השבוע פרשת כי תצא. רבי נתן, באחד ממכתביו, כותב “כי תצא לאומן” – יציאה מאזור הנוחות בשביל לנסוע לאומן. לשם אנחנו צריכים להגיע – לראש השנה.
הפרשה עמוסה במצוות, היא פשוט עוברת ממצווה למצווה, היא מדברת על יציאה למלחמה, ויצר הרע משתלט עליך. היא מדברת על ילדים, על ירושה. היא מדברת על ילדים שמורדים בהוריהם, – בן סורר ומורה, היא מדברת על אנשים שראויים לעונש מוות. היא מדברת על כך שלגברים אסור ללבוש בגדי נשים, ולנשים אסור ללבוש בגדי גברים. על מצוות ציצית. על איסור כלאיים. על מעשים לא הגונים. חוקים של גיור – ומתוכם עמון ומואב – שאסורים לבוא בקהל ישראל בגלל אכזריותם. על איסוף היבול מהשדות, והמצווה להשאיר לקט שכחה ופאה לעניים – שזה צדקה. היא מדברת על יושר במידה ובמשקל. קילו הוא קילו, פאונד הוא פאונד – לא עם האצבע על המשקל או משהו כזה, רק יושר. ומסיימת בזכור את אשר עשה לך עמלק. זו הפרשה בקצרה. יש עוד הרבה מצוות שמוזכרות, ועלינו לנסות להבין מדוע התורה חיכתה כל כך הרבה זמן לכל המצוות האלה.
אולי יעניין אתכם גם:
למה יש לנו כל כך הרבה מצוות? – פרשת כי תצא
תכנית מגירה – פרשת השבוע כי תצא
דווקא כשלא מסתדר – פרשת השבוע כי תצא
התורה ניתנה בהר סיני בחומש שמות, ואז יש את חומש ויקרא, ולאחריו במדבר, גם בפרשת משפטים יש הרבה מצוות. גם בפרשת ראה. למה הם לא התבהרו עד עכשיו?
לא משנה מה תמיד צריך להתחיל מחדש
כיוון שאנשים, גדלים, הם מתבגרים, ואפילו כך צריכים לדעת שיש תמיד עוד מה ללמוד ולהתעמק בתורה. לכן התורה אומרת לך עכשיו שיש עוד הרבה מה ללמוד. וכמובן, כל שנה קוראים את אותה הפרשה, כל שנה לומדים מחדש את המצוות – בין אם זה חומש עם רש”י, בין אם זה תלמוד ומשנה, וכדומה. הנקודה היא שעלינו תמיד לזכור שאנחנו תמיד מתחילים כל יום ממקום של חוסר ידע, מתחילים מחדש.
הרגע קמתי – האם אני כבר צלול? האם אני באמת יודע מה אני עושה? לא. אז עלי להתעורר, להתעורר הכוונה לעשות תשובה. להתעורר ולהבין שיש ריבונו של עולם – יש אלוקים. ה’ מנהל את העולם. והוא יכוון אותי. הוא יכוון אותי היום למה שלא ידעתי אתמול. הוא ייתן לי היום את מה שנמנע ממני אתמול. אז אני ממשיך, ועובר ממצווה למצווה, רב נתן מביא, וזה דבר מדהים שכמה שנגדל, וכמה שנתבגר ונתקדם, אנחנו תמיד נרצה יותר ויותר. זו בעצם השיעור. תמיד לשאוף ליותר,
תמיד אפשר למצוא משהו טוב לעשות
רבי נתן מביא דבר מעניין מאוד, כתוב במשנה “רַבִּי חֲנַנְיָא בֶּן עֲקַשְׁיָא אוֹמֵר רָצָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְזַכּוֹת אֶת יִשְׂרָאֵל” (מכות ג, טז,) – ה’ רצה לתת זכויות לעם ישראל. “לְפִיכָךְ הִרְבָּה לָהֶם תּוֹרָה וּמִצְוֹת” – לכן הוא נתן להם הרבה תורה והרבה מצוות,
שואל רבי נתן, אם יש לך חבר טוב, האם אתה רוצה להטיל עליו נטל כבד או שאתה רוצה להקל מעליו? ברור שאתה רוצה להקל מעליו אז למה ה’ הרבה לנו את המצוות?
עונה רבי נתן שהתורה כוללת מצוות בכל עת ובכל סיטואציה. הזכרנו כמה מהן קודם – ציצית, גיור של עמון ומואב, צדקה, יש כל כך הרבה מצוות שונות – למה? כי בכל מקום שאדם הולך, בכל מה שהוא עוסק בחייו, הוא תמיד יכול למצוא משהו טוב לעשות. הוא תמיד יכול למצוא איזה מצווה בתחום הזה. כן, אנחנו יכולים ללמוד תורה. ומה עם אלה שאין להם זמן ללמוד? מה עם אלה שמתקשים להבין? לא כולם גאונים, אז אם מצוות לימוד תורה, שהיא באמת המצווה החשובה ביותר, לא כולם יכולים לעשות, מה יעשו אותם אנשים שלא יכולים? או צדקה – אם יש לי כסף, אני יכול לתת, אבל אם אני עני שזקוק בעצמו לנדבה, איך אני יכול לתת צדקה? מה אני יכול לתת? להתמודד עם ילד מרדן זה לא קל, אבל האם עלי להראות לו אהבה, או להיות קשה איתו? וכן הלאה. אז יש עוד מצוות אחרות שאני כן יוכל לעשות.
אנקדוטה מעניינת לענין מצוות ציצית – הגר”א לפני שנפטר, הוא בכה. שאלו אותו, על מה אתה בוכה? אתה הרי הגאון מווילנה? עשית כל כך הרבה מצוות, למדת כל כך הרבה תורה, בטוח שיש לך הרבה זכויות.
והוא ענה שיש מצוות ציצית, שהיא עולה כמה גרושים, ויש עליה שכר בלתי נדלה. אם אני אמות, לא אוכל לקיים יותר את המצווה הזו, שאינה דורשת שום מאמץ, במילים אחרות, כשאני לובש בגדים, אני יכול לקיים מצוות ציצית, או שאישה בלבישת בגדיה יכולה לקיים את מצוות צניעות, ובמילים אחרות, יש תמיד איזו מצווה שאפשר לקיים בפעולות הפשוטות שלנו שממילא אנו עושים. אם זה חקלאות, אם זה בנייה, או בכל תחום שבו אתה נמצא – תמיד תוכל למצוא בזה איזה מצווה לקיים. תמיד תוכל למצוא מצווה לעשות. זו העוצמה של פרשת כי תצא. היא באה לקראת סוף התורה, כי זה מגיע להבנה שיש כל כך הרבה בחיי שאני יכול לעשות – כל כך הרבה שאני יכול להשיג. ה’ בירך אותי בכל כך הרבה הזדמנויות שונות. כאן אני יכול לעזור למישהו, וכאן אני יכול ללכת לבקר חולים. לכל אחד יש מצווה שהוא יכול לעשות, וכל צעד שאני לוקח לקראת קיום המצווה הוא גם חלק מהמצווה. חלק בלתי נפרד. זו העוצמה.
מצוות מחיית עמלק
אנחנו באמת נשיג את כל זה אם נגיע לסוף הפרשה, שם אנו קוראים על מחיית עמלק. עמלק מייצג את כל הרוע שבעולם. עמלק מייצג כל דבר רע. הם היו העם הראשון שתקף את היהודים, והם עדיין תוקפים. רק כשנחסל את עמלק נוכל להעריך את הטוב שה’ נתן לנו. עמלק – עלינו להילחם בו. עמלק יכול להיות הרבה דברים. “עמלק”, אותיות עי”ן מ”ם למ”ד קו”ף, הגימטריה של האותיות היא 240. המילה בעברית “ספק” – סמ”ך פ”א קו”ף, היא גם 240. עמלק מייצג את הספקות והבלבול שאנו מתמודדים איתם באתגרים היומיומיים שלנו. עמלק מייצג פילוסופיות ואתאיזם. עמלק מייצג חוסר מוסריות. עמלק הוא כל דבר רע שאפשר לחשוב עליו בעולם. אז עלינו ללמוד שאנו יכולים להשיג את כל המצוות, אבל עלינו להבין שגם יש רע בעולם. וצריך להיזהר ממנו,
פעם הייתי באיזה בית בקליפורניה. הייתי עם קבוצה של אנשים נחמדים, אבל אישה אחת אמרה לי שהכל טוב. הכל. אז אמרתי, “השואה, האם היית אומרת שזה היה טוב?” היא אמרה, “הגרמנים חשבו כך.” זה עמלקיות. כלומר, יהודים נרצחו ללא סיבה. נשרפו, או נקברו חיים – זה טוב? לא. עמלק הופך את זה לטוב. הכל טוב, היא אמרה. האמת אנשים חושבים כך עד שזה פוגע בהם, זה מטורף לחשוב כך, העולם מטורף. אני אומר את זה כי עמלק – אם תסתכל על האותיות באנגלית – הן מאייתות קמלה. קמלה האריס, שרוצה להיות נשיאת ארצות הברית – המנהיגה של העולם החופשי – שלא עשתה כלום כסגנית נשיא. אין לה שום רקורד להסתמך עליו, כלום. אבל זה עמלק. עמלק זה לדוגמה אם נעשה את הטעות הזו וניכנע לחשוב שהיא משהו – זה עמלק.
אז, אחרי הפולמוס הפוליטי שלי – תסלחו לי כולכם – אבל זה מה שהפרשה מלמדת אותנו. היזהרו מפילוסופיות זרות. מרעיונות זרים. היזהרו ממשהו שהוא זר. היזהרו מהספקות שלנו. בואו נבהיר את החיים. אנחנו יכולים להבהיר את החיים על ידי מצוות. למה? המילה מצווה היא מהשורש צוה – לחבר. אתה רוצה לעזור לעצמך? אתה מרגיש לפעמים מנותק, מבולבל? אנחנו צריכים להתחבר לעצמנו. המצוות מחברות אותנו. זו יכולה להיות מצווה זו, וזו יכולה להיות מצווה אחרת. זה מה שפרשת כי תצא מלמדת אותנו.
יהי רצון שה’ יעזור לנו שנעשה את העבודה כמו שצריך, שנקיים את המצוות כמו שצריך, ושנשרת את ה’ באמת – עם יושר. ושנראה את ביאת המשיח, ואת בניין בית המקדש, במהרה בימינו, אמן.