דף אחד יכול להגן עלינו? תתפלאו לשמוע אבל כן! איך זה קורה? את התשובה מגלה לנו רבי נחמן בצורה חכמה אבל מאוד פשוטה…
דרכי היהדות הפשוטות, גם אלה שאינן הכרחיות על פי הלכה יבשה אבל הן הנהגות שיהודים החרדים לדבר ה’ קיבלו מדור לדור, הן חשובות ביותר בעיקר בגלל ההגנה והשמירה שהן נותנות לכבשה הבודדה הנמצאת בין שבעים זאבים רעבים.
אפשר למצוא רמז להגנה שדרך היהדות הפשוטה נותנת ב”מעשה מזבוב ועכביש” (סיפורי מעשיות מעשה ז), שם כותב רבי נחמן מברסלב שהיה מלך שכבש מלחמות והיה עושה משתה בכל שנה ביום שבו כבש. ובמשתה, היו שחקנים שעשו חיקויים של כל מיני אומות והיו מחקים את הנימוסים וההנהגות של כל אומה ואומה. המלך ביקש שיביאו לו את הספר שבו כתובים כל הנימוסים של כל האומות, שמשם למדו אותם שחקנים איך לחקות את נימוסי כל אומה ואומה. וישב המלך על הספר וראה איך כתובים שם הנימוסים הנ”ל, ואז ראה על דפי הספר איך שיש עכביש בצד אחד של הספר ומהצד השני יש זבוב, והעכביש היה מנסה להתקרב לזבוב והתחיל ללכת על חודי הדפים ולנסות לעלות על הדף הפתוח ומשם לצד השני למקום הזבוב, ובכל פעם שהרים רגלו לעלות על הדף היה הדף מתרומם ומונע את העכביש מללכת אל הזבוב, עד שבפעם האחרונה הדף התרומם וירד ונסגר על העכביש.
והמלך היה מתמיה עצמו מאוד על המראה הזה, וחשב, הלא דבר הוא, עד שהתנמנם על הספר וחלם לו מה שחלם, שרצו להורגו והדף של הספר שהיה שוכב ונרדם עליו התרומם בכל פעם והגן עליו מפני הקמים להורגו, ורצה מאוד לדעת איזה דף של נימוסים של איזו אומה מגן עליו. רק כשהתעורר, הסתכל וראה שזה הדף שכתובים בו הנימוסים של ישראל, והסתכל בדף בעין האמת וראה האמת לאמיתה והבין שהוא מוכרח להיות ישראל, רק איך עושים לקרב את כל העולם אל האמת. עיינו שם כל המעשה המופלא.
הנימוסים של ישראל, אלו ההלכות וההנהגות ה’נורמליות’, ה’יהדות הפשוטה’ של קהילות ישראל הקדושות, שזה מה שהגן על הזבוב, שהוא היהודי ה’רגיל’ (כלומר, שאינו צדיק במיוחד או בעל כוחות נפש וכדומה) שיתכן מאוד שהוא אפילו קשור כל כולו בקורי עכביש (שהרי מוכרח לומר שהזבוב היה קשור אחרת מה אכפת לנו שהעכביש יבוא אליו, הוא הרי יכול לעוף כהרף עין ולברוח? אלא משמע שהיה כבר קשור). ו’קורי עכביש’ מובא ב”כוכבי אור” (ר’ אברהם בן רבי נחמן) שהם חכמות חיצוניות ואפיקורסות. כלומר, שגם מי שרחוק מאמיתה של תורה ומלא בדעות רעות, בכל זאת, ‘זה הדף מגן עליו’ – היינו, נימוסי היהדות המקובלים על קהילות ישראל, אפילו בחיצוניות בלבד, הם מגינים עליו מפני העכביש שהוא היצר הרע הרוצה ‘לטרוף’ את נשמתו, ושומרים עליו עד שיתעורר לראות את האמת לאמיתה ויתקרב גם לפנימיות הנפלאה שיש ביהדות.
ואם זה מגן על מי שרחוק, כל שכן מי שיש בו גם יראת שמים ותורה כראוי אז בוודאי שהדף של נימוסי ישראל יגן עליו, עד ליום שהוא יסתכל בעין האמת לאמיתה ויבין שהוא מוכרח להיות ‘ישראל’, שזו מדרגה של שלמות ביהדות.
אולי גם זה יעניין אתכם:
איש יהודי
מסופר על רבינו שהיה מתגעגע בכל פעם ‘איך זוכים להיות יהודי’? וכן מובא בשבחי הר”ן ל”ג בזו הלשון: “ולפעמים היינו שומעים מפיו הקדוש בפירוש שאמר בלשון השתוקקות וכסופין: איך זוכין להיות יהודי? ואמר זאת באמת ובתמימות גדול כאילו לא התחיל עדיין כלל. וכן היה כמה פעמים”.
ומבואר בשיחה נ”ל שזה היה אחרי שהשיג השגות נוראות, וממילא מובן שהגעגועים של רבינו היו להיות שלם בעומק, ‘להיות יהודי’ של ממש, ובכל זאת או יותר נכון – לכן החשיב מאוד את ה’יהדות הפשוטה’, ואמר שאילו לא פעלו המפורסמים של דורו אלא זאת שהמקורבים שלהם מתרחקים מדרכי הגויים ושומרים על מראה יהודי ומתנהגים כמו יהודים וכו’, גם זה טוב. ואמר, שאם יהיה לו בן שהולך לבית הכנסת כנהוג עם הטלית בידו וכו’ היה שמח מאוד. ומובא שפעם הביאו אתרוג אליו ז”ל ושמח מאוד, ואמר אז שברסלב זה ‘בית החרושת ליהדות’ וכו’.
וזה רמוז במה שכתוב במגילת אסתר – ‘איש יהודי היה וגו”, שזה מה שלמעשה ניצח את המן עמלק, כלומר האיש יהודי במדרגה החיצונית שלו – איש שמתנהג כמו יהודי בהלכות ומנהגים ולבוש ושפה ומאכלים ונוסחים וכדומה, שהוא ביחד עם זה ‘איש יהודי’ על כל הפנימיות המשתמעת מכך, היינו ‘איש’ המרמז על מדרגה עליונה (זה משה האיש וכו’) ועל כל רום מעלת המדרגות העצומות, כמו שאנו מאמינים שהגיע אליהם רבינו הקדוש על ידי געגועיו להיות יהודי.
כי בוודאי ‘יהודי’ זה דבר נורא ועליון מאוד, אלא שאנחנו בעוונותינו באריכות הגלות המר כבר לא נשאר בנו מהיהודי הזה כמעט כלום, וזה בעצמו נס מה שיש לנו עדיין רצונות טובים וגעגועים לבורא עולם וליהדות פשוט, שזה בעצמו מראה מה זה יהודי ואיזה כוח עצום יש לו, שאף שכל כולו מרוט וכבוש תחת שנות גלות ארוכות, בבחינת ‘ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם’, אף-על-פי-כן הנקודה היהודית שבו פועמת בעוז. ואדרבה, בסוף הגלות ‘הכל חפצים ליראה את שמך’. אבל העיקר הוא, שעצם העניין הוא תמיד לרצות להיות ‘ישראל’ ולצאת מהמצב שאני כבוש תחת הגלות, רק ש’זה הדף מגן עלי’, כי בוודאי כשאני אהיה ישראל יהיה לי הרבה יותר מאשר ‘רק’ הגנה של הדף והנימוסים, כי אהיה מקושר ודבוק בחי החיים ועוד, וזה דבר ברור.
אם זה מגן על מי שרחוק, כל שכן מי שיש בו גם יראת שמים ותורה כראוי אז בוודאי שהדף של נימוסי ישראל יגן עליו, עד ליום שהוא יסתכל בעין האמת לאמיתה ויבין שהוא מוכרח להיות ‘ישראל’…
שחורה אני ונאווה
העיקר הוא, שכאשר יהודי רוצה לעשות תשובה אמיתית הוא יכול לעשות זאת, כי יש לו את הדף שמגן עליו. בפרט, שדווקא על ידי שיסתכל בעין האמת על הנימוסים של ישראל יראה האמת לאמיתה, כמרומז במעשה, שהמלך הסתכל בדף שכתובים בו הנימוסים של ישראל בעין האמת וכו’. כי בוודאי כל הנימוסים והלכות והנהגות, שזה שכל תחתון, חכמה תתאה, זה מושרש במקום שמושרש בשכל העליון, חכמה עילאה, וכאשר מסתכלים דרך השחרות של הצמצומים, שערות, שיעורים וכו’, אל המכוון, זוכים להשגות אלוקות, כמובא בתורה ל’, שהצמצומים, בחינת שערות, בחינת חכמה תתאה, יוצאים מהשכל העליון, ומי שמסתכל יכול לראות על ידי כל ה’שיעורין דאתוון דאורייתא’, היינו אותיות התורה ושיעורי המצוות, נאווה ויופי של שכל העליון. עיינו שם.
ולענייננו, גם אותו בעל תשובה, שהוא פעמים רבות כמו זבוב מסכן שכל כולו קשור באלפי חוטי ארס העכביש, וגם אם קרע רבים מהם, העכביש לא מוותר על טרפו בקלות, כמו שכותב רבינו (תורה ח חלק ב) שאלו הנשמות שהיו בפי הסטרא-אחרא, גם כשיוצאים משם הסטרא-אחרא רוצה לבלוע אותם שוב אחרי שהיו אצלה – הוא בוודאי חייב את הדף שיגן עליו.
נמצא, שאלו המתקרבים צריכים מאוד לסמוך על זה הדף שיגן עליהם וצריכים, יחד עם העבודה הפנימית של תשובה והתקרבות להשם, לבנות עולם יציב של יהדות פשוט בלול עם חוקי חיים יהודים פשוטים ומקובלים כדי שיהיה להם הדף הזה של הנימוסין תמיד למגן, עד שיזכו לנצח המלחמה הארוכה, שגם זה רמוז שם במעשה שאותו מלך כבש מלחמות וכו’, עיין שם.
יש נימוסים ויש נימוסים, צריך פשוט לדעת מי מהם באמת מגן עלינו…
הולך על שניים
לפי זה, אפשר להניח כללים לקירוב רחוקים (גם ‘קרובים’ שמבינים שהם רחוקים): שיהיה תמיד בשני מישורים בצורה מוגדרת ומוצהרת.
מישור אחד – התקרבות ליהדות בכל מה שמקובל על כלל קהילות ישראל, דהיינו ‘יהדות פשוט’, כל אחד לפי מה שהוא נמשך לפי מוצאו, כי יש כאלה שהסגנון הספרדי הוא ה’יהדות פשוט’ שלהם או הסגנון התימני וכו’, העיקר שכל בעל תשובה ישים לנגד עיניו מטרה ברורה לחפש את היהדות הפשוטה ששייכת לו, וכדאי שיחפש את שורשיו, מוצאו ואיך היו אבותיו שהיו עדיין יהודים יראי השם נוהגים, ושיעשה עבודה של הזדהות עם שורשיו, ולהחליף את ההזדהות הטבעית של דרך גידולו. רק שתהיה יהדות פשוטה בלי חידושים והמצאות. וזה כולל: לימוד תורה בצורה מקובלת על פי מסורת, סגנון תפילה ונוסח מקובל על פי מסורת, לבוש יהודי ולא גויי וכן הלאה
מישור שני – שאי אפשר ואסור בלעדיו: התקרבות אמיתית לצדיק האמת, נשמת משה, רבינו הקדוש, בעצם! היינו לימוד בתורתו ותפילה והתקשרות עם כל אנשי שלומנו באהבה ושיחה ושלום, והכל הוא ‘היכי תמצי’ להתקרבות, היינו חיפוש, בקשה ומציאת רוח הקודש של הצדיק, משה רבינו המנהיג האמיתי, שרק הוא יכול לרפאות את תחלואי נפשנו, כי ככל שהחולה חולה יותר כך הוא צריך רופא גדול יותר, וצריכים להתקרב דווקא לרבי הגדול במעלה (תורה ל’ הנ”ל).
והיא שעמדה
גם כאן נכנס עניין הדף שמגן עליו, בפנים אחרות, כלומר לימוד מתמיד בספרי רבינו המקוריים – ליקוטי מוהר”ן, שיחות הר”ן, ספר המידות, סיפורי מעשיות, שבחי הר”ן, חיי מוהר”ן, קיצור ליקוטי מוהר”ן, ליקוטי עצות, ליקוטי הלכות, ליקוטי תפילות, עלים לתרופה, עם ‘נושאי הכלים’ היסודיים שעליהם שכתבו חסידי ברסלב מהדורות הראשונים, ‘פרפראות לחכמה’ מהרב מטשערין זצ”ל, ו’ביאור הליקוטים’ מרבי אברהם ב”ר נחמן זצ”ל, וספר ‘כוכבי אור’ ומכתבים שיש לנו מאנ”ש וכן הלאה, שהיו דבוקים ברבינו וברבי נתן – כל כתיבתם הייתה אך ורק להבנת ופירוש דברי רבינו באמת בלי שום חידושים והמצאות, וספרים אלה הם המזון הבריא ביותר לנשמה שלנו, כי הכל שם מבורר בתכלית הברור בלי שום פסולת ח”ו, וכמו ששמעו את אחד מאנשי שלומנו בדור הזה, כשהיה מבוסם כהוגן בפורים כשהוא זועק: רוצים רבי אוריגינל! כדי שלא לצאת מהכלל, לחידושים שסופם להוציא את האדם גם מהיהדות פשוט ר”ל.
ודעו, שאפילו בתוך ברסלב ישנן מניעות על לימוד בספרי רבינו הקדוש באופן הראוי, כי בעניין זה נכנסת הנקודה המובאת באריכות בפרק ‘גשר צר מאוד’, שיש לאנשים נטייה שלא ללכת בדרך הממוצע המשלבת אלא להידבק לאחד מהצדדים, כלומר – או שלומדים רק ספרי רבינו ומזניחים את הלימודים המוכרחים ליהדותנו, שהם ש”ס ופוסקים וכדומה, שאז גם הלימוד בספרי רבינו נעשה חסר מאוד, או שמשקיעים את רוב הריכוז והמאמץ בפשטי אורייתא ומזניחים מאוד את הלימוד בספרי רבינו המוכרחים עוד יותר ויותר ליהדותנו.
לא זו הדרך ולא זו הדרך, אלא הדרך היא ללמוד את כל חלקי התורה כל אחד כפי מדרגתו וכוחותיו שחנן אותו השם, ובפרט בפרט בספרי רבינו הקדוש, כאשר כל הלימודים האחרים רק באים לחזק את ההתקשרות עם רבינו ותורתו ועצותיו, כפי שהיו אנשי שלומנו נוהגים בדורות הקודמים.
ועל זה צריכים התחזקות גדול בבחינת ‘תורה שלמדתי באף היא שעמדה לי’, היינו ללמוד בחירוף נפש ספרי רבינו גם אם אתה נמצא במסגרת כזו שמסתכלים על זה לא טוב ומחלישים מזה או שאפילו רק לא מחזקים את זה, שזה גם פגם גדול, כי צריכים לחזק תמיד את ההתקשרות ברבינו דרך לימוד תורותיו העמוקות והנוראות.
