יש מילים שאדם יכול להשמיע בכל מקום ובכל מצב אליו נקלע שמזכות אותו בחופש, שחרור וחירות! זאת הסימפוניה של המילים אל החופש!
דרכי הנשימה מחוברות אל הקנה, המתפצל לסימפונות בתוך הריאות. מובן אם כן, שהצוואר והגרון ממלאים תפקיד מכריע במערכת הנשימה. והיות שאזור הגרון כולל את מיתרי הקול וממילא את יכולת הדיבור של האדם, יש לאזור זה גם חשיבות רוחנית חשובה.
וכך מלמד אותנו רבי נחמן מברסלב: כדי שאדם יממש מחשבה, עליו להביע אותה. כל מעשייה באה לעולם בתהליך תלת-שלבי: מחשבה, דיבור ומעשה. מקורן של המחשבות בשכל, הן נהגות בדיבור, ואז הן יוצאות אל הפועל. הזוהר הקדוש מלמד, ש”כל מה שאדם חושב אינו מתממש עד שהוא מבוטא בשפתיים” (זוהר חלק ג, רצד, א). לכן, אפילו אם האדם לא מודע לתהליך הזה, המחשבות שלו באות לידי ביטוי לעיתים קרובות בדרכים חבויות. לכן, עליו לנקוט זהירות רבה כדי לשמור את המחשבות שלו, שהרי במרוצת הזמן הן יצאו לפועל כמילים. המחשבות מצטמצמות ומגודרות כאשר הן הופכות למילים. הדיבור יוצא דרך המעבר הצר של הגרון, ומתבטא בסופו של דבר במעשים (ליקוטי מוהר”ן חלק א, סו, ד).
ולא רק, רבי נחמן מוסיף ואומר: אי יכולתו של אדם לממש רצונות חיוביים נובעת לעתים קרובות מ”דיבור לא מלא”. לכן, על האדם להגות בבהירות את הרצונות שלו ולבטא אותם לפני הקב”ה. המחשבות שלו ייצאו אז ממצריהן, “מצרי הגרון”, ועל ידי זה יבואו לשלמותן. דיבור שלם ומושלם יאפשר לאדם להגשים את רצונותיו ולממש את המטרות שלו. (שם, ט).
אולי גם זה יעניין אתכם:
על אפכם ועל חמתכם – כל מה שלא ידעתם על האף על פי הקבלה
אחד הכינויים של הגרון הוא “מצר הגרון’, המעבר הצר של הגרון. הוא מייצג את ה’צמצום’, בעיקר הצמצום שחייב להתרחש לפני גילוי המחשבה והדיבור. לפני צמצום זה מתרחש צמצום בין המחשבה לבין ביטוייה בדיבור, מכיוון שהמחשבה מועברת דרך הדיבור. מוכרחות לעבור דרך הגרון קודם התממשותן. הגיית רעיונות וביטויים במילים, מגבשת את המחשבות ומקרבת אותן להתממשות.
יורדים למצרים
התורה מספרת לנו שאברהם אבינו נסע מארם נהריים לארץ כנען. זמן קצר לאחר שהגיע לשם, התפתח רעב בארץ ואברהם ירד למצרים. בעודו מתקרב למצרים, החליט להחביא את אשתו, שרה, בתיבה גדולה. אולם, אנשי משמר הגבול המצרי גילו אותה והתרשמו מיופייה, שעלה על יופייה של כל אישה אחרת שראו מימיהם. הם החליטו ‘להלאים’ אותה למען פרעה. אברהם הבין את משמעות ההתפתחות בנוגע לסיכון חייו שלו, לכן אמר להם ששרה היא אחותו.
באותו לילה ניסה פרעה להתקרב לשרה, אך נבלם מלעשות זאת על ידי כוח על טבעי. כל זמן שניסה להתקרב, הוכה שוב. מכיוון שהבין את משמעות הדברים, הוא זימן אליו את אברהם בבוקר ושאל אותו, “מה זאת עשית לי?” הוא קבל. “מדוע לא אמרת לי שהיא אשתך? מדוע אמרת שהיא אחותך והטעית אותי לחשוב שאוכל לשאתה לאישה?” ופרעה השיב את שרה לאברהם ושילח אותם עמוסי מתנות (בראשית יב).
אי יכולתו של אדם לממש רצונות חיוביים נובעת לעתים קרובות מ”דיבור לא מלא”. לכן, על האדם להגות בבהירות את הרצונות שלו ולבטא אותם לפני הקב”ה.
רבי נחמן מפרש את הסיפור הזה באמצעות תורה הניתנת ליישום אצל כל יהודי בכל דור. הוא מבקש את הקב”ה, לכן הוא נמשך לארץ כנען, בעל הפוטנציאל האדיר להתגלות אלוקית. “אשתו” היא כוח הדיבור שבפיו, בן זוגו לחיים, המיוצג על ידי שרה, מלשון ‘שר’ – ממונה או מושל – הקשור משום כך מבחינה תפישתית ל’מלכות פה’. אולם, בבוא “הרעב”, בנמשל – פגם ברוחניות, אברהם ‘יורד’ ל’מצרים’.
‘מצרים’ מייצגת את אזור הצוואר והגרון, כפי שרואים בשם ‘מצר הגרון’. במצרים, תכונות הדיבור הטהור הייתה בגלות. ‘פרעה’ הוא מונח כללי לציון כל מושלי מצרים, ובשמו מצויות אותיות המילה ‘הערף’ וכן הביטוי ‘פה רע’, שעינינו דיבור רע. עיקר גלות מצרים היא כליאת רוח הדיבור על ידי פרעה ועמו (במובן מסוים, אפשר לראות בפרעה ‘איל תקשורת’ עתיק, שבלם את חופש הדיבור ושעבד אותו לאידיאולוגיה שלו).
לפעמים אדם רוצה להגות מילים של רוחניות – ‘שרה’ – אבל איכשהו כל המילים שלו נעצרות ואינן מצליחות להתגלות בדיבור רוחני. במקום זאת, קציניו של פרעה ‘מוסרים’ את המילים לפרעה אשר – בראותו את יופי הפוטנציאל שדיבור – לוקח את ‘שרה’ לעצמו. קציניו ושריו מייצגים את הקליפות (כוחות הרשע) המנסים ללכוד דיבור רוחני במלכודת.
עם כוח הדיבור, בן הזוג שלנו לחיים, אפשר לשנות עולמות!
כאשר האדם מתחרט על מעורבותו המוטעית בעולם הגשמי ובמקש לעשות תשובה, ‘פרעה’ (תשוקה חומרית) שדימה להשתלט על הרוחניות, ניגף. לא רק שפרעה צריך להשיב את ‘שרה’ (דיבור רוחני) לאברהם (מבקש הרוחניות), אלא שעליו גם להעניק לו ‘מתנות’. כלומר, ניצוצות משימוש בכוח הדיבור בדרך הלא נכונה.
כל עוד רצונותיו של האדם ודיבוריו טובים בכוונתם, אפילו אם האדם נפל קורבן ל’פרעה’ ול’יועציו’, אשפר להרים את דיבורו לקדושה. בקשת הרוחניות היא תהליך טיהור אמיתית, המנקה את הנשמה ואפילו מעניק לאחרים – שייתכן כי נלכדו בגלות – זכויות וטיהור.
לכן פסח, חג היציאה המצר – מצרים, נודע בקבלה בשם ‘פה סח’, הפה המדבר, הרומז על ‘דיבור חופשי’. דיבור טהור מביא לחירות, דיבור פגום מקביל לגלות. אם נתקן את הדיבור שלנו נזכה ל’יציאה’, נהיה לעם חופשי, בריאה נשגבה. כזה הוא ערכו וכוחו הגדול של הדיבור.
כמובן, המושג ‘דיבור חופשי’ עלול להטעות. אין צורך להרחיק בחיפושים כדי להבחין בתוהו ובוהו שמתחולל תחת דגל “חופש הדיבור”. מילים אלה פגעו לפעמים באושיות החברה, ובחסותן התאפשר לכל אדם לומר כל דבר בלי התחשבות במי שעלול להיפגע, להינזק או להיות מושפע לרעה.
התלמוד מספק הגדרה אחרת ל”חופש הדיבור”. חופש הדיבור הוא מצב שבו אפשר לדבר בלי להעליב את הזולת, לגרום לו חוסר נוחות או לעורר אצלו רגשות שליליים. כך אנו למדים (ערכין טו, ע”ב): “אמר רבי יוסי: מימי לא אמרתי דבר וחזרתי לאחורי”. רש”י מציע שני הסברים לדבריו של רבי יוסף: מעולם הוא לא נאלץ להיזהר בסובבים אותו, או שמעולם לא נאלץ להתכחש לדבר שאמר קודם לכן. זהו דיבור חופשי – שאין צורך להתבייש בו כלל.
חז”ל אומרים (על פי בראשית רבה יד, יא) כל הנשמה (כפירושם, נשימה) תהלל י-ה. מעיר רבי נחמן ואומר (ליקוטי מוהר”ן חלק א, נה, ז): “בכל נשימה שאדם נושם, בכל מילה שנאמרת, אדם יכול להביא אליו כבודו של הקב”ה. דיבור ראוי, אפילו כשמדברים על ענייני חולין – וההימנעות מדיבור פגום – מקרבים את האדם בהתמדה אל ה’”.
זהו פירוש המילים ‘דיבור חופשי’ – מילים שאדם יכול להשמיע בכל מקום ובכל מצב אליו הוא נקלע. אלה הן מילים המזכות אותו בשחרור, בחופש, וחירות, דרכן אנו נעשים בני חורין.
זאת הסימפוניה של המילים אל החופש!
(המאמר מבוסס על דברי המחבר בספרו אנטומיה של הנשמה. כנסו ותיהנו מהמבצעים המיוחדים של חנות האתר שלנו).
רוצים לגלות עוד על הרוחני והמסתורי שבנו ובעולם? כנסו לקישור מיסטיקה וקבלה וגלו דברים נפלאים!