ההתקדמות הייתה הרצון הגדול ביותר של יחיאל, אבל לא היה מי שידריך אותו. עד… שהוא קיבל את המקפצה לשלב הבא!
יחיאל רצה מאוד להתקדם ביהדות וחיפש מי שידריך אותו. הוא גם הבין שהוא צריך להתחבר עם אנשים אחרים, הוא לא יוכל להישאר זמן רב בחברת אנשים שלא מבינים אותו ולא שותפים לאמונה שגילה – האמונה הנפלאה שהייתה הדבר שהוא למעשה חיפש כל ימיו, ושיום אחד גילה בחמלת הבורא עליו, שהייתה מונחת לו מתחת לאף שנים רבות ומחכה רק לו.
כאן נכנס התפקיד של אופיר. אותו אופיר שהייתה לו הזכות לתת ליחיאל את העצה לחפש בעצמו את הטוב ולהזדהות עם הטוב שבו, וזה מה שלמעשה הרים את יחיאל משאול תחתיות ועורר לו את הנשמה מהעילפון שלה – אותו אופיר הוא זה שהייתה לו גם הזכות לספק ליחיאל את המקפצה לשלב הבא של התשובה.
כמו שכבר סופר, לאופיר הייתה היכרות עם עולם התשובה. בימי נעוריו חזרו הוא וכמה חברים בתשובה, חלקם המשיכו הלאה וחלקם – וביניהם אופיר – נסוגו לאחור. יחיאל, שידע על זה, שאל את אופיר האם יוכל להפגיש אותו עם אותם חברים שהתחזקו הלאה בתשובה. אופיר הסכים בלי היסוס. למרות שהוא עצמו היה אחוז ודבוק בטעות של תורות המזרח, היה לו לב טוב ופתוח והוא שמח לעזור ליחיאל להתקדם בדרך שרצה בה. הם קבעו לנסוע ביחד לביתו של אחד מהחברים, רפי שמו, שגר בישוב סמוך לירושלים.
רפי היה נגר אומן המתמחה בגילופי עץ עדינים. הייתה לו נגרייה קטנה בחצר הבית וכשהגיעו יחיאל ואופיר, הוא עסק שם בגילוף עיטורים לתיבת ספר תורה שהכין. הלבוש ‘הזרוק’ והכיפה הצבעונית הגדולה על ראשו הסגירה את העובדה שגם הוא היה בעבר מאוהבי המזרח ותורותיה. אופיר נכנס ראשון והתחבק עם רפי, ניכר היה שאהבה שוררת ביניהם למרות שינויי הדעות. אחר כך הגיח יחיאל וברכו לשלום. “ברוכים הבאים” אמר רפי בחיוך רחב, הציע להם לשבת ומזג להם צ’אי. לאחר כמה חילופי דברי נימוס שאל אותם רפי לסיבת בואם. יחיאל לא היסס ואמר גלויות: “החלטתי שאני רוצה לחזור בתשובה, מה עושים?”
רפי נהנה מהפשטות של יחיאל וענה: “מה עושים? טוב, אז קודם כל עכשיו בדיוק זמן לתפילת מנחה, אז נתחיל מתפילת מנחה…”
הם יצאו החוצה לחצר כדי להתפלל שם כיחידים בלא מניין, ויחיאל התפלל אז לראשונה בחייו תפילת מנחה מתוך סידור קטן שרפי נתן לו. אחר כך, הם שבו אל פינת הישיבה הנעימה בנגרייה הקטנה והחלו לשוחח. אופיר סיפר לרפי שהוא הולך עם יחיאל לשיעורי סנסקריט והחל לתאר בהתלהבות את העמקות הגדולה שיש באותיות הסנסקריט. רפי לא נשאר חייב ואמר: “באותיות ההודיות יש עמקות? אז מה תאמר על אותיות לשון הקודש שבהן נברא העולם ובכל אות ואות יש תלי תלים של סודות!” ורפי הביא כמה דוגמאות מאלפות והוויכוח המשיך בנועם ובחיוך. יחיאל התלהב מאוד מדבריו של רפי, שנתנו לו היבט חדש לעומק שיש ביהדות וחיזוק גדול למהלך שלו בהתקרבות ליהדות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
פרק א: מסע ההשגחה של יחיאל ודג הזהב פרק ז: הקליפה מתחילה להיסדק
פרק ב: כשהמזל יודע פרק ח: להרגיש את הפחד של החיים
פרק ג: המפגש עם האדם המסתורי פרק ט: האתגר של יחיאל
פרק ד: על הקצה פרק י: לבד וביחד
פרק ה: ברוך הבא לגיהינום! פרק יא: שובו של מושון
פרק ו: רחובות התוהו פרק יב: החזרה מהכפור
פרק יג: המפגש עם החתול פרק יד: דרך הצוענים
פרק טו: כוחות על טבעיים פרק טז: להט החרב המתהפכת
פרק יז: הבריחה מזרועות השטן פרק יח: חוזר הביתה
פרק יט: הנחיתה פרק כ: מלכודת במדבר
פרק כא: יבש כמו הנגב פרק כב: הקינה של יחיאל
פרק כג: ממוות לחיים פרק כד: החיפוש מתחיל
פרק כה: מתן התורה של יחיאל פרק כו: הארה בבית פרעה
הערב הגיע ורפי שאל את יחיאל אם ירצה לבוא אתו לערבית בבית הכנסת, אחר כך יוכל לישון אצלו ובבוקר יתפלל בהנץ החמה. יחיאל הסכים בשמחה לא לפני שווידא שלאופיר יש טרמפ חזרה הביתה עם אחד העובדים של רפי שגר לא רחוק מאופיר. הוא נכנס אחרי רפי למכונית הישנה שהביאה אותם לבית כנסת בישוב הסמוך. זמן ערבית טרם הגיע, אבל רפי היה צריך להגיע מוקדם יותר כדי לארגן הקרנה של שיעור שבועי שהועבר בלוויין. “זו זכות גדולה” אמר רפי, “זיכוי הרבים!”… מילים חדשות אלו היוו הקדמה לסגנון שיחיאל לא הכיר. סגנון המודד את המעשים של האדם בזכויות ומצוות. בהמשך, הוא יוצף במילים כאלה: “זכית!” “בוא תזכה!” וכדומה. תרבות שיחיאל לא הכיר כלל הלכה ונחשפה לנגד עיניו.
ביתו של רפי היה בסגנון ‘זרוק’ כמוהו. יחיאל התקבל בברכה על ידי אשתו של רפי והשתעשע עם ילדיו החמודים והשובבים. אחר כך, הם אכלו ארוחת ערב ישובים על כריות ליד תנור עצים ישן, ותיכף לאחר כן מיהר רפי לפרוש לשינה כשהוא ממליץ גם ליחיאל ללכת לישון כי הם צריכים לקום בבוקר מוקדם לתפילת נץ. לפני עלות השחר, רפי העיר את יחיאל בעדינות והם יצאו ברכב לבית הכנסת. סוף סוף, יחיאל מצא את עצמו הולך גם הוא לבית הכנסת עוד בחשיכה עם הטלית ביד! פאתי המזרח התחילו כבר להחוויר מבעד לסדק בעננים הכבדים, וזה היה מאוד מרגש עבור יחיאל לראות שמה שהיה קודם לכן כמו חלום, מתגשם עתה והופך למציאות נעימה.
הלבוש ‘הזרוק’ והכיפה הצבעונית הגדולה על ראשו הסגירה את העובדה שגם הוא היה בעבר מאוהבי המזרח ותורותיה. אופיר נכנס ראשון והתחבק עם רפי, ניכר היה שאהבה שוררת ביניהם למרות שינויי הדעות…
בזמן התפילה, יחיאל ראה שכמה מהמתפללים נועצים בו מבטים. זה היה מביך ויחיאל לא הבין מה הם רוצים. אחרי התפילה ניגש אחד מהם לרפי והתלחש אתו. רפי התקרב ליחיאל והסתכל על התפילין שלו. “קרוב לוודאי שהתפילין הללו פסולים” אמר רפי ומיד המשיך בחיוך מרגיע, “אל תתרגש זה קורה הרבה בהתחלה שמשתמשים בתפילין של בר-המצווה שההורים קנו בכמה מאות שקלים בחנות לתשמישי קדושה. תפילין אלו הן על פי רבו פסולים, ובמקרה הטוב כשרים בדיעבד גדול. בוא תניח את התפילין שלי שתצא ידי חובת תפילין. היום נדבר עם חבר שלי שהוא סופר סת”ם שיארגן לך משהו מהודר”.
אחרי התפילה התקיים שיעור שמסר רב מקובל, שהיה גיסו של רפי – הרב שבח. הוא למד אצל חכמי קבלה והיה לו מראה וסגנון דיבור מאוד מסתורי ומושך. הם למדו בספר “חק לישראל”, והרב שבח קישר את הלימוד בצורה מרתקת לעניינים אקטואליים ושילב בדבריו סיפורים ורמזים שיחיאל, בזכות התודעה המוגברת שעבר, הבין מהם הרבה. הרב שבח הבחין בכך והתפעל מיחיאל ואף כינה אותו “בר דעת”. בשיעור הגישו תה מתוק וקרקר מלוח, ששנים אחרי כן טעמם נשאר בפיו של יחיאל וככל שחיפש לא מצא כמותם שוב…
לשיעור הצטרף עוד חבר של רפי שגר באותו ישוב. שמו היה רועי, ואחרי השיעור הוא הציע, בגלל שהם קמו קצת מאוחר ולא הספיקו לטבול לפני התפילה, שהם יסעו למעיין טבעי שיש בסביבה ויטבלו שם. היה זה בוקר חורפי גשום ויחיאל לא האמין שהוא באמת יעז לטבול במי המעיין הקרים, ועוד בשעה מוקדמת כל כך. זה היה המפגש השני של יחיאל בסגנון של בעלי התשובה של ברסלב, סגנון שבהמשך יהפוך לדרך חיים – אומץ והתגברות על פינוקים וחששות, שהיו כמעט סממן חברתי וסגנון תרבותי, בפרט אצל בעלי התשובה המקורבים לברסלב, שאז עדיין לא שמע עליה יחיאל מאומה.
אחרי נסיעה של כרבע שעה, הם הגיעו למעיין. שביל קצר במורד ההר הוביל לבריכה גדולה שעמדה במרכז רחבה מוקפת עצים רחבי נוף, נביעת מים שבקעה מחריץ בסלע מילאה אותה במים צלולים. הגשם הקל שהחל לרדת כבר בזמן נסיעתם התגבר מעט, אבל חבריו החדשים של יחיאל לא היססו ותיכף פשטו בגדיהם וקפצו משפת הבריכה אל המים הקרים והצלולים שהיו כמטר וחצי למטה משפת הבריכה. מתוך המים קראו ליחיאל לקפוץ גם הוא. יחיאל היסס לרגע, ואז התגבר על הרתיעה מהקור ופשט גם הוא את בגדיו. הוא רצה לרדת אל המים במדרגות שהיו שם, אבל רפי צעק לו: “תקפוץ! תגיד בקול “לשם טהרה” ותקפוץ למים!”.
יחיאל נשם עמוק, צעק בקול רועד מקור “לשם טהרה” וקפץ לתוך המים הקרים! להפתעתו, זה היה הרבה פחות גרוע ממה שחשב, ואחרי שטבל את ראשו בתוך המים כהוראתם של רפי ורועי, הוא טיפס אל מחוץ לבריכה ומיד הגישו לו מגבת והוא ניגב את גופו. היציאה מהמים הקרים אל החוץ גרמו להרגשת חום בכל גופו. הוא הרגיש את הטהרה של מים באופן כה מוחשי! הוא אפילו ראה כמו ניצוצות של אור מבליחות מול עיניו, תופעה שתחזור על עצמה בחודשים הראשונים של תהליך התשובה ויחיאל יאלץ להתמודד עמה, כמו שעוד נספר.
אחרי הטבילה באה הרגשה של טהרה אמיתית ועמוקה!
בימים הבאים, יחיאל בילה עם רפי ורועי ולמד מהם את ההליכות הבסיסיות לחיי יהדות. רפי לקח אותו לחנות ספרים ושם קנה יחיאל כמה ספרי יסוד, שאחד מהם היה ספר “חפץ חיים”. יחיאל מאוד התפעל מהלכות לשון הרע הרבות והמורכבות.
היו אלה ימי השובבי”ם, ורפי לקח את יחיאל לבית מדרש ספרדי בירושלים בו ערכו תענית שתיקה ואמירת תהילים. הייתה זו חוויה מיוחדת במינה. יחיאל, שהיה אמון על סוג כזה של תרגילים רוחניים, נהנה מהשתיקה. התענית הייתה מלווה באמירת פרקי תהילים ויחיאל, שלא היה רגיל במילות הקודש המיוחדות ‘שבר’ עליהן את השיניים. לצד זה, הוא לא הפסיק להתפעל מהילדים הצעירים ש”גרסו” את פרקי התהילים בזריזות כבקיאים ורגילים.
יחיאל היה רגיל אמנם בשתיקות, אבל הוא לא לקח בחשבון שעכשיו יש גם את היצר הרע בתמונה שרוצה לקלקל לו, לקראת סוף התענית כשיצא לחוץ לפוש מעט ולעשן, אמר בטעות כמה מילים לבחור צעיר שעמד שם ובכך קלקל את הרצף של תענית הדיבור שהיה אמור להמשיך עד אחר תפילת ערבית. הוא הרגיש את הטעם המר של הכישלון והמרה השחורה. זו הייתה תופעה חדשה שהוא יצטרך עוד להתמודד איתה רבות. מצד אחד, הוא היה שמח כמו שמימיו לא היה שמח, אבל המרה השחורה ודאגת המצוות החלה כבר “לשבת” עליו.
יחד עם כל זה, יחיאל המשיך ללכת לאוניברסיטה לשיעורים החשובים אבל הרגיש שזה לא יוכל להימשך זמן רב. לשיעורי הסנסקריט הוא הפסיק ללכת לחלוטין, ומצד שני אופיר חברו החל להתמיד בהם ביתר שאת ואף יצר קשר אישי עם המרצה. למעשה, קרה כאן משהו מאוד מעניין, כעין חילוף – ככל שיחיאל התקרב יותר לתורה ונכנס אל עובי הקורה והתרחק על ידי זה מהאוניברסיטה ומהשפעות של תורת המזרח, כך התרחש תהליך הפוך לגמרי אצל אופיר – שהתעניינותו בתורת המזרח גברה ועברה לפסים רציניים הרבה יותר. אפשר היה לראות ממש איך אופיר כביכול מחליף את יחיאל! יחסו הרציני לקורס הסנסקריט, ביחד עם קשריו האישיים עם המרצה, עזרו לו אף לקבל אישור מיוחד ללמוד באוניברסיטה במגמה לתורות המזרח בלא שהייתה לו תעודת בגרות!
זה היה מדהים לראות: כשיחיאל עזב רשמית את האוניברסיטה ונכנס ללמוד בישיבה (כמו שעוד נספר) – נכנס אופיר ללמוד באוניברסיטה במקומו! כשיחיאל התעלה בלימוד התורה ונעשה לאברך חשוב המוסר שיעורי תורה, סיפרו לו שאופיר הולך ומתפרסם כאחד המומחים לחקר תורות המזרח! כיום אופיר הוא ד”ר לסנסקריט ולמיתולוגיה הודית, ולעומתו יחיאל הוא תלמיד חכם המפרסם חידושי תורה!
האם זה מקרה או שאופיר כביכול מילא משבצת שיחיאל עמד בה כדי שיחיאל יוכל לצאת לחופשי? לאלוקים פתרונים….
להמשך הרפתקאותיו של יחיאל המתינו לשבוע הבא!
עוד סיפורים מרגשים מהלב תמצאו בקישור הזה!
