, גַּם הָיוּ מְבַלְבְּלִים אֶת הָאָדָם מְאֹד כָּל הַדְּבָרִים שֶׁעוֹבְרִים עָלָיו. אֲבָל עַכְשָׁיו עַל יְדֵי הַשִּׁכְחָה נִשְׁכָּח מַה שֶּׁעָבַר” (שיחות הר”ן כו).
אולי גם זה יעניין אתכם:
לשנות באמת? קחו עשרה צעדים קדימה!
אם יש לכם את צרור המפתחות הזה אתם מסודרים
ואתם כבר אומרים: “היי, עוזר! שכחת? ראש השנה נקרא גם יום הזיכרון, יום הזיכרון! לא יום השכחה!”.
אז זהו, לא שכחתי וזה אכן נכון. מה שאנחנו צריכים לזכור זה את העתיד, את המטרה שלשמה צועדת הבריאה. וזה אומר שאנחנו צריכים לשכוח את הדברים שיכולים להרחיק אותנו מהמטרה הנעלה הזו.
סקרו את מה שקרה, בדקו אם אתם יכולים להימנע מהטעות שלכם בעתיד, עשו תשובה, ואז – תשכחו מזה!
שימוש סלקטיבי בזיכרון הוא חלק ממה שצריך כדי להיות איתן וחזק בחיים, ורבי נחמן היה מודל לחוסן שכזה. פעם הוא אמר שגם אם חלילה היה עובר עבירה גדולה מאוד זה לא היה מפיל אותו כלל, הוא היה ממשיך להיות יהודי כשר בדיוק כפי שהיה קודם ובאותה רמה. איך? על ידי עשיית תשובה, וזו לשונו:
“אָמַר, כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִים אוֹתִי רְצוֹנִי לוֹמַר שֶׁבְּוַודַּאי אַתֶּם מַחֲזִיקִים אוֹתִי לְצַדִּיק גָּמוּר, אַף עַל פִּי כֵן אִם הָיִיתִי עוֹבֵר חַס וְשָׁלוֹם עֲבֵרָה גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר, אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיְיתָה הָעֲבֵרָה מַשְׁלֶכֶת אוֹתִי כְּלָל רַק הָיִיתִי אַחַר הָעֲבֵרָה אִישׁ כָּשֵׁר כְּמוֹ קֹדֶם, רַק אַחַר כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה…” (חיי מוהר”ן תנג).
המדרש (תנחומא, ניצבים א) מלמד אותנו שהתגובה הטבעית של אדם לאירוע קשה בחייו היא הכנעה ותפילה. רבי נחמן מספר לנו (ליקוטי מוהר”ן חלק ב, ז:ג) שהטרגדיה הגדולה ביותר היא של אדם שנופל למטה מהכבדות בגלל שאינו חי את חייו על פי התורה. אז אנחנו צריכים להיות איתנים, ניצבים. אנחנו צריכים לדעת אילו לקחים ללמוד מהעבר שלנו ולהיות אנשים טובים וגדולים יותר.

ברור שהיו לא מעט עליות וירידות…
“אתם כולכם ניצבים היום כולכם לפני ה’ אלוקיכם” (דברים כט, ט). ואומר רש”י: כמו ‘היום’ – כיום הזה שהוא קיים והוא מאפיל ומאיר, כך האיר לכם וכך עתיד להאיר לכם.
אנחנו צריכים לעבור במהירות “היום” מהחושך שלו לאור. אבל אנחנו גם צריכים לדעת שאיננו יכולים להכריח ולדחוק את הדברים לקרות. רבי נתן כותב שאי אפשר לבאר את העניין של להמתין בלי לדחוק את השעה בכתב. כי מצד אחד, אדם צריך להיות זריז ומהיר לעשות כל מצווה שתבוא בדרכו. אחרי הכל, אתה חי רק עכשיו. אף אחד לא יודע איזה מכשול עלול להתממש פתאום, להסתבך בינך לבין המצווה.
ומהצד השני, קורה שיש משהו שאתה רוצה אמוד לעשות למען הנשמה והיהדות שלך, אבל הוא חומק ממך. אל תתייאש. המתן בסבלנות. נצל את זמן ההמתנה כדי לבנות את הצמא שלך למטרה המידית שלך – המצווה, ולמטרה ארוכת הטווח – קרבת אלוקים.
“מִי שֶׁרוֹצֶה לִישֹׁן וְאֵינוֹ יָכוֹל לִישֹׁן, הָעֵצָה לָזֶה לְבַל לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ כָּל כָּךְ לִישֹׁן. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּכְרִיחַ עַצְמוֹ יוֹתֵר לִישֹׁן, מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר מְנִיעוֹת הַשֵּׁנָה. וְעִנְיָן זֶה גַּם בְּכָל הַדְּבָרִים שֶׁבָּעוֹלָם לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר. כִּי כָּל מַה שֶּׁמַּכְרִיחִין עַצְמוֹ בְּיוֹתֵר לְאֵיזֶה דָּבָר, מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר הַהֶפֶךְ דַּיְקָא. וַאֲפִילּוּ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם צְרִיכִין לִפְעָמִים זֹאת לִבְלִי לְהַכְרִיחַ עַצְמוֹ יוֹתֵר מִדַּי, אַף עַל פִּי שֶׁבֶּאֱמֶת צְרִיכִין לִהְיוֹת זָרִיז גָּדוֹל מְאֹד לְקַדֵּשׁ עַצְמוֹ כָּרָאוּי, וְלִזְכּוֹת לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם בִּשְׁלֵמוּת בִּמְהִירוּת גָּדוֹל, וְאָסוּר לְהַנִּיחַ מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ כְּלָל, כִּי אֵין הָעוֹלָם עוֹמֵד כְּלָל אֲפִילּוּ כְּהֶרֶף עַיִן, וְעַל־כֵּן כָּל מַה שֶּׁיְּכוֹלִין לְהִתְגַּבֵּר לַעֲשׂוֹת אֵיזֶה דָּבָר בַּעֲבוֹדַת ה’ צְרִיכִין לַעֲשׂוֹתוֹ מִיָּד דַּיְקָא בְּלִי אִחוּר וְעִיכּוּב כְּלָל, אֲפִילּוּ רֶגַע אַחַת כִּי מִי יוֹדֵעַ כַּמָּה מְנִיעוֹת וְעִיכּוּבִים וְהִרְהוּרִים יִהְיֶה לוֹ בַּשָּׁעָה הָאַחֶרֶת, כִּי אֵין לְהָאָדָם בְּעוֹלָמוֹ כִּי אִם אוֹתָהּ הַשָּׁעָה וְאוֹתָהּ הָרֶגַע בִּלְבַד. אַף עַל פִּי כֵן לִפְעָמִים כְּשֶׁרוֹאִין שֶׁמִּתְגַּבְּרִין וּמַכְרִיחִין עַצְמוֹ לְאֵיזֶה דָּבָר וְאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ. צְרִיכִין לִפְעָמִים לְהַמְתִּין וְלִבְלִי לִיפֹּול בְּדַעְתּוֹ מִזֶּה, וְלִבְלִי לְבַלְבֵּל דַּעְתּוֹ כְּלָל בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה לְאוֹתוֹ הַדָּבָר. וְיַמְתִּין קְצָת עַד שֶׁיָּבוֹא עִתּוֹ. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דָּבָר זֶה בִּכְתָב כְּלָל” (חיי מוהר”ן תלא).
רבי נתן מספר לנו שזו הייתה שיטת הפעולה של רבי נחמן – לעשות את המצווה שהוא יכול ברגע שהוא יכול, ולהתגעגע למצווה שהוא עדיין לא יכול היה לעשות. ואם זה עבד לרבי נחמן אז זה יעבוד גם לנו, אמן.
“וְרַבֵּנוּ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה הָיָה בְּדָבָר זֶה חִידּוּשׁ נִפְלָא מְאֹד, כִּי הָיָה זָרִיז בְּתַכְלִית הַזְּרִיזוּת שֶׁלֹּא הָיָה דֻּוגְמָתוֹ בָּעוֹלָם, וְכָל דָּבָר שֶׁהָיָה צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אֲפִילּוּ בְּעִנְיְינֵי עֲבוֹדוֹת גַּשְׁמִיּוֹת שֶׁהֵם צָרְכֵי הָאָדָם, הָיָה עוֹשֵׂהוּ בִּזְרִיזוּת נִפְלָא מִיָּד דַּיְקָא, מִכָּל שֶׁכֵּן בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם. וְאַף עַל פִּי כֵן הָיָה מָתוּן גָּדוֹל, כְּשֶׁרָאָה שֶׁאֵינוֹ עוֹלֶה בְּיָדוֹ הָיָה מָתוּן מָתוּן. רַק שֶׁצְּרִיכִין לְהִתְגַּעְגֵּעַ וְלִכְסֹף לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ תָּמִיד גַּם בָּעֵת שֶׁאֵין עוֹלֶה בְּיָדוֹ עֲבוֹדַת הַשֵּׁם כָּרָאוּי. וְלִבְלִי לְייַאֵשׁ עַצְמוֹ כְּלָל מִשּׁוּם דָּבָר. וְתֵכֶף כְּשֶׁהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עוֹזֵר וְהוּא יָכוֹל לַחְטֹף אֵיזֶה דָּבָר שֶׁבִּקְדֻשָּׁה, יַעֲשֵׂהוּ מִיָּד בִּזְרִיזוּת גָּדוֹל. וְאִי אֶפְשָׁר לְבָאֵר דָּבָר זֶה בִּכְתָב. וְהַמַּשְׂכִּיל הֶחָפֵץ בֶּאֱמֶת יָבִין מִזֶּה קְצָת עֵצוֹת לַעֲבוֹדַת ה'” (שם).
זה המסר הפשוט והמתוק של השבת האחרונה בשנה – תשכחו את מה שהיה ותתחילו מחדש!
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.