למה אנחנו תמיד מתייחסים לישראל כאל “ארץ” ישראל, ולא אומרים “ארץ אמריקה” או “ארץ יפן”? התשובה עמוקה ומסקרנת!…
למה כל כך קשה בחיים? למה החיים לא יכולים לזרום על מי מנוחות? אלו שאלות מובנות ובסיסיות. אם נרצה להיות קצת יותר מתוחכמים, נוכל להוסיף “אם רצון ה’ הוא רק להיטיב עמנו ולעשות את החיים שלנו טובים יותר, למה הוא לא עוזר לנו שנקבל את כל מבוקשנו ורצוננו בקלות? למה נראה שככל שאנחנו מנסים יותר לשפר ולעשות הכל בצורה הטובה והרצויה, דווקא אז הכל נעשה קשה יותר, כאילו עושים לנו משמים “דווקא”…?”
לפני שהקב”ה הוציא אותנו ממצרים הובטחנו על הגאולה ועל ירושת ארץ ישראל – “ארץ זבת חלב ודבש”. נאספנו כולנו סמוך לגבול הארץ, במרחק של רגעים אחדים ממימוש השיא של כל ציפיותינו מגאולתנו הנפלאה, ושלחנו מרגלים כדי שיודיעו לנו על טבעה של הארץ ויושביה.
המרגלים חזרו. בתחילת דבריהם היה נשמע ששבו עם רשמים חיוביים: “בָּאנוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר שְׁלַחְתָּנוּ וְגַם זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ הִוא וְזֶה פִּרְיָהּ” (במדבר יג). אבל אז לפתע התהפכו דבריהם לרע: “אֶפֶס כִּי עַז הָעָם הַיּשֵׁב בָּאָרֶץ וְהֶעָרִים בְּצֻרוֹת גְּדֹלֹת מְאֹד וְגַם יְלִדֵי הָעֲנָק רָאִינוּ שָׁם” (שם).
לכאורה, המרגלים תיארו מצב אמיתי. מצד אחד, הם לא הסתירו את העובדה שהארץ הייתה בדיוק כמו שהובטח שתהיה – הם אפילו הביאו פירות להוכיח זאת. אבל הם היו גם מאוד מודאגים: אם זו הארץ המובטחת, מדוע הקב”ה שם בה כאלה מכשולים ומניעות נוראות? ענקים שוכנים שם – איום ונורא! איך וכיצד יש לנו סיכוי לכבוש את הארץ כך? אף על פי שניתוח המצב של המרגלים היה לכאורה מדויק, הם טעו לגמרי בהבנת המהות האמיתית של ארץ ישראל.
אולי גם זה יעניין אתכם:
למה אנחנו תמיד מתייחסים לישראל כאל “ארץ” ישראל? אנחנו לא אומרים “ארץ אמריקה” ולא “ארץ יפן”. יש לזה טעם עמוק. המילה “ארץ” דומה בשורשה למילה “רצון”. ארץ ישראל היא המקום בו יכולים לגלות את נקודת הרצון הפנימית ועל ידי זה לחיות חיים של רצון, כיסופים והשתוקקות. שתי המילים – “ארץ” ו”רצון” באות משורש “רץ”. כשזוכים להתחבר למהות של ארץ ישראל, כוח הרצון מתחיל לרוץ. הפירות המתוקים של ארץ ישראל, שהתורה מתארת, מרמזים על אהבה והשתוקקות רוחניים שאפשר לקבל בארץ הזו. אלא שגם על זה הקב”ה מניח מניעות.
ארץ ישראל היא המקום בו יכולים לגלות את נקודת הרצון הפנימית ועל ידי זה לחיות חיים של רצון, כיסופים והשתוקקות. שתי המילים – “ארץ” ו”רצון” באות משורש “רץ”…
והסיבה לאותן מניעות היא פשוטה, כי על ידי זה מעוררים אותנו לחפור ולחפש בעצמנו את נקודת הרצון הפנימית. מכריחים אותנו להכיר עד כמה אנחנו באמת רוצים את התכלית הנחשקת. ממש כמו אוהב הרוצה שכל תשומת הלב והאהבה של בן הזוג תהיה מכוונת אליו, כך כביכול הקב”ה משתוקק לקשר אישי ועמוק עמנו. לכן, הוא שם בפנינו דברים המהווים הזדמנות להוכיח עד כמה עמוקה התשוקה שלנו אליו. ועל ידי שאנו מעוררים את הרצון הפנימי להשם אנו זוכים לביטול ומתקשרים באחדות השם, עד שזוכים לרצון שברצונות “רעווא דרעווין”, ואז אנחנו מתעוררים עוד יותר ויותר לרצון והשתוקקות לבורא עולם.
ארץ ישראל היא המקום בו יכולים לגלות את נקודת הרצון הפנימית ועל ידי זה לחיות חיים של רצון, כיסופים והשתוקקות!…
עם ישראל עמד והסתכל על ארץ ישראל ממרחק הושטת יד. זה היה הרגע בו יכלו לבטא את הגעגועים הכי עמוקים שלהם להגשמת חלומם. המניעות נועדו לעורר אותם לפנות אל בורא עולם עם תקווה חזקה וכיסופים כדי שיוכלו להתאחד עם רצונו. הארץ הנחשקת תהפוך להיות עוד יותר נחשקת והסגולה הרוחנית שלה תתגלה ותשפיע עליהם, אבל המרגלים לא הבינו זאת. במקום זה, הם נסוגו לנוכח המניעות.
כאשר אנחנו קוראים שוב על אותו אסון של חטא המרגלים, נתפלל שיהי רצון שנתעורר על ידי זה להסתכל על המניעות שיש לנו באופן הנכון ונשתמש בהן כדי לבטא את געגועינו לשוב כולנו הביתה – למקום של רצון השם האמיתי. אמן!
(מבוסס על דברי רבי נתן מברסלב, ליקוטי הלכות, ברכות הריח ה).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם!