החזיקו עצמכם ביחד באהבה גדולה, היו הדיבורים האחרונים של רבי נתן – הצוואה האחרונה שלו בעל פה לכל הבאים אחריו…
רבי נחמן מברסלב אמר פעם על תלמידו המובהק – רבי נתן מברסלב, “אם לא רבי נתן עלה אחד (כוונתו לדף) מכל מה שלימדתי לא היה נשאר”.
יום הסתלקותו של רבי נתן היה ביום עשרה בטבת, רמז למשימה האדירה שהוא לקח על עצמו. צום עשרה בטבת מסמל לא רק את ההתחלה של המצור על ירושלים, אלא גם את פטירתו של עזרא הסופר.
זה היה ביום שישי, רבי נתן היה חולה מאוד. הוא ביקש מהאנשים שהיו איתו לקרוא לו את הסיפורים המפורסמים מסיפורי המעשיות של רבי נחמן – מעשה “מאבדת בת מלך” ואת המעשה “ממלך וקיסר”. במעשה מ”אבדת בת מלך”, בתו של המלך נעלמת והמשנה למלך יוצא לחפש אותה במשך זמן רב עד שהוא מוצא אותה, אולם תחילה הוא צריך לשחרר אותה ממבצר של אש הנמצא על הר של זהב.
אולי גם זה יעניין אתכם:
רבי נתן – לחלום ולחיות את המימד השמיני
רבי נתן – הסופר המאמין מהגלות באפילה
במעשה “ממלך וקיסר” בן המלך מתארס עם בת הקיסר, אולם לפני החתונה היא נחטפת. הסיפור מתאר את הבריחה שלה וכיצד הפכה לשליטה של הממלכה, והרצון העז שלה ולהחזיר את ארוסה משכבר הימים. אחרי ששילמה לכל מי שסבלו בגללה, היא חזרה לארוס שלה ואמרה לו, “נלכה ונסעה” ושבו לביתם!…
יום הסתלקותו של רבי נתן מברסלב היה ביום עשרה בטבת, רמז למשימה האדירה שהוא לקח על עצמו…
רבי נתן ביקש ממי שהקריא לו את המעשייה לחזור על המילים האחרונות כמה וכמה פעמים. ואז אמר, “עתה העת שאשוב הביתה!”
רבי נתן ביקש לחזור על המילים האחרונות ואז אמר, “עתה העת שאשוב הביתה”… בתמונה – ציונו של רבי נתן בברסלב.
הדיבורים של רבי נתן באותו זמן היו כמו הצוואה האחרונה שלו בעל פה, אותה העביר לנוכחים באותו מפגש: “צריכים אתם להחזיק עצמכם ביחד באהבה גדולה. ואתם אנשים כשרים אלא שאתם שלימזלינקיס”.
בתמונה: נהר הבוג של ברסלב הנשקף מציונו של רבי נתן
ופתאום אמר להם, “שלוש צרות היו בטבת, מהו הצרות?” שאל, אך הם ולא זכרו. והוא השיב בעצמו: “בו מת עזרא הסופר, ונכתבה תורה יוונית (תורגמה ליוונית) ונבקעה העיר…”
ועוד אמר לתלמידיו, כשעזרא הסופר הסתלק מן העולם והכפירה גברה בעולם, כפי שאנו רואים היום… “עדיין, אני מקווה שדף אחד מספרי רבינו יהיה תיקון לכל. ובכן מצווה אני עליכם שעיקר עסקיכם יהיה להדפיס את הספרים שיתקיימו “יפוצו מעיינותיך חוצה” (משלי ה, טז) ותהיו חזקים בממון, ברצון ובטרחה!….”
(מתוך הספר “באש ובמים”).