מה הדבר שהפך אותנו לעם הנבחר? תתפלאו לגלות שמדובר במשפט אחד שמהדהד כל כך חזק מאותו יום שעמדנו למרגלות הר סיני!
במשך אלפי שנים צרמה את אוזני אומות העולם הטענה של היהודים שאנו העם הנבחר. הרעיון לכנות את עצמנו בתואר כה יומרני, עורר את קנאתם והיווה איום על ערכם שלהם. “במה אתם כה מיוחדים?” הם דרשו לדעת. “מה יש בכם שיותר טוב מאיתנו?”. מעניין לראות, ששאלות אלו בעצמן מגלות מדוע הם לא נבחרו מלכתחילה.
אומתנו מכה שורשיה עמוק בהיסטוריה עד אברהם. בגיל שלוש החל אברהם לכפור בעבודת האלילים שנהגו בה כל סובביו, והכיר את הבורא האחד היחיד והמיוחד. למרות הסכנה לחייו, הקדיש אברהם את חייו להפיץ את האמונה בא-ל אחד לכל העולם. אוהלו היה פתוח לארבע רוחות, כמזמין כל מי שרוצה להתקרב וללמוד תורה. כשראה הקב”ה את מסירות נפשו של אברהם לאמת, כרת עמו ברית נצחית.
לכאורה, ניתן לחשוב שלאברהם היה מותר להרגיש טוב עם עצמו, אחרי הכל, הוא נבחר בגלל שהיה ראוי לכך. אבל התורה מספרת ההיפך. אברהם הכריז: “ואנוכי עפר ואפר”! (בראשית יח, כז). רש”י מבאר: וכבר הייתי ראוי להיות עפר על ידי המלכים ואפר על ידי נמרוד לולי רחמיך אשר עמדו לי (רש”י שם). במילים אחרות, אברהם ראה את הצלתו הניסית כדבר שלא היה ראוי לו, למרות העובדה שהוא נקלע לסכנות אלו אך ורק בגלל שהוא מסר את נפשו בשביל בורא עולם!
אולי גם זה יעניין אתכם:
נריץ את הסרט כמה מאות שנים קדימה למעמד הר סיני. בעמדם למרגלות הר סיני מכריזים בני ישראל את הכרזתם המפעימה: “כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע”! (שמות כד, ז). חז”ל שיבחו מאוד את ההתלהבות והמסירות של ישראל, שקיבלו ברצון את דיברות השם ואמרו “נעשה” לפני ששמעו במה מדובר (עיין מסכת שבת פ”ח:). אבל עדיין קשה להבין, כיצד יתכן שקיבלו על עצמם דבר שלא ידעו מה הוא? ומצד שני, בפסוק זה נאמר “כל אשר דיבר ה’” – ולפי זה משמע שכבר אמר את מבוקשו, ואם כן, השאלה מתהפכת: מה המעלה של ישראל שחז”ל התפלאו עליה כל כך, מאחר וידעו במה מדובר?
“כל אשר דיבר ה’ נעשה ונשמע!” – דיבור שגרם לחז”ל לשבח מאוד את ההתלהבות והמסירות של עם ישראל, שאמרו “נעשה” עוד לפני ה”נשמע”! יש כאן נקודה למחשבה מקסימה עבורנו…
התשובה היא, שהיהודים אכן שמעו את המילים של הקב”ה וידעו מה הוא מצווה עליהם לעשות, אבל הם לא ביקשו הסבר ולא ניסו לחקור מה המשמעות של הציוויים הללו, אלא מיד התמסרו לעשות ולמלאות את רצונו של הבורא בתמימות שלמה. איך ולמה? מכיוון שהם ירשו מידה זו מאברהם אבינו. הם ידעו שהם לא באמת ראויים לגאולה שהקב”ה גאל אותם, אלא הכל מתנת חסד משמים. הגישה שלהם הייתה “אנו נעשה כל מה שה’ מבקש בתמימות ושמחה, ואם ה’ ירצה ויזכה אותנו גם להבין – נודה על כך”.
המילים היו חזקות מספיק, הם לא ביקשו לחקור…
זה מה שמייחד אותנו היהודים. לפעמים אנחנו זוכים לאיזו התגלות של רוחניות, אבל אסור לנו להיות מרוכזים בעצמנו ולחשוב שזה מגיע לנו. נכון, זה נעים כשזוכים להשגה רוחנית עמוקה, אבל זו בהחלט רק מתנה מלמעלה ולא דבר המגיע לנו. במקום להתגאות בזה, עלינו לעבוד את השם בענווה ואמונה ולשמוח מאוד בתפקיד שקיבלנו. זו בדיוק המידה המיוחדת והשלמה שהקב”ה רואה בנו – ה”פינטעלע איד” (הנקודה היהודית) שלנו, שבגללה בחר השם באברהם להתגלות אליו, ואחר כך בעם ישראל. כמו כן, הקב”ה יבחר בכל אחד מאיתנו ויברך אותנו בהתגלות התורה המיוחדת שלנו, אמן.
אז מה עוד מיוחד בנו כיהודים? מה כוחנו ולמה יש לנו כזה אומץ לומר “נעשה ונשמע” לפני ששמענו מה רוצים מאיתנו? בקישור הזה תגלו! וחוץ מזה, אצלנו קורים הרבה דברים כל שבוע בפרשת שבוע – כנסו ותיהנו!
(הדברים מבוססים על דברי רבי נתן מברסלב – ליקוטי הלכות, נפילת אפיים ד).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.