הרצון לדייק הפך לפעולה חשובה בכל תחומי חיינו. עכשיו, צרפו גם את הפרפר וצאו למסע הדיוק עם אפקט הפרפר ותראו מה קורה לכם!
אנחנו רוצים לדייק.
שמתם לב איך המילה הזו הפכה להיות חלק בלתי נפרד מהלקסיקון של רובנו?
למה? כי אנחנו יודעים שככל שמדייקים יותר כך יהיה לנו נעים וטוב יותר בחיים. נהיה קרובים לעצמנו. והידיעה הזו מורידה מטען לא קטן מעל הכתפיים שלנו ומטעינה אותנו באנרגיות נפלאות. וייב טהור עוטף אותנו. לא סתם רבי נחמן אמר לנו להיות כמו תינוקות, ‘כגמול עלי אימו’. התינוקות הם יצורים מתוקים וטהורים שלא מעמיסים על עצמם שום דבר, מדויקים במה שהם רוצים ועם האתגר איתו הם מתמודדים.
אבל אנחנו לא נשארים תמיד תינוקות, מבחינה גופנית, אנחנו גדלים והופכים לאנשים בוגרים. ודווקא בגלל זה רבי נחמן אומר לנו להיות כתינוקות, מכיוון שהגדילה הזו מביאה איתה אתגרים שמסיתים אותנו מהמטרה שלשמה באנו לכאן, או ליתר דיוק – מהדיוק ומהרצון לדייק.
והדיוק הזה, בעיקר, נוגע במסע הרוחני שלנו בעולם הזה. כי אז, אנחנו רוצים לדייק ולקלוע למטרות שלנו, לתכלית שלנו. ההגשמה הזו הופכת למשהו חיוני והכרחי עבורנו, לא מדובר פה במותרות. הדיוק באיך שהחיים שלנו מתנהלים חשוב לנו מכיוון שזה מעניק לנו ביטחון, שלווה ושמחה.
אולי גם זה יעניין אתכם:
וההיפך הוא גם נכון. חוסר סיפוק, תחושה שאנחנו תקועים במקום מסוים ולא מצליחים לצאת ממנו, לא מתקדמים, לפחות בקצב שהיינו רוצים, כל אלה הם מצבים של חוסר דיוק, כלומר שאנחנו כבר לא מצליחים לדייק את עצמנו.
מה עושים?
יוצאים למסע ומזהים מה אנחנו באמת רוצים ברגע זה ממש. מגלים את הצורך, את הדבר שיאפשר לנו להתחיל את הצמיחה האישית והרוחנית שלנו, את הצמיחה שלנו כאדם שנבראנו.
לא סתם רבי נחמן אמר לנו להיות כמו תינוקות, ‘כגמול עלי אימו’. התינוקות הם יצורים מתוקים וטהורים שלא מעמיסים על עצמם שום דבר, מדויקים במה שהם רוצים ועם האתגר איתו הם מתמודדים.
ומסע כזה לא יכול להיות על אוטומט. זה מסע שאמור לשנות לנו את התפישה שלנו, את כל החיים ממש, אי אפשר להישאר באזור הנוחות עם כל ההרגלים והרצונות הישנים, או החשיבה הישנה שלא הובילה לשום מקום. לצאת למסע הזה, זה אומר שאנחנו קודם כל אומרים שלום לאזור הנוחות ויוצאים לחפש דרך אחרת שתיקח אותנו לדבר שאנחנו רוצים – לדיוק שגורם לנו שמחה, אושר ושלווה, זה שמעניק לנו ביטחון והערכה עצמית נפלאים.
וכאן נכנס אפקט הפרפר הנפלא.
“אפקט הפרפר”, בקצרה, הוא ביטוי מוכר הממחיש תיאוריה מעניינת, שלמרבה הפלא גם הוכחה מבחינה מדעית, האומרת: ששינוי קטן בתנאי התחלה עשוי לגרום שינויים מרחיקי לכת בטווח זמן רחוק יותר. למשל, משק כנפי הפרפר עשוי ליצור שינויים קטנים באטמוספירה שבסופו של דבר יגרמו להופעת סופת טורנדו, או ימנעו אותה. הכנפיים המתנופפות מייצגות שינוי קטן בתנאי ההתחלה של המערכת, שגורם שרשרת מאורעות המובילים לתופעה בקנה מידה גדול.
אבל לפני שנהנה ממשק הכנפיים, מהתזוזה, התהליך היפה של הפרפר מתחיל דווקא ממקום של כמעט חוסר תנועה, מצב של זחל. אנחנו ‘זוחלים’ בגלל שהרגשות הפנימיים שלנו מכבידים עלינו, ובעיקר הגאווה. החומריות והגשמיות תופסות אותנו חזק ומצמידות אותנו לקרקע.
לצאת למסע הזה, זה אומר שאנחנו קודם כל אומרים שלום לאזור הנוחות…
אחר כך מגיע השלב של הגולם. משהו קורה לנו בחיים ומערער את כל הריק והכלום ששקענו בו ומאלץ אותנו להרים את הראש מתוך המקום הקודר אליו נשאבנו, ולהיכנס פנימה – אל הפנימיות שלנו, להקשיב לנשמה, לחשב מסלול שיוביל אותנו אל הדיוק.
שלב המסע – הפרפר שיוצא מהגולם – אנחנו כבר מדויקים, כפי שהשלב הזה מבקש מאיתנו, מחוברים למי שאנחנו, אוהבים את מי שפגשנו בתוך הגולם, שמחים שיצאנו משם ופורצים החוצה עם משק כנפיים שיגרום לסופה חיובית, לשינוי שיוביל לשרשרת מאורעות שישנה את המסלול בו צעדנו קודם, זה שגרם לנו לסטות מן הדיוק, אבל מצד שני גם לחשב מסלול ולצעוד אל עבר הדיוק בחיים שלנו.
רבי נחמן נותן לנו כלי אדיר להגיע לדיוק הזה עם “חרב פיפיות” – כלומר, בעזרת הדיבור שלנו בזמן התפילה האישית, ההתבודדות, שהיא מלכות פה, אנחנו יכולים לכוון היטב ולדייק בכל שלב, ובעיקר, אל המקום אליו אנחנו רוצים להגיע במסע הרוחני שלנו. “וְהַדִּבּוּר הוּא בְּחִינַת שְׁכִינָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: מַלְכוּת – פֶּה. וְזֶה פֵּרוּשׁ (ישעיה לד): חֶרֶב לַה’ מָלְאָה דָם; כִּי הַשְּׁכִינָה נִקְרֵאת חֶרֶב לַה’ (כמובא בזוה”ק ובפרדס), וְהִיא בְּחִינַת דִּבּוּר, שֶׁהוּא בְּחִינַת חֶרֶב פִּיפִיּוֹת, לְשׁוֹן פֶּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים קמט): רוֹמְמוֹת אֵל בִּגְרוֹנָם וְחֶרֶב פִּיפִיּוֹת וְכוּ’…” (ליקוטי מוהר”ן לז).
מאמרים נפלאים ומרתקים נוספים בנושא צמיחה אישית תמצאו בקישור הזה.