אם אתה לא יכול לעשות דברים גדולים אז עשה דברים קטנים עם אהבה גדולה. וכאן נכנס רבי נחמן עם סוד המעט והקצת שישנה לנו את החיים!
“ויוותר יעקב לבדו” (בראשית לב, כה). “אמר רבי אלעזר: שנשתייר על פכין קטנים” (חולין צא, ע”א)
“ומנותר קנקנים, נעשה נס לשושנים (היהודים)” (מתוך השיר “מעוז צור”).
“כמה נרות (חנוכה) מדליק אדם? בלילה הראשון הוא מדליק אחד. מכאן ואילך מוסיף בכל לילה אחד עד שבלילה האחרון יהיו שמונה” (שולחן ערוך, אורח חיים תרעא, ב).
כולנו מכירים את הבעיה הזו – אנחנו מכוונים את דעתנו וליבנו להגשמת מטרה רוחנית שחשובה לנו, שלא פעם היא גם חשובה לכלל עם ישראל (לימוד תורה הוא דוגמה אחת, אבל לא היחידה). אז יצאנו לדרך או התיישבנו לעשות את זה ו… הטלפון מצלצל, מצפצף או מנגן צליל פסנתר. מה שלא יהיה. אנחנו עוצר. קמים. בודקים את ההודעה, מחזירים הודעה או מתקשרים בחזרה, מסיימים וכותבים לעצמנו תזכורת, ומתיישבים שוב לעסוק במה שעסקנו.
אולי גם זה יעניין אתכם:
הכל לטובה – האמונה פשוטה שקשה לנו איתה
עכשיו אנחנו מוכנים לצאת לדרך ובדיוק כשאנחנו מתחילים – שידור חוזר של כל מה שקרה בפסקה למעלה. דה ז’ה וו כל פעם מחדש. חלקנו כבר היו מתוסכלים בפעם הראשונה, וחלק אחר נושמים עמוק ומנסים להמשיך הלאה. בפעם השלישית הקהל נהיה דליל, ואם יש פעם רביעית זה משחק של איש אחד. התסכול שלנו אמיתי והוא מובן. יום “רע” אחד לא גורם לנו לוותר לגמרי, אבל הוא מספיק כדי לגרום לרובנו לוותר על היום. מחר נעשה את זה. מחר נתחיל את הפרויקט מחדש.
וזה עצוב. כי עד כמה שזה נשמע נדוש, אבל יש רק יום אחד. והיום הוא רק אחד. אין ערובה שמחר תינתן לנו הזדמנות טובה יותר (ועמוק בפנים, אנחנו יודעים שהמחר הזה לא מגיע לכולם). לעתים קרובות מאוד מחר הוא חזרה על היום, שהיה חזרה על אתמול. זה קורה כל כך הרבה עד שאתה מרגיש כמו שייקספיר “מחר ומחר ומחר”. אז הפרויקט שאתה חושק להוציא אותו לפועל – נדחה.
יום “רע” אחד לא גורם לנו לוותר לגמרי, אבל הוא מספיק כדי לגרום לרובנו לוותר על היום. לא חבל?
וכולנו מכירים את התוצאות של דחיית פרויקטים טובים ונחשקים: מעט או כלום והרבה התעלמות, תפילות מבולבלות, בלתי זכורות, מערכת יחסים מרוחקת קרה ולא פשוטה עם בורא עולם, והרבה תסכול, אכזבה ומרירות.
אז מה אנחנו יכולים לעשות כדי להשיג יותר ולהרגיש טוב יותר עם עצמנו ועם היהדות שלנו?
אנחנו יכולים ללמוד מרבי נחמן שיעור נפלא.
רבי נחמן היה איש תורה הישגי וחרוץ. הוא גם היה צמא לעוד תורה והופיע בבית המדרש מוקדם בבוקר. ו בשבילו זה היה תמיד הישג בעל חשיבות. כל צעד שעשה היה יקר וחשוב עם השפעה על ההישגים העתידיים.
בנוסף, רבי נחמן נתן לרבי נתן מפתח שכולנו יכולים להשתמש בו: “א ביסלה איז אויך גוט” – מעט זה גם טוב! כמות הזמן שקבעתם ללימוד התורה נחתכה בחצי? ירדה לשליש או לרבע ממה שתכננתם? נותרו רק שתי דקות מהשעתיים וחצי שרציתם? – תפסו אותן! כי “א ביסלה איז גוט!” – מעט זה גם טוב!
מסיבה כלשהי המוח האנושי חושב שהתרגום הפשוט לקטן וקצת זה “חסר ערך”. יעקב אבינו ידע שהפכים, הכדים הקטנים, שווים רק פרוטה. אבל לוותר עליהם עכשיו ולחפש אחרים בהמשך זה היה לוקח ממנו זמן יקר של תפילה או לימוד תורה. זמן יקר של התחזקות באמונה. זמן איכות יקר עם בני המשפחה שלו וכן הלאה.
וזה נכון גם לגבי כל המצוות או כל דבר אחר שתעשו. כשזה מגיע למתן צדקה – למרות ששינוי קטן נראה כמו שינוי גדול, חכמינו מלמדים אותנו שהקב”ה רואה את זה אחרת, בין אם אתה עושה הרבה או מעט כל עוד אותה עושה את מה שאתה יכול למען אביך שבשמים (מנחות יא). כשזה מגיע לביקור חולים, ביקור של חמש דקות יכול להיות מצווה לא פחות טובה מביקור של שעה (ואולי אפילו יותר, תלוי במצבו של החולה ואם אתה אורח רצוי או נודניק…).
תארו לעצמכם שהמכבים היו אומרים: “רק פך שמן אחד?! זה לא טוב. למה לטרוח להדליק את המנורה הערב? נחכה עד שנקבל את המשלוח החדש בשבוע הבא”…. אוי ואבוי! אין מילים שיכולות לתאר את האובדן שהיה יכול להיות. הן גם לא יכולות לתאר את האובדן שלנו אם ניכשל להעריך רגעים יקרים של חסדים ומצוות שאנחנו עושים, של לימוד תורה ותפילה.
ומילים גם לא יכולות לתאר את אור החנוכה והזוהר שאנו חווים על ידי ניצול פיסות הזמן הזעירות שיש לנו בשמחה!
אז קחו עוד שיעור קטן מהלילות של חג החנוכה. גם אחרי שהדלקתם נר אחד אתם יודעים שאתם מתקדמים לעבר המשימה השלמה – עוד נר ועוד נר, עד שתקבלו חנוכייה שלמה ומאירה עם שמונה נרות (ושמש)…
כי “א ביסלה איז גוט”. ואם תעשו את זה עם אהבה גדולה אז קיבלתם את הנוסחה המנצחת לחיים מאושרים!
אזהרה! עשו “מעט זה גם טוב” רק כשאתם כמעט לא יכולים לעשות שום דבר. וכשאתם יכולים לעשות הרבה, אז עשו הרבה עם כל הכוח!
(מבוסס על אבני”ה ברזל, סה).
אתם מוזמנים ליהנות מההשקפה והחכמה העמוקה והמיוחדת שיש ביהדות בקישור הזה!