דווקא לאחר מכת בכורות פרעה ומצרים נכנעו ללא תנאי, בסיס האמונה שלהם בכוחות הטבע התגלה חסר משמעות והתגלה שהכל מתנהג רק בהשגחה!
פרשת השבוע היא פרשת בא. התורה מספרת על שלושת המכות האחרונות מתוך עשר המכות שהשם הנחית על המצרים: ארבה, חושך ומכת בכורות היא האחרונה. השם חזה מראש שמיד כשתגיע מכה זו פרעה ישלח את בני ישראל באופן מידי. אמנם עוד לפני מכת ארבה כבר נשמעו קולות בתוך מצרים שקראו לשלח את בני ישראל, כמסופר בתורה: “ויאמרו עבדי פרעה אליו עד מתי יהיה זה לנו למוקש שלח את האנשים ויעבדו את ה’ אלוקיהם הטרם תדע כי אבדה מצרים” (שמות י, ז). ובשלב שלפני מכת בכורות זה כבר הפך למרד אזרחי, הבכורים ידעו שהם על הכוונת ושלפו חרבות נגד שליטי העם ובראשם פרעה שישלחו את בני ישראל. אולם פרעה הקשיח את ליבו וניסיון המרד לא הצליח. גם בקרב זה מתו כמה אלפים.
הנבואה התגשמה במלואה: בדיוק בחצות לילה של חמישה עשר לחודש ניסן, הקב”ה הכה כל בכור בארץ מצרים. מכה זו שינתה סדרי בראשית ובעקבותיה עם ישראל יצא ממצרים למחרת עם שחר בראש מורם, כאמור בתורה: “ובני ישראל יוצאים ביד רמה” (שמות יד, ח).
אולי גם זה יעניין אתכם:
אל תיתנו לשקר להונות אתכם – פרשת שמות
לא מוותרים על אף יהודי – פרשת ויחי
מדוע דווקא מכת בכורות היא זו שהטתה את הכף סופית ולאחריה פרעה שלח מיד את בני ישראל? בממד הפיזי מובן מאוד למה מכת בכורות הכניעה את המצרים ללא תנאי, המצרים הבינו באיחור: או שהם נכנעים או שאין יותר מדינת מצרים. זה מזכיר קצת את סיום מלחמת העולם השנייה, כאשר ארצות הברית הנחיתה את פצצת האטום. אחרי ההפצצה הראשונה, היפנים עוד ניסו להמשיך במלחמה, אך כאשר נחתה הפצצה השנייה יפן נכנעה ללא תנאי, הם הבינו שאין שתי ברירות – או שהם נכנעים או שזה הסוף של מדינת יפן. כפי שהזכרנו, גם במצרים היו קולות פנימיים עוד לפני מכת ארבה לשלח את בני ישראל: “הטרם תדע כי אבדה מצרים”, אך גם אז פרעה עדיין סרב לשלח את בני ישראל. דווקא במכת בכורות מצרים פרעה ומצרים נכנעו לחלוטין. מה היה בה, במכת בכורות, בממד הרוחני שגרם לפרעה ולמצרים לכניעה המוחלטת ולשלוח את בני ישראל ללא כל תנאי?
מבאר רבי נתן:
‘בכור’ הילוד הראשון במשפחה, מייצג ‘ראשית’ – התחלה, והתחלה מסמלת ‘דעת’. כמו בפסוק ‘ראשית דעת’ (משלי א). כידוע בכל דבר בבריאה יש שני כוחות שקולים מקבילים לצורך הבחירה החופשית. כוח הקדושה לעומת כוח ההתנגדות הנקראת ‘סטרא אחרא’ (המילה סטרא בארמית משמעותה ‘צד’, כלומר הצד האחר, הנגדי לקדושה). כך גם ביחס ל’דעת’ המיוצג ב’בכור’, יש כוח זה בקדושה ולעומתו גם בצד של ה’סטרא אחרא’.
דווקא במכת בכורות מצרים פרעה ומצרים נכנעו לחלוטין. מה היה בה, במכת בכורות, בממד הרוחני שגרם לפרעה ולמצרים לכניעה המוחלטת ולשלוח את בני ישראל ללא כל תנאי?
בצד של הקדושה, ה’בכור’ – ה’דעת’, מבטא אמונה והשגחה, כלומר אמונה במציאות השם והאמונה שהוא זה שמנהיג את כל הבריאה, שום דבר לא נעשה מאליו במהלך טבעי ולא מחושב, והכל נעשה רק בהשגחתו. לעומת זאת, כוח ה’בכורה’ של הסטרא אחרא מייצג את האמונה ההפוכה והקיצונית בהנהגת ובכוחות הטבע, תוך התכחשות מוחלטת לכוחות הקדושה ולהכרה בהנהגת השם. פרעה ומצרים היו הסמל של האמונה בכוחות הטבע, הם עבדו לנילוס שהיה משקה את ארץ מצרים, והאמינו אך ורק בכוחות הטבע ובכוחות הכישוף וסירבו בתוקף להודות בנוכחות השם ולהאמין בו, כדברי פרעה: “מי ה’ אשר אשמע בקולו.. לא ידעתי את ה’..” (שמות ה, ב).
עם ישראל מסמל בעצם מהותו וקיומו את המושג ‘בכור’, את הדעת של הקדושה, שהיא האמונה וההשגחה בהנהגת הבורא. לכן הקב”ה מכנה את בני ישראל: “בני בכורי ישראל” (שמות ד, כב). האמונה של עם ישראל היא מעבר לטבע ובניגוד לטבע. גם כאשר הטבע מחייב דבר וסדר מסוים, עם ישראל מאמינים בהנהגה הניסית שמעבר לטבע. הדברים מתקשרים עם דברי רבי נחמן שהאמונה היא למעלה מהטבע: “כי הטבע מחייב כן, והתפילה משנה הטבע, וזה דבר נס, ולזה צריך אמונה שיאמין שיש מחדש ובידו לחדש דבר כרצונו” (ליקוטי מוהר”ן ח”א, ז). מדוע עם ישראל מסמל את ההשגחה האלוקית ואת כוח האמונה מעבר לדרך הטבע?
“הטבע מחייב כן, והתפילה משנה את הטבע!…” (רבי נחמן מברסלב)
לאחר מלחמת אברהם עם המלכים התורה מספרת על המחזה: “אחר הדברים האלה היה דבר ה’ אל אברהם במחזה לאמור… ויוצא אותו החוצה ויאמר הבט נא השמימה וספר הכוכבים אם תוכל לספר אותם ויאמר לו כה יהיה זרעך” (בראשית טו, ה). רש”י מפרש על פי המדרש: “צא מאצטגנינות שלך, שראית במזלות שאינך עתיד להעמיד בן, אברם אין לו בן, אבל אברהם יש לו בן”. דבר אחר: “הוציאו מחללו של עולם והגביהו למעלה מן הכוכבים” (בראשית רבה מד, יב,). כלומר, הבורא הרים את אברהם מעל הטבע ומעל המזל. בדרך הטבע ועל פי המזל לא היה אמור להיות לאברהם אבינו בנים, ולכן הלידה של יצחק ובעצם כל האומה כולה היא מעל לדרך הטבע. לכן, עם ישראל בכללותו נקרא בפסוק: “בני בכורי ישראל”, כי השורש של עם ישראל נעוץ ב’בכור’, ב’דעת’ של הקדושה שהיא האמונה שמעבר לטבע והמזל. ללא אמונה זו עם ישראל כלל לא היה קיים בעולם.
זה מה שקרה במצרים כאשר השם ביטל את הנהגת הטבע והראה באמצעות ה’מכות’ את הנהגתו הניסית למצרים ולכל העולם, איך הוא הופך מים לדם ודם למים, מטה לנחש ומנחש מטה. אולם מכת בכורות, המכה שהשם הנחית על שורש הדעת של הסטרא אחרא, על מקור האמונה בכוחות הטבע, הייתה כה מוחצת, כי בכך השם גילה שהכל אך ורק בהנהגה של הבורא בבחינת “בני בכורי ישראל”. לכן דווקא במכת בכורות, פרעה ומצרים שהאמינו וסגדו לכוחות הטבע נכנעו לחלוטין.
(על פי ליקוטי הלכות, נטילת ידיים שחרית ב, ד).
כל שבוע אנחנו נהנים מעוד חידושים נפלאים על פרשת השבוע, כנסו לכאן ותיהנו גם אתם.