תארו לעצמכם שאתם זוכים לחוויה אלוקית והשם מאיר לכם פנים ופתאום הסתר פנים הוא נעלם לכם ושוב מתגלה לכם ושוב מסתתר. מה המשמעות הדבר ואיך מתמודדים עם זה?
פרשת השבוע היא פרשת בשלח. בפרשה זו ארבעה עניינים נפלאים: קריעת ים סוף, הוצאת מים מן הסלע, פרשת המן ומלחמת עמלק. רבי נתן מצביע על נקודה חשובה העוברת כחוט השני בין כל המאורעות ומעוררת פליאה גדולה: הקדוש ברוך הוא מתגלה ומאיר פניו, ובתוך כך הוא מסתתר ונראה כאילו אינו נוכח חלילה, ושוב הוא מתגלה וכן חוזר חלילה.
בפרשיות הקודמות: שמות, וארא, בא – התורה מספרת על צרת השעבוד וגאולת עם ישראל. הקדוש ברוך הוא התגלה למשה ונתן בידו אותות ומופתים וציווה עליו לבשר לעם ישראל שהוא שמע את עניים והוא עומד לגאלם. הקב”ה עשה את המופתים כדי לקרב את עם ישראל לאמונתו, ואכן כך היה: “וישמע העם ויאמן העם כי פקד ה’ את עמו” (שמות ד, לא). אולם בפועל, במונחים מעשיים, לא די שלא הייתה גאולה אלא להיפך, פרעה הכביד עוד יותר את עולו ואת תנאי העבודה של עם ישראל. למרות שהייתה התגלות של מופתים נוראים, מיד אחר כך הייתה הסתרה, כביכול הקדוש ברוך הוא נעלם. היכן ההבטחה שהבטיח לגאול את עם ישראל? דתן ואבירם רכבו על הגל של הסתרת פני השם ויצאו בעזות פנים כנגד משה רבנו וטענו כלפיו: “ויאמרו אליהם ירא השם עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה ובעיני עבדיו לתת חרב בידם להרגנו” (שמות ה, כא). הם האשימו את משה כאילו נבואתו שקרית והוא הגורם לסבל של עם ישראל.
אולי גם זה יעניין אתכם:
אך מיד לאחר מכן התגלה שדברי משה היו נבואת אמת והבטחת הקדוש ברוך הוא הייתה אמיתית. השם הכה את מצרים מכה אחר מכה, ובסופו של דבר עם ישראל יצא ממצרים, המצרים וכל העולם ראו כי אין כוח בעולם ככוחו של הקדוש ברוך הוא, כמו שכתוב: “למען תדע כי אין כהשם אלוקינו” (שם ח ו), וכמו שכתוב: “בעבור הראותך את כוחי ולמען ספר שמי בכל הארץ” (שם ט, טז).
אך גם לאחר שכולם, כולל דתן ואבירם הסקפטיים, ראו שנבואת משה שעם ישראל עתיד לצאת ברכוש גדול לא היו המצאה או בדיה, והשם אכן הוציא אותם ממצרים לחירות עולם ברכוש גדול. הכל התקיים. גם אז, ברגע שהיה שוב הסתר פנים והמצרים רדפו אחריהם כמו שכתוב: “וירדפו מצרים אחריהם… וישאו בני ישראל את עיניהם והנה מצרים נוסע אחריהם (שם יד, ט-י) התעוררה שוב המחלוקת של דתן ואבירם והם טענו בפני משה: “המבלי אין קברים במצרים לקחתנו למות במדבר, מה זאת עשית לנו להוציאנו ממצרים” (שם, יא). תחילה הם טענו שמשה בכלל שקרן (חלילה) ועם ישראל כלל לא אמור לצאת ממצרים, ועם ישראל סובל בגלל דברי משה, ופרעה הכביד את עולו. אך גם לאחר שההבטחה התגשמה, כאשר המצרים רדפו אחריהם, במקום להאמין בהשם ולהתפלל אליו שיושיע אותם הם טענו טענה אווילית, שהסיבה שהוא מוציאם ממצרים היא כדי “להמית אותם במדבר, כי אין קברים במצרים”… היש אווילות גדולה מזו?
וכאן אנו מגיעים לרעיון חשוב ועמוק מאין כמותו. למרות שהיה בתחילה הסתר פנים, בסוף כל עם ישראל ראו שהקדוש ברוך הוא קיים את הבטחתו. מדוע אם כן שוב התעורר הספק, הרי הקדוש ברוך הוא הבטיח להם שהוא יביא אותם אל הארץ כמו שכתוב: “והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים… והבאתי אתכם אל הארץ…” (שם ו, ו-ז), הם הרי כבר ראו שהוא כל יכול, אם כן בוודאי הוא יקיים את דברו? אמנם רוב עם ישראל האמינו בהשם וצעקו להשם בתפילה ולא כמתרעמים, כמו שכתוב: “ויצעקו בני ישראל אל השם” (שם יד, י) אבל בכל זאת, חלק מעם ישראל, אלו שלכתחילה לא האמינו בנבואת משה ובהבטחת הקדוש ברוך הוא, גם הפעם כשמצרים רדפו אחריהם שוב הפכו לספקניים ולא האמינו שהקדוש ברוך הוא יכול להצילם ממצרים, למרות שהם כבר ראו שהשם הוא כל יכול.
ושוב גם בים סוף, פעם נוספת, השם התגלה בכוחו האינסופי והציל אותם. הוא ציווה לעם ישראל לרדת לים ובני ישראל הכשרים שמעו בקולו והים נבקע בפניהם והם זכו לראות נס גלוי שלא נשמע מעולם, ים נקרע לשניים (יותר מדויק לשנים עשר כנגד השבטים) ועם ישראל עברו בתוך הים ביבשה והמצרים טבעו בו למוות.
למרות שהיה בתחילה הסתר פנים, בסוף כל עם ישראל ראו שהקדוש ברוך הוא קיים את הבטחתו!
נו, היינו חושבים שמכאן ואילך לא יהיו יותר ספקות וחוסר אמונה וכולם יאמינו בהשם ללא עוררין. אך למרבה הצער לא כך היו פני הדברים. מיד לאחר שהמצרים טבעו ועם ישראל התעשר עושר רב מביזת מצרים, הם הלכו שלושה ימים במדבר ולא מצאו מים, שוב הסתר פנים, ומיד הכל התעורר מחדש כאילו מעולם לא ראו גילוי הארת פנים של הבורא. שוב תלונות כמו שכתוב: “וילונו העם על משה לאמור מה נשתה” (שם טו, כד), ושוב השם האיר פנים והם ראו נס גלוי כיצד משה הכה בסלע בציווי השם, ולפתע יצאו מים בכמות שהספיקה להשקות שש מאות אלף גברים ובסך הכל כשלושה מיליון איש, אנשים נשים וטף.
אז אולי עכשיו סוף סוף כולם יאמינו? לצערנו שוב התשובה היא לא. הלחם שהוציאו ממצרים כלה ושוב תלונות: “וילונו כל עדת בני ישראל על משה… כי הוצאתם אותנו אל המדבר הזה להמית את כל הקהל הזה ברעב” (שם טז, ב-ג), ושוב הקדוש ברוך הוא התגלה והוריד להם מן לחם מן השמים, דבר שלא נשמע מעולם, ולמרות זאת הם התכחשו לנסים ולהשגחת הבורא. משה הזהיר אותם לאכול את המן מדי יום כמו שכתוב: “ויאמר משה אל העם איש אל יותר ממנו עד בוקר”, (שם, יט), והם כאילו לא הבינו, השאירו בכוונה ושלטה בו רימה כמו שכתוב: “וירם תולעים ויבאש”. וביום שישי כשהשם ציווה ללקוט לחם משנה (אחד עבור יום שישי והשני לכבוד שבת) ולהשאיר את השני לשבת, הם לא עשו כך ויצאו בשבת ללקוט, כמובן שהם לא מצאו כמו שכתוב: “ויהי ביום השביעי יצאו מן העם ללקוט ולא מצאו” (שם, כז).
הים נבקע בפניהם והם זכו לראות נס גלוי שלא נשמע מעולם!
לא בכדי, שיא התעתועים של התכחשות להשם היה דווקא בכל מה שקשור למן, לפרנסה. על הפרנסה נאמר בפירוש: “הנני ממטיר לכם לחם מן השמים… למען אנסנו הילך בתורתי אם לא” (שמות טז, ד). היה עליהם להאמין בהשם לאחר שהראה להם כל כך הרבה ניסים. לא פלא שמיד לאחר מכן הגיע עמלק כמו שכתוב: “ויבוא עמלק וילחם עם ישראל ברפידים” (שם יז, ח). רבי נתן מצטט את דברי רש”י: “סמך פרשה זו למקרא זו לומר, תמיד אני ביניכם ומזומן לכל צרכיכם, ואתם אומרים היש השם בקרבנו אם אין, חייכם שהכלב (=עמלק) בא ונושך אתכם, ואתם צועקים לי ותדעו היכן אני. משל לאדם שהרכיב בנו על כתפו ויצא לדרך, היה אותו הבן רואה חפץ ואומר, אבא טול חפץ זה ותן לי, והוא נותן לו, וכן שנייה וכן שלישית, פגעו באדם אחד, אמר לו אותו הבן ראית את אבא? אמר לו אביו, אינך יודע היכן אני?! השליכו מעליו ובא הכלב ונשכו” (שם).
מה אנו לומדים מכל זה? רבי נתן מסביר, שזה התפקיד שלנו לדעת שהקדוש ברוך הוא נמצא תמיד, גם כאשר הוא מסתתר. עיקר הניסיון הוא בעניין הפרנסה, השם מראה פני חסדו בכל פעם ותיכף מסתיר את פניו והיצר מכניס דאגות בלב כאילו אי אפשר לעסוק בתורה בגלל עול הפרנסה. צריך לזכור שהשם נמצא תמיד גם כאשר הוא מסתתר כמו שכתוב: “אכן אתה אל מסתתר, אלוקי ישראל מושיע” (ישעיה מה), גם בתוך ההסתרה נמצא השם יתברך. ככל שהאדם יאמין בכך יותר כך הוא גם יזכה יותר ויותר לגילוי והארת פני השם.
(על פי ליקוטי הלכות, גביית חוב מהיתומים ה, ג-ד)
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.