הבחירה בידיים שלנו והכל תלוי ברצון! אם נבחר לראות את עצמנו בהיבט חיובי גם מאורעות החיים שלנו ייראו כך…
בעניין הבחירה החופשית שלנו, ישנה קושיה שמקננת אצל רבים: כיצד יכול להיות שיש צדיקים ויש רשעים, ומפני מה האחד זוכה להתקרב ולהיות צדיק והשני נשאר ברשעות שלו?
בימינו, קושיה זו מתעצמת בעקבות העניין שרבים מאחינו שהם בגדר גמור של “תינוקות שנשבו”, ולכאורה, קשה להבין על מה הם נשפטים? מה הטענה כלפיהם? ואיך חלקם זוכים להתקרב ואילו אחרים נשארים רחוקים? ויש גם את אלה שאפילו מתנגדים מאוד לקדושה, אז מה החילוק? מה דינם של גויים הרחוקים לגמרי מקדושת ישראל ומה הטענה כלפיהם? האם באמת אנחנו מצפים מכל גוי שיקום בבוקר ויחליט שתורת ישראל היא אמת וימסור נפשו להתקרב?
קושיה זו לא נוגעת רק לגבי אחרים, אלא גם כל אחד כלפי עצמו שלא תמיד מבין: על מה אני נשפט? הרי מה שיש ביכולתי לעשות, אני עושה לכאורה. וגם אם לא, איני יודע איך להתגבר ולעשות יותר, ולמה עלי עובר כך וכך ועל השני אחרת? האם אני כל כך רע?…
אולי גם זה יעניין אתכם:
הבחירה על האמונה
רבי נחמן מברסלב מגלה לנו בתורה “תקעו – אמונה” (ליקוטי מוהר”ן תנינא תורה ה), “את הסוד הנרמז בה, במילים בהן הוא מתחיל תורה זו: “העיקר הוא האמונה וצריך כל אחד לחפש את עצמו ולחזק את עצמו באמונה”, ומיד אחרי כן מתאר את התוצאות הקשות של “נפילת האמונה” ונכנס למהלך עמוק של תיקון והעצמת האמונה (עיינו שם בהרחבה). רבי נחמן, למעשה, מגלה ששורש ויסוד הבחירה הוא האמונה, ועל זה מיד צומחת הקושיה שהוזכרה לעיל: מה הקשר בין בחירה לאמונה? הרי ישנם אנשים שהאמונה מאירה להם ויש כאלה שלא, אז מה עניין הבחירה כאן?
רבי נתן מברסלב (ליקוטי הלכות עירובין ה) הרגיש את העניין העומד בשאלה זו ונכנס להסבר עמוק על פי סוד כוונות קריאת שמע ומגלה שם, שבאמת, יש על דבר זה בחירה לכל אדם, גם לאומות העולם! שהרי יש בעולם הארה תמידית של אמונה שמאירה בלב האדם כמו ברמז, ומקורה ביחוד החיצון, ועיקר הבחירה היא האם להתייחס להארה זו ולהתעורר על ידי הרמזים שבה לבקש את פני השם במסירות נפש, שאז נעשה יחוד פנימי שגורם להארה גדולה הרבה יותר ממה שנעשה על ידי יחוד החיצון, ואז האמונה מאירה באור גדול. או חלילה, להתעלם מהארה זו, ואז לא די שלא זוכים להגדיל את האמונה שתאיר בכל העולם אלא אף מקלקלים את הארת האמונה והיא נופלת למקומות זרים, ואז אמונות כוזביות וכפירות מתחזקות ח”ו.
כשרבי נתן הבחין בזה ונכנס לעובי הקורה, הוא גילה לנו שישנה הארה תמידית של אמונה המאירה בלב שלנו ובעזרתה אפשר לפעול רבות והעלות את האמונה למקום גבוה. צריך רק לבחור לראות זאת…
רבי נתן מגלה בהלכה זו, שהאדם המתעלם מהארת האמונה – זו רעתו, ומי שמתעורר על ידה למסור את נפשו לבורא עולם – זו צדקותו. אם כן, נמצא הסבר פשוט ומאיר עיניים לכוח הבחירה המתאים לכל אדם בכל מדרגה, הן ליהודים והן לשאינם יהודים, שלכולם מגיעה הארה זו והחילוק הוא בהתעוררות של האדם להארה זו. מומלץ ללמוד בהלכה את לשון רבי נתן ואת ההסברים העמוקים לו בהרחבה, כי הדברים עמוקים מאוד וכאן הובאו בקצרה.
לעשות טוב או לא לעשות רע
אפשר לנסות להמחיש מעט על ידי התבוננות בנקודה שבכלליות העולם כל אדם מכיר את המושגים “צדיק” ו”רשע”, וממילא לכל אחד יש את היכולת הפשוטה לרצות להיות צדיק ולא לרצות להיות רשע, גם אם זה במושגים הכי רחוקים ממושגי תורה ויראת שמים. והנה, לכאורה, רוב בני אדם רוצים להיות צדיקים, כי איזה אדם רוצה להיות רשע? הרי גם בסיפורי העולם הכי רדודים יש את הגיבור שהוא הטוב ואת הרשע שכנגדו, נכון? אלא, שהעניין הזה עמוק מאוד. אמנם נכון שאם נשאל את האדם הממוצע בכל ציבור בעולם אם הוא רוצה להיות רשע, בוודאי יאמר שלא. אבל שימו לב! אם תשאלו אדם ממוצע האם הוא רוצה להיות צדיק – גם על זה הרוב יגמגמו ועל פי רוב יסתפקו בלהיות “בלתי מזיק”, או כמו שבני אדם נוהגים לומר: ‘אני לא עושה רע לאף אחד…’
וכאן בקו הדק (כמו תמיד) משתחלת המבוכה. הרי אצל רבים יושבת לה תפישת עולם דומה שמנסה להתחפר במן שינה כזו, שבסך הכל אני בסדר ולא מזיק, אז מה בדיוק רוצים ממני? מה, אני אמור להיות צדיק? הרי רשע בוודאי אינני!
מה אני אמור להיות?…
אלא, שכאן טמונה הנקודה העמוקה עליה עומדת הבחירה, מקטן ועד גדול! נקודת הרצון – שלא די כלל ב”לא להיות רשע” אלא שצריכים גם “להיות צדיק” דווקא. כי מי שלא רוצה להיות צדיק למעשה בזה הוא מרשיע, על פי הביאור של רבי נתן על פי כוונות קריאת שמע – שמי שלא משתדל להמשיך על עצמו הארת האמונה ולהתעורר למסור נפש להתקרב להשם, כלומר להיות צדיק, לא זו בלבד שלא נעשה צדיק אלא אף מרשיע, כי מקלקל את הארת האמונה לידי אמונות כוזבות וכפירות ר”ל. (וכאמור, הדברים עמוקים ויש ללמוד אותם עם ההלכה הנ”ל על מנת להבינם).
וכל זה נרמז בצורה נפלאה בדברי חז”ל (סוף פרק ג מסכת נדה) על ירידת הנשמה לעולם הזה שמשביעים אותה: “תהי צדיק ואל תהי רשע”. שלכאורה, לשם מה כפל הלשון “תהי צדיק ואל תהי רשע”? די לומר “תהי צדיק” לבד או “אל תהי רשע” לבד, נכון? אלא, מכאן אנו למדים שלא די לא להיות רשע על מנת להיות צדיק, אלא צריך להיות צדיק כדי לא להיות רשע. כלומר, לשאוף תמיד להתעורר ולהתמסר לבורא עולם ותורתו. ואם אדם יבחר רק שלא להיות רשע בלבד – הוא לא יצליח. שהרי, בלי ההתעוררות להארת האמונה מקלקלים אותה והיא הופכת לאמונה כוזבית וכפירה חלילה.
אם כן, הכל תלוי ברצון! וממילא לצד ההתעוררות הגדולה שיש בדברי רבי נחמן, ישנו גם חיזוק גדול מאוד והוא – שכל אדם שמכין את ליבו שברצונו להיות צדיק, הרי שמיד הוא בגדר צדיק ולא רשע, ובזה הוא גורם לגידול וגילוי האמונה בהארה נפלאה יותר ויותר. יהי רצון שבורא עולם יזכה אותנו לזה, אמן.