אם הקב”ה אוהב את הבריות המזדקנות שלו, אז למה מגיע להם לסיים מסכת חיים עשירה ומעוררת השראה כשהם תלותיים וחסרי אונים?
לא, זאת לא כותרת מרעישה, גם לא טיזר או איזו שאלה היפותטית.
זה אתגר אמיתי של אמונה עבור אדם קשיש שמתבונן בגופו, או על מוחו, שהולך ומתדרדר, מקרטע ומזייף. גם לאלה שמטפלים בהם, בעיקר בני המשפחה, שצופים בתהליך הנסיגה – פיזית, נפשית – של האדם שהעריצו, שאבו כוחות וקיבלו ממנו השראה במשך שנים רבות.
וזה מנקר בפנים עד כדי מבוכה: אם הקב”ה אוהב את הבריות המזדקנות שלו (ובטח שהוא אוהב!) אז למה הוא עושה את זה? האם לקשישים מגיע לסיים מסכת חיים עשירה, מלאת תוכן ומעוררת השראה, כשהם הופכים לאדם חסר תנועה שלא יכול להושיט יד ולקחת דברים, וזה עוד בלי להזכיר את המצב העצוב של להתקלח לבד או בלי יכולת לחיות את החיים שלו ללא מטפל צמוד?
אולי גם זה יעניין אתכם:
מדע ואמונה – הוויכוח של הפרופסור והסטודנט המפורסם
חזרתי משם – אנשים אחרי מוות קליני מספרים
וזה לא נעצר פה. יש דבר מעיק ומכביד שהרבה משפחות נתקלות בו. זה קורה כשכל החסכונות של ההורה הקשיש מתרוקנים בגלל הצורך לשלם עבור מטפלים צמודים, תרופות שאינן בסל הבריאות, ניתוחים או פרוצדורות כאלה ואחרות יקרות או כואבות. חיים שלמים של עבודה ‘יורדים לטמיון’. וזה בהנחה שיש לו. מה עושה משפחה אם אין לו ביטוח משלים או חיסכון כלשהו ל’ימים רעים’? האם אלוקים אוהב את הקשיש היקר שלנו?
אז קודם כל, וכמו תמיד, אנחנו צריכים להזכיר לעצמנו שוב ושוב שהשכל האנושי שלנו מוגבל, לאף אחד מאיתנו אין את היכולת להבין מה הקב”ה עושה. מחשבותיו הן לא המחשבות שלנו, והחכמה שלו היא אינסופית ואילו שלנו מוגבלת. ועוד דבר חשוב: לנו יש חלק אחד מהפאזל, ולו יש את כל התמונה השלמה – לא רק של הגלגול הנוכחי של האדם, אלא של כל הגלגולים שלו, והוא יודע מה האדם בא לתקן כאן ואיך.
זה אתגר אמיתי של אמונה עבור אדם קשיש שמתבונן בגופו, או על מוחו, שהולך ומתדרדר, מקרטע ומזייף. גם לאלה שמטפלים בהם, בעיקר בני המשפחה, שצופים בתהליך הנסיגה של האדם שהעריצו!
והכי חשוב – להאמין שכל מה שהקב”ה עשה עושה ויעשה – הכל הוא רק לטובתנו, ולטובתנו הנצחית!
וכשכל זה נאמר, אפשר לעבור לדבר הבא – למה שאומר רבי נחמן מברסלב באחת השיחות שלו, וזו גם תשובה לשאלת הכותרת של המאמר (שיחות הר”ן, רלט):
“שֶׁלֹּא כְּמִידַּת הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא מִידַּת בָּשָׂר וָדָם. כִּי הָאָדָם, כְּשֶׁעוֹשֶׂה לְעַצְמוֹ מַלְבּוּשׁ, אֲזַי בִּתְחִילָּה כְּשֶׁהוּא חָדָשׁ חָשׁוּב אֶצְלוֹ בְּיוֹתֵר, וְאַחַר כָּךְ כָּל מַה שֶּׁמַּזְקִין אֶצְלוֹ הַמַּלְבּוּשׁ נִתְקַלְקֵל בְּכָל פַּעַם יוֹתֵר וְנִתְמַעֵט חֲשִׁיבוּתוֹ בְּכָל פַּעַם כְּשֶׁמַּזְקִין. אֲבָל הַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא בָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וּבִתְחִילָּה הָיָה הָעוֹלָם מְקֻלְקָל. וְאַחַר כָּךְ בְּכָל פַּעַם נִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם וְנֶחֱשָׁב הָעוֹלָם אֶצְלוֹ יוֹתֵר. כִּי אַחַר כָּךְ בָּא אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאַחַר כָּךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה וְכוּ’. וְכֵן בְּכָל פַּעַם בָּאִים צַדִּיקִים וּמְתַקְּנִים בְּכָל פַּעַם אֶת הָעוֹלָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְנֶחֱשָׁב בְּכָל פַּעַם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ הָעוֹלָם בְּיוֹתֵר. וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף יָבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְאָז יִהְיֶה גְּמַר תִּיקּוּן הָעוֹלָם”.
בורא עולם רואה את העולם בצורה מאוד לא אנושית, כלומר לא ממקום של בשר דם אלא ממקום הרבה יותר גבוה. כשאנחנו רוכשים בגד חדש בתחילה אנחנו נהנים ללבוש אותו, מכבסים אותו לפי ההוראות וכן הלאה. אבל עם הזמן, וככל שהוא דוהה או נקרע, אנחנו מעריכים אותו פחות ופחות.
לעומת זאת, אצל בורא עולם זה בדיוק ההיפך. ככל ש”הלבוש” שלו – העולם, עם כל מה שהוא מכיל – מתבגר, כך הוא נהיה חשוב לו יותר ויותר. למה?
כי “בתְחִילָּה הָיָה הָעוֹלָם מְקֻלְקָל, וְאַחַר כָּךְ בְּכָל פַּעַם נִתְתַּקֵּן הָעוֹלָם וְנֶחֱשָׁב הָעוֹלָם אֶצְלוֹ יוֹתֵר. כִּי אַחַר כָּךְ בָּא אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב וְאַחַר כָּךְ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ ע”ה וְכוּ’. וְכֵן בְּכָל פַּעַם בָּאִים צַדִּיקִים וּמְתַקְּנִים בְּכָל פַּעַם אֶת הָעוֹלָם יוֹתֵר וְיוֹתֵר. וְנֶחֱשָׁב בְּכָל פַּעַם אֶצְלוֹ יִתְבָּרַךְ הָעוֹלָם בְּיוֹתֵר. וְאַחַר כָּךְ בַּסּוֹף יָבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְאָז יִהְיֶה גְּמַר תִּיקּוּן הָעוֹלָם”.
אצל הקב”ה זה הפוך, ככל שהלבוש מתבגר כך הוא נהיה חשוב יותר!
האדם הוא עולם קטן. כשאנחנו נולדים, אנחנו לא מושלמים. אבל לאט לאט (גם אם זה לא בהתמדה) אנחנו משתפרים. לומדים את אותיות האלף-בית, מתחילים לומר “שמע ישראל”, מברכים על מה שאנחנו אוכלים, שומרים את השבת… וכך כל ימי חיינו, מוסיפים כאן מצווה, שם מצווה. השינויים בחיים, ההתבגרות בשנות חיינו, הופכים אותנו לחכמים יותר והאמונה שלנו וההערכה הכוללת של דרכי הבורא מעמיקה עם השנים. המשמעות של כל השינויים הללו היא שהקב”ה אוהב אותנו יותר ויותר ככל שאנחנו מתבגרים.
אז כן, הוא בטח אוהב אנשים זקנים. ומאוד!
אז למה יש כל כך הרבה סבל? למה? אנחנו לא יודעים, מכיוון שסבל מסוג זה, סבלם של חפים מפשע (בעיניים שלנו זה נראה כך, לא בעיניים של בורא עולם) הוא דבר שאיננו יכולים להבין, אין לשאלה הזו תשובה. לאדם אחד שסבל במשך זמן רב רבי נחמן אמר את הדברים הבאים:
“אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה חוֹלֶה גָּדוֹל מְאֹד וְיִיסּוּרָיו הָיוּ קָשִׁים מְאֹד מְאֹוד, כִּי הָיָה חוֹלֶה מֻטָּל עַל עֶרֶשׂ דְּוַוי, וְהָיָה לוֹ כְּאֵב הַשִּׁנַּיִם כַּמָּה וְכַמָּה זְמַנִּים בִּכְאֵב מֻפְלָג וְעָצוּם מְאֹד מְאֹוד בְּלִי שִׁעוּר, עַד שֶׁכָּל פָּנָיו נַעֲשֶׂה נְפוּחוֹת (שֶׁקּוֹרִין גִישְׁוָואלִין). וְהֻכְרְחוּ בְּתַחְבּוּלוֹת גְּדוֹלוֹת שֶׁל דוקְטוֹרִים מֻפְלָגִים לְהוֹצִיא שִׁינָּיו. וְגַם בָּאֵיבָרִים הַפְּנִימִיִּים הָיָה חוֹלֶה גָּדוֹל עַד לְמִיתָה. וְיִיסּוּרָיו הָיוּ בְּלִי שִׁעוּר. וְאָמַר רַבֵּנוּ ז”ל אֵלָיו: שֶׁכָּל הַייִּסּוּרִים הַקָּשִׁים וְהַמָּרִים שֶׁסָּבַל כַּמָּה שָׁנִים, כֻּלָּם הֵם טוֹבִים יוֹתֵר מִכְּווִיָּה אַחַת בְּגֵיהִינום. כְּווִיָּה אַחַת בְּגֵיהִינֹּום גָּרוּעַ מִזֶּה” (שיחות הר”ן, רלו).
בזה אנחנו מאמינים!
כי “בַּסּוֹף יָבוֹא מָשִׁיחַ בִּמְהֵרָה בְּיָמֵינוּ וְאָז יִהְיֶה גְּמַר תִּיקּוּן הָעוֹלָם” אומר לנו רבי נחמן (שם, רלט) במהרה בימינו, אמן!
לאמונה ולכוח התפילה שלנו יש כוח עצום עם השפעה אדירה על החיים שלנו, בואו להכיר את הכוח הזה מקרוב ולדעת איך להשתמש בו בכל מצב – בקישור הזה!
